|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ערב אחד סיפר אינדיאני זקן לנכדו, על מאבק שמתרחש בתוכנו.
בני, הוא אמר, המאבק הוא בין שני זאבים שבתוך כולנו.
זאב אחד הוא כל מה שרע:
הוא כעס, עוינות, שנאה, קנאה, פחד, צער, חרטה, אשמה, האשמה, ייאוש, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו.
הזאב השני הוא כל מה שטוב.
הוא הנאה, שלום, אהבת כל ברואי האלהים, כולל עצמנו, אמת, תקווה, החלטיות, אחריות, אהבת היופי, התלהבות, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמונה, שימחה וצחוק, הודייה, שלווה פנימית וחדוות הקיום.
הנכד שתק וחשב על דברי סבו במשך זמן מה, לאחר מכן שאל את הזקן: איזה זאב בדרך כלל מנצח?
הסב החכם ענה: הזאב שאתה מאכיל....
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוב האנשים בעולמנו ישנים, למעט מאוד יש את הזכות להיות ערים. אלו הערים מצליחים לראות ולהבחין מה קורה מסביבם. הם מבחינים בנבכי נשמתם של האנשים מסביבם, ביופי אך גם בכיעור, באמת, בשקר, באהבה, בצרות העין, בהבדל הדק בהתנהגות (אך העצום במהות) בין תמימות לצביעות. הערים שבינינו לעולם לא יהיו אטומים, הם פתוחים, הם רואים, הם מבינים, הם נפעמים, הם מגיבים, הם חיים!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
