הסיפור הלא ייאמן של איציק דהן מבאר שבע: על הלוחם ומפקד יחידת מג"ב לשעבר, שהפך לשף מבוקש בדובאי
13.09.22 / 08:53
הגיע הזמן לחשוף אותו: תכירו את השף איציק דהן (47) מבאר שבע, לוחם ומפקד יחידת מג"ב לשעבר, שהיה נוכח ב"טבח מערת המכפלה" בשנת 1994, בזמן שברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים מוסלמים ובעקבות כך שרד את חלקו ב'עדת שמגר', מפקד שמכין מרק לחיילים שלו כדי שלא ירדמו בשמירות בלילה, והיום שף גדול ומבוקש בדובאי במלון היוקרתי 'קונטיננטאל" ובקרוב בארצות אחרות בעולם. ועוד לא שמעתם למה הוא סירב להצעה מפתה של נסיכת טנזניה.
השף שכבש את דובאי: תכירו את השף איציק דהן (47) מבאר שבע, נשוי ואבא לארבעה ילדים, שף סוג 5, שזו דרגה גבוהה בהכשרה במסגרת לימודי טבחות, שיחד עם חברת "אסי גלובל טורס" (חברת תיירות אקסלוסיבית שפותחת מטבחים כשרים בעולם) ועם רשת המסעדות "המלך דוד" - הרחיבו ופיתחו את המסעדה במלון "אינטרקונטיננטל דובאי', באזור פסטיבל סיטי, לאחר שסיים את הפרויקט במסעדה בבטומי בגאורגיה, ומארחים קבוצות גדולות מישראל ומכל העולם שרוצים אוכל כשר ומקבלם טעמים שלא חלמו עליהם מהשף שיודע להכין את המאכלים מכל עדה שאפשרית. אם זה בוכרים חובבי אושפלו מהקהילה היהודית בווינה וטוניסאים חובבי הטקילה, ועד אשכנזים שאוהבים אוכל מרוקאי. כל מה שירצו, איציק יכין באהבה גדולה. סיפורו של הלוחם במיל' שתמיד ראה למול עיניו מטרות והישגים, והגשים חלום ילדות להיות שף עולמי. ומצליח לו.
מה מיוחד בך כשף?
"אני שף שראלי שמכין אוכל טעים. יש הרבה שפים שעושים כל מיני פרויקטים בעולם ויש את התיירים הישראלים שרוצים לטייל בעולם ולאכול רק אוכל כשר במלון שהו הם נמצאים, אז אנחנו כחברה מציעים להם אוכל במקום שבו מכשירים את המטבח והשף הישראלי הוא יהודי שמכין רק בישול ישראלי. עפים על זה".
איך הדרישות לקולינריה בדובאי?
"אין דרישות מיוחדות, הם רק רוצים דברים חדשים ומעניינים, אוכל טעים שאותו יכולים להביא הביתה. אוכל של הבית. מאוד אוהבים כאן אוכל ערבי ים תיכוני, אני מביא להם אוכל אחר כמו קוסקוס, פלאפל, מה שקיים אצלם בקולינריה, אבל כאן זה עם הטעמים שלי. ביחוד מאכלים ים תיכוניים. התושבים המקומיים כמעט ולא מסתובבים בעיר, יש להם את העסקים שלהם והעניינים שלהם. כל ישראלי שרוצה לעשות משהו בדובאי חייב שותף מקומי, אי אפשר בלי, אז ביחד עם השותף המקומי הם כל הזמן מגיעים לאכול אצלנו ומביאים חברים שאוהבים את האוכל שלנו. מהודים ועד פקיסטן".
איך אה רואה את התרבות בדובאי?
"יש להם חוקים נוקשים שאי אפשר לחרוג מהם. אי אפשר אחרת אפילו שהישראלים תמיד מנסים לחרוג, אבל פה אין להם צ'אנס לא להתנהג בהתאם למקום שמאוד מכבד ומנומס. כאן הכל נעשה ברוגע, שלווה ואווירה שונה מכל מקום בעולם. אבל אין כמו ישראל הארץ שלנו".
