ויאבל על זיו העלומים: הרב שמואל סלוטקי ששכל את שני בניו בראיון נדיר ומרגש
30.12.24 / 08:45
האחים נועם וישי סלוטקי הי"ד – גיבורים שלא עמדו מנגד בשבת ה-7 באוקטובר, מצאו עצמם האחים נועם וישי סלוטקי הי"ד בבתיהם בבאר שבע. ללא שקיבלו צו 8, הם לבשו מדים, נטלו את נשקם האישי ונסעו דרומה, בידיעה ברורה שהמצב מחייב את התערבותם. למרות תחנות רבות של התלבטות, האם להסתער או לסגת, בחרו האחים להילחם. הם הבינו כי אם לא יעשו זאת, המחבלים עלולים לפרוץ לקיבוץ עלומים ולהשתלט עליו. נועם, שהחל את שירותו ביחידת אגוז, עבר לגולני ושירת כחובש קרבי ומפקד בחטיבת כרמלי. ישי שירת בסיירת גולני, בהמשך כמפקד בחפ"ק סמג"ד, ובמילואים שירת בחטיבת עודד. שניהם נשואים – נועם אב לבן וישי לבת. כאשר נמצאו גופותיהם במוצאי החג, התגלה כי סביבם היו מחבלים הרוגים – עדות לקרב העיקש שניהלו. בראיון נדיר וגלוי לב, מספר אביהם, הרב שמואל סלוטקי יבדל"א, על חייהם ומותם של בניו: "גיבור הוא אדם שאינו יכול לעמוד מנגד.
הרב שמואל סלוטקי, ספר מעט על עצמכם: השכלה, שירות צבאי, עיסוק כיום, והמקומות בהם גרתם בארץ וגידלתם את ילדיכם.
אני רב קהילה בירושלים, דיין בבית דין לגיור, מנהל הארגון העולמי של בתי הכנסת האורתודוקסיים, וסא"ל במילואים, מפקד פלוגת סריקה ביס"ר המטכ"לי. אני נשוי לטליה, אחות במרפאת כאב בבית חולים שערי צדק. נועם נולד בירושלים, ליווה אותנו שלוש שנים בשליחות בארה"ב, גדל כילד ונער בקיבוץ עין הנצי"ב, והמשיך כחייל בירושלים. ישי גדל כילד בקיבוץ עין הנצי"ב, ובגיל ההתבגרות חי בירושלים.
ספרו על שאר בני המשפחה – חמשת האחים שנותרו בחיים.
אורי הוא מהנדס בניין, נשוי לשיר ואב לבת בשם ארי אביה הוא מהנדס מים, נשוי לשיראל ואב לבת בשם נועם, שפרה אחות במקצועה, נשואה לנריה, יונתן סטודנט למדעי החיים, נשוי לעופרה וצביקי, חייל בשירות סדיר.
מה הייתה ההשכלה של נועם וישי?
נועם היה בעל תואר שני בכלכלה, מנהל עסקים ואקטואריה. ישי תכנן להתחיל ללמוד בשנה הקרובה.
ספרו על הילדות בקיבוץ עין הנצי"ב ועל החיבור של בני המשפחה לטבע.
הילדים היו חלק בלתי נפרד מחברת הילדים בקיבוץ. הם היו שובבים גדולים ומחוברים מאוד לטבע ולמעיינות שבעמק בית שאן.
ספרו על המעבר לירושלים: באיזו שנה ולמה?
לאחר 11 שנים בקיבוץ, עברנו לירושלים כדי להתקרב למשפחה המתגוררת במרכז הארץ.
מה באשר לשירות הצבאי שלהם?
נועם התחיל את שירותו ביחידת אגוז, עבר לגולני, שירת כחובש קרבי ולוחם מיומן. במילואים שירת כמפקד בחטיבת כרמלי. ישי התחיל את שירותו בסיירת גולני, ובהמשך שירת כמפקד בחפ"ק סמג"ד בגולני. במילואים שירת בחטיבת עודד.
ספרו על מעבר שלושה מהילדים לבאר שבע ועל שאר האחים במשפחה.
נועם, שפרה וישי התגוררו יחד בבאר שבע בסמיכות זה לזה, במסגרת לימודיהם בבן גוריון. החיים המשותפים שם היו עבורם משמחים מאוד וחיזקו את הקשר המשפחתי.
ישי הוא אח תאום של יונתן, אבל תאריך יום ההולדת שלהם שונה. ספרו על כך.
ישי ויונתן נולדו בהפרש של חצי שעה – אחד לפני השקיעה והשני אחריה. הם גדלו צמודים, למדו עד כיתה ז' באותה כיתה והיו תאומים זהים ודומים מאוד. לעיתים קרובות השתמשו בדמיון הזה למעשי קונדס בבית הספר ובמקומות אחרים.
נועם וישי גדלו בבית ציוני לתפארת וביום ה-7 באוקטובר הפכו לגיבורי ישראל. ספרו על כך.
הם גדלו על אהבת עם ישראל, מסורת ישראל וארץ ישראל. היה טבעי שייצאו להגן על מה שיקר להם.
ספרו על המשפחות שנועם וישי הקימו: בני זוג וילדים.
נועם היה נשוי לעדי ואב לנטע יהודה, כיום בן שנתיים, שנקרא על שם צבי יהודה, אח של טליה, שנהרג לפני כ-22 שנים בפעילות מבצעית של יחידת אגוז.
ישי היה נשוי לאביה והם הורים לבת בשם בארי שחר.
מה עשו נועם וישי מיד עם קבלת הידיעה על פרוץ המלחמה בבוקר שבת ה-7 באוקטובר, על אף שישי שומר שבת?
