קורונה טור: טל אלעל מספר על הזמן בבידוד

שתי תובנות עוצמתיות שסייעו לי בבידוד הביתי לפני כשבוע. התבקשתי ליצור קשר עם משרד הבריאות, לאור ישיבת עבודה שהתקיימה אצלי במשרד עם מי שהסתבר כחולה בנגיף הקורונה. היה זה ביום חג פורים, אך בו ברגע יצרתי קשר מיידי. 

האדם ממשרד הבריאות מן העבר השני של הקו, בקור רוח ובמקצועיות רבה, התנצל בפניי שהוא הולך לקלקל לי את שמחת החג והורה לי להיכנס מידית לבידוד ביתי. בדרך הביתה, עוד הספקתי לשים את ידי על סיכום אותה ישיבה על מנת שמשרד הבריאות יוכל לאתר ולאמת מי עוד היה בפגישה ההיא, היינו סך הכל 12 נוכחים.

הבידוד הביתי איננו חוויה נעימה, אך זה גם לא מאוד נורא, אם שומרים על משמעת של שגרה, קשר עם העולם החיצון ועל שתי מחשבות ותובנות, שאותי לפחות חיזקו מאוד: האחת והחשובה ביותר בעיני, היא שההקפדה על הבידוד הביתי אינו נועד עבורי, שכן אם חלילה נדבקתי, הרי שלא הבידוד הביתי ירפא אותי. אלא, שהבידוד הביתי נועד אך ורק על מנת להגן על כל מי שאיננו אני, ובראש ובראשונה על בני ביתי, אשתי וילדיי האהובים, על הוריי המבוגרים, על בני המשפחה, החברים ועמיתי לעבודה. למעשה על כל מי שעשוי להידבק ממני. זו מחשבה עוצמתית, אתה מקריב את החופש האישי שלך למען הכלל. זו בעיני, כוחה של האהבה. ברגעי הרהור ושבירה, זו המחשבה שהחזיקה אותי: זה לא עבורך!

התובנה השניה היא שזה ייגמר. תישאר חזק ואיתן בדעתך והזמן יעשה את שלו. ברוך השם - אכן הזמן אינו עומד מלכת ובקרוב מאוד אוכל לשוב אל חיק העולם החיצון ובעיקר אל חיקם של אהובי. העולם כולו ובתוכו מדינת ישראל האהובה שלנו, נמצאים ככל הנראה, רק בראשיתו של משבר שאין לו כרגע תאריך תפוגה. אבל גם זה ייגמר. זה הזמן לאפשר לכל העוצמות האדירות המצויות בקרבנו לפרוץ החוצה, להדביק האחד את השניה מהר יותר וחזק יותר מהנגיף הארור. כך ננצח.

שאלו אותי רבים אם אני כועס על אותו חולה שכיביכול בגללו הוכנסתי לבידוד. ממש ממש לא. להיפך, שוחחתי איתו, עודדתי אותו ואיחלתי לו את כל הבריאות שבעולם. האשמה לא בו. דברים כאלה יכולים לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו. כעת הזמן לחזק ולהושיט יד האחד לשניה.