צל"ש השבוע: ירון פרנסקי

תושבי באר שבע והסביבה ידועים בעשייה החברתית המאפיינת אותם, והפעם אנחנו רוצים לפרגן להם. מידי שבוע נחלק את 'צל"ש השבוע' לתושבים שראויים לפרגון על עשייה חברתית מבורכת למען האחר. השבוע נפרגן לירון פרנסקי, הכנר הראשי של הסינפונייטה הישראלית באר שבע. בשנתיים וחצי האחרונות מתנדב פרנסקי בקונסרבטוריון העירוני במסגרות שונות, עבד בהתנדבות עם הרכבים קאמריים, לימד שיעורים פרטיים בכינור, שפט בתחרויות ואף הופיע בפני בתי אבות.

ירון פרנסקי, בן 60, החל את לימודי הכינור עם אביו, הכנר גרשון פרנסקי, המשיך את לימודיו אצל פרופ' ישראל עמידן ובאקדמיה למוסיקה על שם רובין אצל הפרופ' יאיר קלס. כבר בגיל 21 נבחר לכהן ככנר הראשי בתזמורת הסימפונית נאשוויל ארה"ב ובהמשך כיהן ככנר הראשי בתזמורת הסימפונית של צ'ארלסטון דרום קרוליינה ושל ג'קסון ויל פלורידה. בשנת 1986 שב ארצה בהזמנתו של מאסטרו מנדי רודן, לכהן ככנר ראשי של הסינפונייטה הישראלית באר שבע.  לאחר כ-3 שנים הוזמן לכהן ככנר הראשי ועוזר מנצח בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. בשנת 1994 שב לסינפונייטה הישראלית באר שבע ככנר ראשי ומנצח משנה, והוא מכהן בתפקיד זה עד היום.

בשנים האחרונות מופיע פרנסקי כנגן ראשי אורח בתזמורות בספרד ובגרמניה. הוזמן להוביל את תזמורת בית האופרה "סן קרלו" בנפולי. הוביל את תזמורת הפסטיבל הבינלאומי במקסיקו סיטי ומוזמן קבוע כמחליף בפילהרמונית הישראלית. ירון מרבה להופיע כסולן וכמנצח בארץ ובחו"ל ומרבה להופיע בהרכבים קאמריים. בנוסף, פרנסקי הוא מטפל מוסמך בשיטת טיפול בילדים אוטיסטיים הנקראת "הומוריקה", המשלבת הומור ומוסיקה. מעבר לעשייתו המקצועית, עסוק פרנסקי גם בעשייה חברתית והתנדבות. הוא מתנדב בקונסרבטוריון העירוני במסגרות שונות, הוא עבד בהתנדבות עם הרכבים קאמריים, לימד שיעורים פרטיים בכינור , שפט בתחרויות ואף מופיע בהתנדבות יחד עם הגברת אלונה גורטבוי בבתי אבות בעיר.

מה מחבר אותך לעיר באר שבע?

"לאחר שש שנים ככנר הראשי בתזמורת הסימפונית נאשוויל ארה"ב, הגעגועים לארץ הכריעו אותי ובדיוק התפנתה משרת כנר ראשי בסינפונייטה. באתי לסדרה עם מאסטרו מנוי רודן, חתמתי חוזה, נסעתי למכור את בייתי ורכושי הצנוע באמריקה ושבתי לישראל. שנות השמונים בסינפונייטה היו סיפור אהבה. ניגנו פה טובי המוזיקאים, הן בתזמורת והן סולנים ומנצחים. אהבתי בכלל את החיים של שנות השמונים בבאר שבע, הייתה פה קבוצה מדהימה של אנשים ומקומות בילוי. הכרתי בעיר את אשתי, נולדו לי ילדי ובניתי אימפריה בנווה נוי...הכל כאן בעיר".

ספר על ההתנדבויות השונות בהן אתה לוקח חלק

"בשנתיים וחצי האחרונות התנדבתי בקונסרבטוריון העירוני במסגרות שונות. זהו היה חלקי בשותפות עם קרן יזרעאלי שתרמה כסף לתזמורת במגמה לעזור לנגני תזמורת שהביעו רצון לחזור לגור בבאר שבע ולקחת חלק פעיל בקהילה. עבדתי עם הרכבים קאמריים, לימדתי באופן פרטי, שפטתי בתחרויות ועוד כהנה וכהנה. שום דבר לא הכין אותי ואת השותפה שלי להתנדבות בבית אבות 'גני יעלים', הגברת אלונה גורטבוי, להתרגשות וקבלת הפנים שקיבלנו שם".

ספר על התחושות שמלוות אותך בהתנדבות בבתי האבות, איך התגובות שאתה מקבל מהם?

"בקונצרט האחרון ישבו כ-50 איש, באים בימים כולם, ומרגע שהתחלנו השתרר שקט כזה שקשה להסבירו. רק המבט בעיניהם נתן לנו להבין באיזה שקיקה הם שואבים כל צליל שניגנו. עברנו חוויה חזקה ביותר. כשנגמרים הקונצרטים תמיד נוהרים אלינו אנשים שלאו דווקא מבינים במוסיקה, אלא אלה שעברו חוויה של ממש ולוחצים את ידינו בלהט. המשכנו גם בקונצרט שני, עם הרצאה בעברית ורוסית ואנו ממשיכים כל שבוע בקונצרט אחר. ברצוני לשבח עד בלי די את יוליה רכזת התרבות שעושה מעל ומעבר לתת לנו הרגשה ביתית וחלק מהעשייה התרבותית של בית האבות “גני יעלים”. באוגוסט נתחיל את המסע גם בבית האבות “בית יונה""

מהי החשיבות בעיניך של התנדבות ועזרה לאחר? של  עשייה ומוזיקה בקהילה בה אנחנו חיים?

"אני באמת מאילו שמאמינים שאין זכות קיום לגוף כמו תזמורת ללא הקהילה... הזמנים משתנים, חייבים את הקהילה על מנת להקים דור המשך למאזינים אוהבי ושוחרי מוזיקה קלאסית. לא מספיק קונצרטים לילדים או למשפחה, הקהילה צריכה להיות אוהדת, מכוונת ודוחפת בעניין, שהרי ידועות כבר התכונות הבונות אינטליגנציה והשפעתה הבונה של המוסיקה הקלאסית".