והמקומיים מוכנים בטח לשלם בהתאם
"למקומיים אין בעיה של כסף, אבל האמת ידועה שבדובאי קצת יותר יקר מישראל, מי שרוצה אוכל כשר בחו"ל יודע שצריך לשלם קצת יותר. יהודים שמגיעים מארצות הברית מרגישים שהמחירים פה זולים כי הם מבינים שאוכל כשר באמריקה יקר. ישראלי מבין פחות וזה יקר לו. מאידך בבטומי האוכל המקומי הוא בגרוש וחצי וזול, להביא לשם שף מישראל משגיח כשרות שמביא את כל הפרודוקטים ואוכל כשר, לא משנה מאיפה, למלון חמישה כוכבים על כל המשתמע מכך, זה עולם ומלואו. אוכל כשר יותר יקר מאוכל מקומי".
אתה מקבל את הכבוד הראוי?
"בתור מי שהי בעברו קצין מג"ב לשעבר במשך 15 שנה והגשים חלום להיות שף, כבר למדתי עם השנים להיות מי שאני ובדרכי. פה אני רק נכנס למטבח וכל העובדים קמים ועושים לי כבוד וכל שניה אומרים כן שף, תודה שף, לרשותך שף. יש כאן כבוד ברמה אחרת, אבל אני תמיד הייתי בגובה העיניים עם כולם, גם כמפקד בצבא מדבר בגובה העיניים ולא מחפש אחרת. תמיד הלכו איתי בגלל מי שאני ולא בגלל התפקיד. אנושי"
כבר קיבלת הצעה מפתה ממיליארדר בדובאי לבשל לו ארוחה פרטית?
"לא, כאן הם נמצאים בקהילה סגורה. יש שלוש משפחות ששולטות על כל העושר בדובאי. גם אם מגיעים למטבח שלי הם מלקקים אצבעות ולוקחים את האוכל הביתה. אני לא אחד שמנסה להתברג אליהם, מה ששלי שלי. כן קיבלתי הצעה מפתה מנסיכת טנזניה משבט אפריקאי, שהיא שליטה של שבט המסאי והתחתנה עם יהודי ישראלי, שבאו לאכול אצלנו אוכל כשר. היא סיפרה לי שהיא פותחת חמישה בתי מלון בזנזיבר ורוצה שאת אחד מבתי המלון שיהיה כשר, אני אהיה השף הראשי".
לכזו הצעה בטח אומרים כן
"סירבתי כרגע, כי אני בפרויקטים אחרים כרגע בחיי. היא כל הזמן רואה אותי ואומרת לי שאיך שהיא פוגשת אותי היא נהיית רעבה".
מה אתה אוהב לבשל?
"הכל כל מה שקשור וכיף שלי, אני אוהב לאפות, אבל הטבחות זה המקצוע".
מה אתה אוהב לאכול?
"אוכל של אימא, מרוקאי".
איציק נולד בשכונה ה' בבאר שבע, הבכור מבין ארבעה אחים ואחיות שהיה מבלה את שעות היום במטבח של אמו המרוקאית וסבתו, מסתכל, בוחן, טועם ונשאב לריחות הממכרים. שם, מבין הסירים הגדולים, הוא רכש את אהבתו לרזי המטבח ולמקצוע. "בכיתה ה' או ו' למורה היה יום הולדת למורה שלי" הוא נזכר "והחלטתי לאפות עוגה בעצמי ולהפתיע, שם בעצם פיתחתי אהבה למקצוע. גם כשהתגייסתי לצבא חשבתי שאהיה טבח, אבל התגלגלו העניינים ונהייתי לוחם. משם יצאתי לקורסיםם של יחידת מג"ב מובחרת, לקורס מ"כים, לקורס קצינים, סיימתי בדרגת פקד, ואני זה שהגעתי למערת המכפלה ביום שבו ברוך גולדשטיין טבח במתפללים מוסלמים. הייתי הראשון לעלות ולראות אותו יורה בטירוף".
