מופיע בכל העולם אבל תמיד חוזר הביתה: סיפורו של הפסנתרן אסף קליינמן

אסף קליינמן, בן 32, נולד וגדל בעיר באר שבע. הוא פסנתרן מחונן, יוצר ומופיע בארץ ובעולם עם השמות הגדולים ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית. קליינמן תואר ע''י הפסנתרן הרוסי הנודע ניקולאי פטרוב כ"מוסיקאי ופסנתרן נדיר" לאחר הופעתו בשנת 2004 בפסטיבל "מוסיקה בקרמלין" במוסקבה. הוא הופיע כסולן ונגן של מוסיקה קאמרית בישראל באירופה, ולאחרונה גם בסין. הוא אמנם חי כבר 9 שנים בחו"ל וגר באוסטריה עם אשתו, אבל מידי פעם הוא חוזר הביתה אל המקום אותו מכיר כל כך טוב. בחודש שעבר הוא הגיע לארץ כדי להופיע בקונצרט הפתיחה של הסינפונייטה הישראלית של באר שבע וגם השבוע מתוכנן לבוא ולהופיע באירוע התרמה. "תמיד מרגש אותי מחדש לבוא ולהופיע בבאר שבע במקום שגדלתי בו, המקום בו התחלתי ליצור ולנגן", מספר אסף.

יוצר מגיל צעיר

אסף נולד וגדל בבאר שבע, בווילות מצדה, שם עדיין גרים הוריו. בילדותו, כבר בגיל 7, היה הולך אסף מידי יום לקונסרבטוריון כדי ללמוד לנגן על פסנתר. "מה שאני זוכר מהילדות שלי זה את ההליכה מידי שבוע לקונסרבטוריון ללמוד פסנתר, זו הייתה תחילת הדרך, שיעורי הפסנתר שגם עיצבו את המוזיקאי שאני היום. למדתי אצל דליה פלדמן וקומפוזיציה עם שמוליק אלבז, עם שניהם אני עוד בקשר ועובד היום", משתף אסף. כשהיה נער עבר לירושלים כדי להמשיך וללמוד שם מוזיקה, שם למד באקדמיה למוזיקה ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב בבית הספר למוזיקה. בשנת 2010 עזב את הארץ ועבר למדריד ללמוד בבית הספר הגבוה למוזיקה על שם המלכה סופיה, שם למד עם הפסנתרן הרוסי הידוע דמיטרי בשיקרוב. אסף מוסיף: "בלימודים במדריד הכרתי גם את אשתי, היא למדה כינור ואני פסנתר. עברנו יחד לאוסטריה, כיום אנחנו גרים בקלגנפור וזו השנה השישית שלנו כאן".

מתי התחלת לכתוב ולנגן יצירות מקוריות שלך? האם זה אחרת מניגון יצירות של אחרים?

"כנער הייתי גם כותב שירים, הייתה לי להקה בגיל 11, להקת רוק. ואז התחלתי גם לכתוב מוזיקה קלאסית והתעניינתי במגוון תחומים. כשאתה מנגן יצירות של אחרים אתה גם באיזשהו מקום יוצר, כי התווים נמצאים רק על הנייר ואתה זה שמוציא אותם לעולם אז יש לך משמעות בתוך היצירה. אני מרגיש שאני מעביר מסר כשאני מנגן"

הופעת בפסטיבלים גדולים בארץ ובעולם, ניגנת במקומות שרבים היו חולמים לנגן. חלמת שתצליח להגיע למקום הזה בגיל כל כך צעיר?

"כשאתה צעיר יש לך הרבה חלומות ושאיפות, אני חושב שהדבר הכי חשוב זה להתעסק קודם כל בעשייה של המוזיקה ושאר הדברים יתפתחו ויגיעו תוך כדי. להיות מפוקס במה שאתה עושה, לא להפסיק ליצור. גם אם אתה במקום מאוד חשוב ועומד על במה גדולה, אתה עדיין צריך ליצור ולנגן, להישאר נאמן לעשייה שלך ולמטרה שלשמה אתה נמצא על הבמה הזו, זה מה שחשוב. כשהייתי רק בן 17 הופעתי עם ניקולאי פטרוב בקרמלין במוסקבה, זו הייתה חוויה מכוננת ורגע חשוב בקריירה המוזיקלית שלי. הייתי איתו בקשר עד שהוא נפטר. הוא דירבן אותי וגרם לי להתפתח בפן הביצועי של הנגינה על הפסנתר, זה שינה לי את החיים"

מרגיש בבית

לאורך השנים פועלת הסינפונייטה הישראלית באר שבע לשמור על קשר הדוק עם אמנים מקומיים שצמחו בבאר שבע. כמו אסף, האמנים מוזמנים להופיע יחד עם התזמורת בקונצרטים גדולים ומיוחדים גם כשהם כבר הופכים לאמנים בינלאומיים שמופיעים בכל העולם. במקביל, פועלת התזמורת להשארת כוחות מקומיים איכותיים בנגב וכן למשיכת נגנים טובים מרחבי הארץ באמצעות מתן מלגות וסיוע במגורים בעיר באר שבע. בכך, הפכה עם השנים הסינפונייטה למובילה בתרבות, שנותנת לאמנים לא רק במה אלא גם בונה קהילה, מה שהפך היום לסוג של משפחה שנייה עבור הנגנים.

