ספר הזיכרון ה-100 בבאר שבע: לזכרו של מאיר אטיאס ז"ל
28.04.20 / 11:09
יעקב אטיאס, אח שכול ומקים סניף יד לבנים בבאר שבע, כתב את ספר הזיכרון ה-100 לזכר אחיו מאיר אטיאס ז"ל, בליווי אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון כחלק מפרויקט ספרי זיכרון לזכר החללים. שמענו מיעקב על סיפורו של אחיו שלחם למען המדינה: "עשו כבוד לאחי שלחם בגבורה למען המדינה"
היום אנו מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. לכבוד כך שמענו מיעקב אטיאס, אח שכול ומקים סניף יד לבנים בבאר שבע, את סיפורו של אחיו, מאיר אטיאס ז"ל, אותו הנציח בספר הזיכרון ה-100 במחוז הדרום באר שבע. אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון עורך מידי שנה פרויקט של כתיבת ספרי זיכרון לזכר חללים. את הספרים כתבו 100 משפחות שכולות בלווי עובדים סוציאליים מאגף משפחות הנצחה ומורשת במחוז באר שבע, מערך החינוך של עריית באר שבע, סטודנטים ותלמידי בתי ספר בעיר.
לוחם למען המדינה
את ספר הזיכרון ה-100 כתב בעזרת ליווי של האגף יעקב אטיאס, אח שכול שריד אחרון למשפחתו שמנתה זוג הורים ושישה ילדים, ומקים סניף יד לבנים בבירת הנגב. יעקב שכל את אחיו מאיר ז"ל בשנת 1948 בקרב בקולה אך כשמאיר נפל המשפחה שהתגוררה עדין באלג'יר לא ידעה על חייו ומותו. כאשר ניתק הקשר עמו החלה המשפחה במסע כואב לברר אודותיו בחייו, מותו ומקום קבורתו. יעקב החליט לעלות לארץ לחפש אודות אחיו מאיר ז"ל. "רק כעבור שלוש שנים ממותו קיבלנו באלג'יר את ההודעה שמאיר נפל למען הקמת מדינת ישראל, עליתי לארץ והתחלתי לחקור. אמרתי שאם אלוהים ייתן לי כוח אני אעשה הכל על מנת לעזור למשפחות שלא יעברו מה שההורים שלי ואנחנו עברנו עד ששמענו על מאיר ועל מה שעבר עליו", מספר ל'באר שבע נט' יעקב אטיאס.
מאיר ז"ל נולד בשנת 1925 באלג'יר, חייו ונפילתו היו משמעותיים בעזיבתו את משפחתו ואת הולדתו אלג'יר ובלקיחת חלק בעליה לארץ ישראל ובהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הוא היה חניך בתנועה הציונית בית"ר, הצטרף ל"הנהגת הישוב" ובשנת 1946 עלה לארץ והיה חייל בארגון האצ"ל כשהוא דוגל בתורתו של ז'בוטינסקי. מאיר נתפס על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין. כשהשתחרר ברח לארץ ישראל ובשנת 1947 הצטרף לגדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני. מאיר נפל בקרב קולה בזמן מלחמת העצמאות.
במשך שנים לחם יעקב כדי להשיג מידע על אחיו, תחילה הבינו הוא והוריו כי מאיר קבור בנתניה, לצד חבריו לחטיבת אלכסנדרוני. "גיליתי שאח שלי התנדב להנהגת הישוב, היה באצ"ל, הוא לחם למען הקמת המדינה שלנו. בהמשך שאלו אותי אם אני רוצה שיעבירו אותו מנתניה לקבורה בבאר שבע אבל היה לי חשוב שהוא ישאר לצד חבריו הלוחמים שנפלו איתו בקרב קולה", סיפר לנו יעקב, "הצוואה של אמא ואבא שלי, שנפטרו מצער בעקבות מותו של בנם, הייתה שאדאג לאח שלי ולהנצחה שלו". יעקב הבין שהוא צריך לעשות יותר כדי להנציח את אחיו ולעזור למשפחות אחרות להנציח את קרוביהן. כך הוא הקים את סניף יד לבנים בבאר שבע, "עשינו הכל בהתנדבות, בתחילת הדרך ישבנו בפתח העירייה, עוד לא היה לנו מקום משלנו, אחר כך הייתה לנו כיתה בבית יציב בעיר, גייסנו בתי ספר וכל ילד תרם לנו שקל ולאט לאט התפתחנו. היום יש לנו בית יד לבנים לתפארת", אמר יעקב.
