דוקטור, תוציא אותי: הגניקולוג הכי מפורסם בעיר בראיון מיוחד

"אני נשוי לעינת, רופאה תעסוקתית, אב לארבעה ילדים: אופיר (עו"ד) יונתן (סיים תואר במנהל עסקים ויזמות) ליאור (בלרינה בבלט הישראלי) ויובל (חייל קרבי) סבא לשתי נכדות מתוקות: אן ואמי.                             

כיצד התחיל הרומן שלך עם באר שבע ועל זיקתך לדרום

"הרומן עם העיר החל עוד כשהייתי סטודנט. התחלתי ללמוד רפואה באוניברסיטה שם הכרתי את אשתי שהיא במקור ברא שבעית., אחרי הלימודים החלטתי, ביעוץ צמוד עם הדיקנית דאז פרופ' רבקה כרמי, לעשות סטאז' בסורוקה. הרגשתי בסורוקה כמו בבית, ובאופן טבעי גם התחלתי התמחות בסורוקה.

מה הניע אותך לבחור בהתמחות בתחום המיילדות והגניקולוגיה?

"ראשית, פלא הבריאה תמיד הדהים אותי. בנוסף, אני אדם אופטימי ואין מקום יותר אופטימי בבית החולים מאשר חדר הלידה. לדעתי מדובר במקצוע מדהים ורחב שכל אחד יכול למצוא עניין בו. יש בו תחומים רבים, מהיריון בסיכון והריונות בכלל, מטיפולי פריון, ומניתוחים גניקולוגים וגינקו-אונקולוגים. מקצוע שהוא גם כירורגי וגם דורש עבודה עם הראש, מקצוע מספק ומאתגר - בדיוק מה שאני אוהב!".

במסגרת עבודתך בסורוקה מילאת תפקידים שונים גם אקדמיים, תרצה לשתף את הקוראים?   

"עשיתי לא מעט תפקידים בבית החולים ובפקולטה לרפואה. מבחינה קלינית ניהלתי בתחילת דרכי את יחידת האשפוז-יום המיילדותית של המחלקה ובהמשך ניהלתי את מחלקת יולדות ד'. לאחר מכן זכיתי במכרז ניהול מחלקת נשים ויולדות ב' - מחלקות שאותן אני מנהל עד היום. היום אני מנהל החטיבה למיילדות וגינקולוגיה בסורוקה, שהיא למעשה החטיבה הפורה ביותר בישראל עם מעל ל- 17,000 לידות בשנה.

בנוסף לזה, הייתי מספר שנים יו"ר ועדת ההתמחות והסטאז' של סורוקה וכיהנתי כסגן מנהל בית החולים טרם ניהול מחלקת נשים ויולדות ב'. בפקולטה הייתי סגן דיקן לענייני סטודנטים וגם סגן-דיקן לקידום אקדמי".   

הדרכת סטודנטים בתחומי רפואה שונים, ספר קצת על חוויית ההוראה/הנחיה אקדמית

"הדרכתי מאות סטודנטים לרפואה בעבודת הגמר שלהם לסיום בית הספר לרפואה וכן סטודנטים לתארים מתקדמים. אני בהחלט רואה שליחות בהנחיה שכזאת, ולא מעט סטודנטים שלי נשארו להתמחות אצלנו ואפילו לא מעט מהם כיום רופאים בכירים בחטיבה שלנו".

היום אתה מנהל את החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, את 'מרכז סבן' למיילדות בסורוקה וכן את מחלקת נשים ויולדות ב' בסורוקה, איך זה לנהל מערך עצום כל כך?

"מדובר בתפקיד מאתגר עם המון סיפוק. זהו מערך עצום עם חדרי הלידה הפעילים ביותר בישראל. מדובר בצוות מופלא, עם הניסיון הגדול ביותר בארץ, שעושה כל שניתן בזכות הידע המקצועי הרב, לייצר לכל יולדת חוויית לידה טובה".

איך התמודדתם בזמנו עם מגפת הקורונה?

