תושבת העיר פנתה במצוקה למשטרה, השוטר בתגובה: "תתאבדי כבר בשקט"

תקווה, תושבת העיר בת 20 בלבד, אך למרות גילה הצעיר נאלצת להתמודד עם קשיים עצומים לגמרי לבדה. תקווה גדלה בבאר שבע, כבת למשפחה מרובת ילדים, שם סבלה במשך שנים מהתעללות מינית. במשך השנים הוצאה מהבית, גדלה בפנימיות, בשנים האחרונות החלה בחיים עצמאיים שהובילו אותה להתמודדות עם קשיים כלכליים וחובות. "אני מוכרת ומתקיימת מביטוח לאומי על רקע נפשי ומוכרת לרווחה מגיל 14, משכירה דירה לבדי מאז גיל 18" מספרת תקווה. "אתמול פניתי לפסיכיאטר, הוא נתן לי אבחנה של מאניה דיפרסיה. בהמשך היום חוויתי התקף, פניתי למיון פסיכיאטרי ושחררו אותי פעמיים ללא טיפול. החלטתי להתקשר למשטרת באר שבע, כי משטרה יכולים להוציא הוראת אשפוז כפוי ויש להם הרבה כוח. קיוויתי שיפנו אותי לפסיכיאטר מחוזי שייתן לי אשפוז בכפייה".

לפני שיחת הטלפון עם המשטרה, תקווה לא העלתה בדעתה שתפגוש ביחס כל כך מזלזל ומשפיל, וחושפת בפני מערכת באר שבע נט את הקלטת השיחה המזעזעת. "אלוהים עוד לא לקח אותך? אינשאללה ייקח אותך כבר! את מטומטמת שרוצה להתאבד, תתאבדי כבר בשקט, תתאבדי בלי להגיד לנו כלום, אבל אנחנו בדרך אליך מטומטמת תחכי שם", כאשר ברקע נשמעים צחקוקי שוטרים. על אף שנאמר לה שיגיעו, לא הגיע אף אחד לסייע לה במצבה הקשה, ובשעות אלו תקווה ממשיכה להתמודד לגמרי לבדה עם המחשבות הקשות ללא כל סיוע. "אני אובדת עצות ולא יודעת למי לפנות, אף אחד לא מקשיב לי, סורוקה לא מקבלים אותי". 

תחושת חוסר האונים של תקווה אל מול המערכת אינה חדשה. בחודשים האחרונים ניהלה משפט כנגד תושב העיר שתקף אותה מינית ללא הסכמתה, אך התיק נסגר מ"חוסר עניין לציבור". "אני מכירה אותו כמעט 3 חודשים". מספרת תקווה. "הוא היה דמות אבהית בשבילי. הוא היה עוזר לי כספית ואני הייתי עוזרת לו לשים מצעים, וכל פעם שהייתי מגיעה הוא היה מביא לי אלכוהול. הגעתי אליו פעמיים לעזור עם הציפה והיה בסדר. אבל בפעם השלישית לא. לפני בערך חודשיים, היינו ביחד ברכב והוא התחיל לגעת בי. אבל לא נתתי לו. הוא נתן לי נשיקה ללא רצוני והעפתי אותו ממני ומשם אמרתי לו קח אותי לבית שלי".

לאחר שסירבה לו באופן חד וברור, החלו השניים בנסיעה. "הוא ביקש ממני לקפוץ לבית שלו לעזור לו לשים ציפה על המיטה, בטענה שאז יקפיץ אותי הביתה. הסכמתי, הוא איש מבוגר וידעתי שאם לא אעזור לו אז הבת שלו תצטרך להגיע מרחוק לעשות את זה. הגעתי אליו, שמתי לו מצעים, ואז הוא אמר לי שאם אני רוצה יש מים חמים ואני יכולה להתקלח אצלו. היה מאוחר ורציתי להתקלח,  אבל בבית שלי אין לי מים חמים- אז הסכמתי. לפני שנכנסתי להתקלח הוא קרא לי, הציע לי בריזר, ושתינו חצי חצי, ואז שתיתי גם כוס יין אחת. אחרי חמש דקות כבר הרגשתי שאני ב'סטלה' ולא בפוקוס, למרות שכבר שתיתי אלכוהול בעבר ואף פעם זה לא השפיע עלי ככה. נכנסתי להתקלח, אחרי חמש דקות הוא נכנס אלי למקלחת". בהמשך, מתארת תקווה את מעשי האונס שביצע בה כאשר היא מצויה במצב נפשי של ניתוקים בו היא מאובחנת- דיסוציאציה.

"באותו הלילה הגעתי הביתה בערך בשעה 1:00, שלחתי הודעות וצלצלתי לכל העולם, למדריכה שלי, לעובדת הסוציאלית שלי, למסל"ן. אף אחד לא ענה, המדריכה שלי ענתה ולא ממש ידעה מה לעשות. עדכנתי חברה שהייתה איתי טלפונית כל הלילה והיא הזמינה משטרה. ואז גיליתי שהסרטתי, צילמתי והקלטתי אותו בלא ידיעתי, כנראה כשהדלקתי את הפנס בטלפון. בהקלטות אני אומרת לו בבירור- די תפסיק אני לא רוצה. כל הלילה ישבתי לבד בביתי אך איש לא ענה לי. המשטרה לא סייעו לי כי הביאו גברים למרות שביקשתי אישה". מאז המקרה המזעזע, תקווה הגישה תלונה במשטרה ופתחה בהליך משפטי כנגדו. "בעימות בבית המשפט אמרתי לו: נגיד שזה היה בהסכמה, אבל שומעים שאמרתי לך תעצור, אמרתי לך לא, למה המשכת? שומעים את זה בהקלטות. היום, העורך דין שלי כבר לא רוצה לייצג אותי ואין לי כסף לעורך דין אחר. אמרו לי שמהתיק לא יצא כלום". כיום, תקווה ממשיכה להילחם על הוצאת האמת לאור ומחפשת סיוע משפטי בנושא.

סיפורה הקשה של תקווה, מחדד פעם נוספת את החשיבות ברגישות כלפי הפונים לסיוע משטרתי. לעולם לא ניתן לדעת מה הרקע של המתלוננים, ועד כמה הם באמת זקוקים לעזרה. אנו במערכת באר שבע נט מפצירים במשטרת ישראל לנהוג בכל מתלונן בכבוד וברצינות מלאה עד לטיפול מלא ומתן מענה. כאמור, תקווה עדיין לא קיבלה מענה לפנייתה, וממתינה לסיוע לבקשתה להתאשפז בכפייה. נמשיך ללוות אותה עד מתן מענה ראוי. 

משטרת ישראל בתגובה לשיחת הטלפון מליל אמש: "אנו רואים בחומרה רבה את התנהלות השוטר. התנהלות שאינה עומדת בקנה אחד עם ערכי המשטרה ונורמות ההתנהגות המצופות מכל שוטר. בהתאם, הנחה מפקד המחוז על הדחתו המיידת מתפקידו ופתיחה בהליך לבחינת המשך שירותו בארגון".