אסף הופיע בפעם הראשונה עם הסינפונייטה כשהיה רק בן 16. היה אירוע למלחינים צעירים והוא כתב יצירה לפסנתר ונזכר שהתרגש מאוד מהמעמד. "זו הייתה הפעם הראשונה שניגנתי עם תזמורת, זה היה כיף גדול. עם הסינפונייטה יוצא לי להופיע פעמים רבות בשנים האחרונות, זה מקום שמרגיש כמו בית בשבילי וזו הרגשה טובה לחזור ולהופיע בבית איפה שגדלת, אני מרגיש כאן בנוח. אני חושב שהסינפונייטה חשובה לעיר באר שבע ולפיתוח התרבות בכל אזור הדרום", מסביר אסף. הוא הופיע, כאמור, בקונצרט הפתיחה החגיגי של הסינפונייטה בניצוחו של המאסטרו ניר קברטי והתרגש כמו בפעם הראשונה: "היה מאוד מרגש, הקונצרט היה עם תכנית נהדרת, מאוד נהניתי".

למה אתה הכי מתגעגע כאן בארץ? יש לך מקום בילוי מועדף כאן בעיר כשאתה חוזר?

"אני הכי מתגעגע למשפחה. הם אמנם באים המון לבקר אותנו באוסטריה אבל עדיין זה לא פשוט. מתגעגע לאווירה, לחגים בארץ, לאוכל... המשפחה והחברים חסרים. כשאני חוזר לבאר שבע אני מאוד אוהב את העיר העתיקה, ללכת לטייל שם באזור. בפעם האחרונה שהייתי שם זה היה בפסטיבל האורות, ישבנו בבית קפה ברחוב סמילנסקי. מדהים לראות איך העיר באר שבע התפתחה, ואיך משקיעים בעיר העתיקה".

יש סיכוי שנראה אותך חוזר לגור כאן בארץ?

"אני יכול להגיד שאנחנו מדברים על זה. אני ואשתי נמצאים פה באוסטריה ועובדים כאן... אישתי מאוד בעד, אנחנו כרגע פה אבל לא פוסלים שום דבר. כרגע אני מופיע הרבה בכל העולם, גם באירופה וגם במזרח, בסין ויפן... אני רואה עולם וחווה המון תרבויות ומקומות חדשים וזה נהדר".

במידה והיית צריך לתת טיפ אחד לנערים ונערות מוכשרים שהיו רוצים להצליח כפסנתרנים או בכלל בתחום המוסיקה הקלאסית- מה היית אומר להם?

"בעיני הדבר הכי חשוב זה התמדה והאמונה העצמית. העבודה על עצמך. לדעת שאתה מול קהל, חשוף כל הזמן לביקורת וחשוב בתוך כל זה להיות מפוקס, לדעת מה אתה שווה ולתת את הטוב ביותר שלך. גם בתקופות טובות וטובות פחות להישאר מפוקס ולהאמין בעצמך. זה מה שהכי חשוב לכל נער או נערה שרוצים להצליח".

גם בגיל 32, כשהוא כבר פסנתרן בעל שם עולמי, אסף לא מפסיק לחלום ולשאוף גבוה. "אני רוצה להתפתח כל הזמן, להמשיך לעשות מוזיקה ולנגן. אני מתעסק גם במוזיקה עממית, ג'אז ובתחומים נוספים, ממשיך להרחיב אופקים", משתף אסף. ועדיין, הוא תמיד חושב על הבית. "המוזיקה הקלאסית חשובה ומהותית לתרבות שלנו, במיוחד בבאר שבע והדרום. יש בבאר שבע תזמורת נהדרת ואני חושב שזה חשוב מאוד שאנשים יעשו מנוי ויבואו לקונצרטים של הסינפונייטה הישראלית", אומר אסף, "חשוב שאנשים צעירים וסטודנטים גם יגיעו ויחוו את המוזיקה הקלאסית. אתה הולך לכל העולם ושומע קונצרטים באירועי תרבות, ואנשים צריכים לדעת שזה קיים גם ממש כאן בבית בבאר שבע, קרוב לכולם ונגיש לכולם. אם יותר אנשים יבואו וישמעו את הקונצרטים זה יעזור להתפתחות התרבות בנגב".