ישי, שהיה שומר שבת, ונועם, שלא הקפיד על כך, שניהם לבשו מדים, לקחו את האקדחים האישיים שלהם ונסעו דרומה, למרות שלא קיבלו צו 8.השניים הגיעו לקיבוץ עלומים, לזירת לחימה ממש. הם ירדו מהרכב וחטפו מיד אש מכל הכיוונים. כשאזלה להם התחמושת באקדחים, הם לקחו את כלי הנשק של המחבלים שהרגו והמשיכו להילחם. במשך כ-40 דקות הם הצליחו להרחיק את המחבלים שניסו להיכנס לקיבוץ, עד שהקרב הסתיים, ובכניסה לקיבוץ הם נפלו זה לצד זה.
עד כמה מציקה לכם העובדה שהיו להם הרבה תחנות בדרך שבהן יכלו לעצור ולחזור הביתה?
עובדה זו לא מציקה אלא מעוררת השתאות – איך, למרות שהיו להם תחנות רבות שבהן יכלו לעצור ולחשוב, הם הבינו שכרגע הכול תלוי בהם. אם לא היו פועלים, המחבלים היו עלולים להיכנס לקיבוץ ולהשתלט עליו.
מה לדעתכם הניע אותם להסתער על המחבלים בקיבוץ עלומים ולהרוג עשרות מהם?
לא ידוע כמה מחבלים הם הרגו. מצלמות האבטחה תיעדו אותם מסתערים מול עשרות מחבלים, אך זווית הצילום הסתיימה. כשאספו את גופותיהם, נמצאו סביבם מחבלים הרוגים.
האם תיעוד המצלמות של הקרב בקיבוץ מנחם אתכם?
התיעוד אצלנו. הוא לא מנחם, אבל מעורר השראה על גבורתם, הערבות ההדדית וההקרבה שלהם.
קצין הצנחנים שסיפר עליהם לאחר הקרב הדגיש את גבורתם. כיצד הרגשתם?
היה מרגש לשמוע את עדותו. הוא סיפר שפינה אותם בתנוחת לחימה והבין מיד שמדובר בשני אנשים גדולים, תרתי משמע.
ספרו על חוסר הוודאות של המשפחה במשך חמישה ימים לאחר האירוע.
חמישה ימים הם היו נעדרים. בתחילה חיפשנו אותם בין הפצועים, חששנו שאולי הם חטופים או שבויים, ולבסוף התברר שהם נפלו בקרב.
מה הייתם אומרים לו הבנים היו שואלים אתכם אם להמשיך בדרכם או לחזור?
הייתי אומר להם שלא ייסעו כדי למות, אבל אם הם חושבים שיוכלו להועיל, להציל ולהילחם, שיעשו זאת.
מאין אתם שואבים את גדלות הנפש באומרכם שהם לא הגיבורים היחידים?
זו לא גדלות נפש, אלא מציאות ברורה. רבים היו גיבורים ביום ההוא. חלקם חזרו בשלום, חלקם נפצעו וחלקם נהרגו. לנועם וישי התמזל המזל שגבורתם תועדה.
כיצד המשפחה מתמודדת מאז נפילתם?
יש געגוע עצום, בור ענק בלב. אבל יש גם הכרת הטוב על החיים שהיו לנו עמם, על הטוב שהשאירו ועל מה שעוד צומח בזכותם.
כיצד אתם רואים את מורשתם ואת הדרך שבה סיימו את חייהם?
מעשיהם הם צוואתם ומורשתם. הערכים של אחדות, אהבת הרע וערבות הדדית מחייבים אותנו כחברה ישראלית.
כיצד תרגמתם את נפילתם למשימה לאומית ומשפחתית?
הבנו שאנחנו חייבים לייצר חברה טובה יותר. למרות המחלוקות, המשותף רב על המפריד, ויש למצוא את הדרך לחיות יחד תוך ויתורים הדדיים.
האם אתם מודים על ה"פקדון" שקיבלתם למשך 31 ו-24 שנים?
מודים ושמחים על הזכות לגדל אותם ולחיות לצידם.
עד כמה החינוך בבית לציונות ואהבת הארץ השפיע עליהם?
זהו לא רק חינוך בבית, אלא חינוך של דורות של ציונות. זה דור של אנשים גיבורים הרואים עצמם כחלק משרשרת הדורות.
מה היו החלומות שלהם? האם הצליחו להגשים חלק מהם?
הם זכו להקים משפחות ולראות דור המשך. הם זכו לזוגיות נפלאה ולהיות נאהבים.
מה נותן לכם מזור לנפשותיכם?
הלכידות המשפחתית והטוב הגדול שסביבנו.
מה הייתם משנים, לו הייתם יכולים לחזור אחורה בזמן?
התנהלות המדינה והצבא ערב ה-7.10.
כיצד אתם מנציחים את זכרם?
אנחנו מתמקדים בעשייה. סביבנו אחרים מנציחים בדרכים שונות – תרומת אמבולנס, ספרי תורה, מיזמי שידוכים, תינוקות ותאומים שנקראו על שמם ועוד.
האם הייתם מעדיפים שלא ייחשבו לגיבורים בעל כורחם?
היינו מעדיפים שלא ייהרגו, אבל אם נגזר עליהם למות, מוטב שזה יהיה בעד ארצנו ובהגנת עם ישראל.
בימים אלה, כשמציינים שנה לנפילתם, מה מבטיח שמותם לא היה לשווא?
זו משימה עלינו כחברה להבטיח זאת, לשפר ולהשתפר, לבנות את הקומה הבאה של החברה בישראל.
למה אתם הכי מתגעגעים?
לחבק אותם, להרגיש אותם לידנו.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