"הקורונה...וואו זה היה ממש מזמן. מי האמין שעוד "נתגעגע" לקורונה? האתגר האמיתי והמורכב מזה היה בעקבות ה-7/10....את הקורונה צלחנו בשלום, בעיקר בזכות הצוות הנפלא וכמובן בזכות החיסונים".

באילו אתגרים עמדתם עם פרוץ המלחמה?

"האזעקות הקפיצו אותי לסורוקה ומיד התחלנו לשחרר יולדות ולהעביר חלק מהמטופלות למחלקות ממוגנות. הניתוח הראשון בסורוקה היה דווקא של אישה בחודש התשיעי להריונה עם פצע ירייה היישר לרחם. נכנסנו לחדר ניתוח וחילצנו תינוקת שנפגעה אנושות מהירי, לצערנו התינוקת לא שרדה. אבל הצלחנו להציל את האם ואת הרחם - ולפני חודש ימים האם סגרה מעגל והגיעה בלידה חוזרת, מוצלחת. רק כאשר יצאנו מחדר הניתוח הבנו גודל וחומרת האירוע, ישראל יוצאת למלחמה. 

כל הצוותים בסורוקה התגייסו ביום הזה להציל חיים ולא יצאו מבית החולים. מאז ה-7 באוקטובר ועד היום סורוקה עומד בחזית הלחימה בטיפול בפצועים. נפלה בידינו הזכות לקלוט ולטפל גם בחטופים שחזרו מהשבי בעזה. המזל שלנו, בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה, שהלידות המשיכו כרגיל. חדר לידה הוא תמיד מקום אופטימי, מקום שנותן קונטרה חיובית למה שמתחולל במדינה שלנו".

מה דעתך על סדרות בנוסח "בייבי בום" שחושפות את עבודת הצוותים בחדרי הלידה ואת היולדות – הכל מול המצלמה, איך זה בעיניך?

"לידות זה תמיד מרגש, לכל מטופלת יש את הסיפור שלה. הסדרה מאפשרת הצצה מרגשת למה שאנחנו (הצוותים) רואים כל יום, וכמובן כל עוד שהחשיפה מוסכמת ומקובלת על בני הזוג ועל הצוות - אז למה לא? שיתנו לכל העם להתרגש מפלא-הבריאה".

נראה שכמעט אחרי כל מלחמה יש "בייבי בום" – האם אנחנו עדים לזה גם עכשיו?

"מכיוון שמדובר על מלחמה ממושכת קשה לדעת, יש כמובן רצף לידות ויש אפילו עלייה, יש הרבה לידות מרגשות במיוחד של זוגות ששרדו את ה 7/10 מ'העוטף'. כל לידה כזאת זה עוד ניצחון".

ישראל נחשבת לאחת המדינות שיש בה הכי הרבה ''סקירות'' ובדיקות במהלך ההיריון, האם זה נכון? ומה דעתך לגבי זה, האם קיימת תופעת "תעשיית בדיקות"?

"ישראל היא מדינה חזקה בילודה, חזקה בטיפולי פריון וחזקה בבדיקות. יחד עם זאת, בכל העולם המערבי יש עליה כלשהי בסקירות. המזל הוא שאולטרסאונד היא לא בדיקה שמזיקה, לא מדובר בקרינה אלא בגלי קול. ויש מספיק עבודות מבוססות שמראות בטיחות. אז תכלס אין נזק בבדיקות. אכן, היום שומעים בארץ על 'סקירה שלישית', אז יש לזכור שאין המלצה של משרד הבריאות לביצוע בדיקה זו באופן שגרתי. על פי המלצות מועצת האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה יש לעדכן כל אישה בהריון כי ניתן לבצע בדיקת אולטרסאונד של אברי העובר בטרימסטר השלישי ושבדיקה זו עשויה לאבחן חלק מבעיות אנטומיות המתפתחות בשלבי הריון מתקדמים".

אתה פעיל גם בתחום הציבורי?