מה אתה זוכר מאותו יום קשה?
"זוכר את הכל, שם במערת המכפלה בעצם התחיל השירות בצבא במג"ב ושם סיימתי את השרות בתור מפקד פלוגה, לוחם, 15 שנה מפקד היחידה. זוכר שהגענו למערת המכפלה ושמענו יריות. נכנסו וראינו אותו יורה, הייתה הנחיה שאסור לירות על יהודים גם אם הם יורים עליך, אז ראיתי איך הם הורגים אותו. מכות ראש עם מוטות ברזל ומטף כיבוי אש. זה משהו שלא יכול להימחק מהזיכרון, אבל למזלי לא נכנסתי לטראומה בחיי גם שהיו מראות קשים ביותר. הייתה המולה וריח של גופות, כי זה היה מקום סגור. את הדם הרחתי. היה קשה להישאר, לשמוע צעקות, אבל ירדנו ישר למטה לאבטח את הכניסות ולאתר את האיש שגנב לגולדשטיין את הנשק. הייתי בחור בן 19 בתחילת שירות".
זה נשמע כמו טראומה רצינית
"הטראומה העיקרית שלי הייתה מ'ועדת שמגר' שקמה בעקבות האירוע, בזמן שחמישה שופטים חוקרים אותי ומנסים לבלבל אותי. נכון שהיה קשה בזמן הטווח שבו הייתי נוכח, אבל האדרנלין היה שם בשמים וארבעה ימים שם נשארנו במלחמה בשטח. ירו עלינו כמה פעמים, אבל זה היה בעבר. היום אני מגשים חלומות."
איזה מפקד היית?
"עד היום הלוחמים ששירתו אותי מדברים על השבתות בבסיס. הייתי קורא לרס"ר מטבח שיכין לי דברים שם כדי שאבוא לבשל לחיילים בכל שבת. הייתי מפקד מסוג אחר. כזה שדואג לפקודים שלו שנשארים בלילה בשמירות כדי שלא יירדמו ולא אצטרך לעשות להם מערבים, נכנס למטבח ומכין להם סיר מרק. מחלק להם ויוצא עם הרכב ללוחמים במחסומים כדי שיאכלו, רק כדי שיישמרו על עירנות".
לאחר השירות הבלתי נשכח איציק החלט להגשים את אהבתו למטבח ולא לרובים, והחל ללמוד בית ספר לטבחות במכללה הטכנולוגית את סוג אחד. לאחר מכן נשאר כמורה במכללה במשך שלוש שנים, כדי ללמד חולמים כמוהו את סודות מקצוע הטבחות. לאחר מכן עבר מבחנים של משרד התמ"ת לדרגות טבחות, עבד כשף במסעדת "קקאו" בעיר, במטה מדבר (היום הבוצ'רי) ועד התפקיד הכי משמעותי במטבח כשניהל את המטבח של חברת 'אינטל' בקרית גת. בין לבין טס לתחרויות של איגוד השפים ברחבי העולם עד הכניסה לעבודה בחברה שבה הוא נמצא כיום, ויחד הם כבר מתככנים את הפרויקט הבא במקסיקו ובעוד כמה מקומות בעולם כדי לאפשר ליהודים לאכול כשר ומשובח".
אתה הרבה על הקו באר שבע דובאי?
"מאוד. פעם בחודש מגיע הביתה. קשוח, אבל אני רואה את זה כשליחות. תמיד שאני חוזר הביתה אני עובר עם הילדים סדנאות סושי, שוקולד, עוגיות, כל יום סדנה, בייחוד כדי להעביר איתם זמן איכות".
ומה אשתך שתחיה חושבת?
"רוצה אותי קרוב לבית".
מה עם לפתוח מסעדה משלך בעתיד?
"לא, אני לא איש עסקים. לא משנה איפה אהיה, העיקר שזה יהיה במטבח".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