"מזה שנים רבות אני יו"ר הועד המנהל והאספה של תיאטרון באר שבע, תפקיד עם שליחות. תרבות זה משהו שחשוב לנפש. יש לנו כאן בעיר תיאטרון משובח עם הצגות מרהיבות. זה הזמן להזכיר לכל מי שטרם עשה מינוי לעשות מינוי. הדבר חשוב במיוחד בתקופות כמו אלה. חייבים משהו מנחם, בריחה מהמציאות, ואין כמו לברוח לתוך הצגה". 

במהלך הקריירה שלך זכית בפרסים והוקרה,  

"קיבלתי לא מעט פרסים ומלגות הצטיינות. פרסי הצטיינות בכנס על מחקר זה תמיד מרגש כי מדובר בהכרה של חשיבות העבודה שלך. ולעיתים זה בא בהפתעה מוחלטת, כמו למשל, פרס לעבודה עם פרופ' רועי קסוס שקיבלנו בסקוטלנד. גם את ההשתלמות שעשיתי בשיקאגו הצלחתי לעשות בזכות מלגות כמו מלגת פולברייט, כך שיש לזה גם ייתרון כלכלי לעיתים".

לאחרונה גילית את כישרון הכתיבה שלך, ספר קצת על חוויית הכתיבה ועל ספר הילדים שלך שיצא לאור לאחרונה

"כשביתי הייתה בהיריון עם ביתה השנייה (אֶמִּי) ניסיתי להסביר לנכדתי הגדולה, אן מה קורה לאמא בבטן. כתבתי סיפור על הרפתקאות עוברית ברחם של אמא - איך היא גדלה, ניזונה, עד ללידתה. ככה נולד הספר "הַמַּסָּע הַמֻּפְלָא שֶׁל אֶמִּי בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא". סיפור ילדים (עם איורים מופלאים) על פלא הבריאה. משהו שאני, למזלי, נחשף אליו כל יום ויום. באמצעות חרוזים ובהתבסס על ידע רפואי, הספר מתאר את תהליך הגדילה של עובר בבטן אימו. הילדים נחשפים למושגים כמו עובר, רחם, וחבל טבור. בעריכה נעזרתי במיילדת המופלאה, מיכל קהת, שהיא אשפית החריזה. הספר מיועד לגילאי הגן, משנתיים עד עשר, ויעניין כל מי שסקרן לדעת 'מה קורה לאמא בבטן'. הספר גם מתאים כמתנה ליולדת, כי הוא מתחיל עם מקום לתמונת האולטרסאונד הראשונה ומסתיים עם מקום לתמונת התינוק בלידה".

מהו המוטו/ה"אני המאמין" שלך?

"אני מאמין באנשים, מאמין בלאתגר את עצמי ותמיד לשאוף ליעד הבא, לזכור ליהנות מכל רגע, כי חיים רק פעם אחת".

מהם התחביבים שלך בזמנך הפנוי?

"התרפיה שלי היא שחייה. אני שוחה במסגרת הליגה למקומות עבודה בנבחרת של סורוקה, מסגרת מצוינת עם אימונים מספר פעמים בשבוע ואפילו תחרויות. חוץ מזה תיאטרון, כמובן, וטיולים".

מהו הרגע המאושר בחייך?

"ללא ספק הלידה של הילדים שלי ולאחרונה לידת הנכדות שלי".

משאלת לב/ חלום שלך ?

"שהמלחמה תסתיים, שהחטופים יחזרו, שהמדינה שלנו תחזור לאיזון שהלך לאיבוד".

איך אתה מסכם את השנה המורכבת ש'נחתה' עלינו?

"שנה איומה. בתחילת התקופה שני הבנים שלי היו בצבא (אחד בסדיר השני במילואים) וכך גם החתן ובן הזוג של הבת השנייה. הלילות היו קשוחים במיוחד. אני מודה על כך שנפלה בחלקי הזכות לעסוק בתחום כזה אופטימי, שמחזיק אותי שפוי גם בתקופת מלחמה קשה ומורכבת כמו זו שאנחנו חווים בימים אלה".

משפט לסיום

"רק בריאות חברים. כל היתר בונוס".