מסורת של הנצחה
יעקב הגיע השנה לאגף ההנצחה במשרד הביטחון ביוזמתו עם דמעות בעניים, ניירות, תמונות וחומרים להנצחה וביקש לכתוב ספר על אחיו. חשוב לו שכולם יכירו את הסיפור של אחיו וידעו עד כמה היה גיבור שלחם בגבורה למען המדינה. במסגרת העבודה על הספר שולבה טל גיגי-בן יאיר, סטודנטית ממכללת קיי, שהייתה שותפה פעילה בהנצחת מאיר ז"ל, ההדרכה והליווי של הסטודנטית נעשו על ידי עובדת סוציאלית, יפה שרפי ומנהלת המשרד יפה זפרני. כתיבת הספר היא כמו משאלתו האחרונה של יעקב: "חשוב לי שכולם יכירו את סיפורו וידעו עד כמה היה גיבור שלחם בגבורה למען המדינה שכל כך אהב. אני חושב שמגיע לו לקבל את הכבוד הראוי לו וכתיבת הספר היא אחת מן הדרכים שאני עושה כדי להביא עבורו את הכבוד הזה".
יעקב הקים את סניף יד לבנים בבאר שבע, הוא יושב ראש הראשון של הסניף, לאורך השנים הוא דאג לאחרים ולא מצא את הזמן כדי להנציח את אחיו. "השנה הגיע אלינו יעקב אטיאס, אדם מבוגר עם מסמכים, מכתבים ותצלומים, ישב פה וביקש שננציח את אחיו", מספרת ל'באר שבע נט' יפה שרפי, עובדת סוציאלית בבאר שבע, מטעם אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, "נפגשנו בחוסר אונים שלו, בכעס שלו, נפגשנו בכל הפניות שלו להנציח את אחיו, שלא נענו. החלטנו לקחת את זה כפרויקט ולסייע לו, ללוות אותו בתהליך ההנצחה, היופי של הסיפור הזה של יעקב זה שהוא מספר על אח שהיה לו חלק מאוד משמעותי בהקמת הארץ הזו". היו מעט חומרים והתכתבויות ואת המכתבים שהיו אצל יעקב תרגמו כדי להוסיפם לספר.
איך היה עבורך כעובדת סוציאלית ללוות אותו בתהליך?
"הבניית הקשר עימו איפשרה לו ולמשפחה להיות מגוייסים לתהליך, בת הזוג שלו הייתה שותפה למה שהוא עובר, הילדים והנכדים לקחו חלק. זו משפחה שגדלה וצמחה על המורשת של מאיר אטיאס ז"ל. לא היה להם שום דבר אבל היה להם את הסיפור של יעקב, זה ליווה אותם כל החיים והשפיע עליהם. אני כעובדת סוציאלית יכולה להגיד שמבחינתי זו דרך מהותית ומשמעותית מאוד בכל התהליך של הקשר עם המשפחות וחובתי המקצועית הלאומית זה להוקיר את החלל שאינו ולהוקיר את המשפחות שנותרו. זה החזון של אגף ההנצחה במשרד הביטחון, זו חובה מקצועית ולאומית שלנו".
עד כמה ספר הזיכרון משמעותי עבור אותן משפחות?
"לאורך כל הניסיון שלנו במשך השנים, הנצחה ומורשת לדורות היא זו שנותנת למשפחות את הניצוץ הזה להמשיך לחיות. הצו שלהם אלינו לא לשכוח והצו שלהם למשפחות זה לא לשכוח. כמה שנדמה לי במהלך עבודתי שאני מכירה את המשפחות ואת הסיפורים, העניין של כתיבת הספר והליווי של המשפחות חידד לי עד כמה אני לא יודעת באמת. פתאום צצים הסיפורים, הזיכרונות, אנשים הולכים לבוידעם ומוציאים חומרים, הכל כדי להנציח את המורשת... זה תהליך של סגירת מעגל, הפידבק שאנחנו מקבלים מהם והתודה הזו שווה הכל".
מזה כעשור מתקיים פרויקט להנצחת הנופלים ומורשתם, בו עושים חיבור של תלמידי בתי ספר וסטודנטים עם משפחות שכולות לאורך השנה כדי ליצור את ספרי ההנצחה. "אנחנו משקיעים בזה המון זמן ומשאבים, שמים את הנשמה בהנצחה. זו הדרך לחזק את הקשר עם משפחת השכול, זה צו לאומי, ערכי ומקצועי מבחינתנו", אומרת עו"ס שרפי, "זה יכול להתאפשר רק כשהמערכת מגבה. המרחב המקצועי והתמיכה של מנהלת המחוז והמערכת, כל פעם מרגשת אותי מחדש. ללא האמונה הזו קשה ליצור כזה דבר. אנו רוצות להודות ליו"ר ארגון יד לבנים, מר דוד קורקוס, הוא שותף מלא להנצחה והעשייה. וגם לראש העיר, מר רוביק דנילוביץ', שותף מלא לפרויקט, מגיע לטקסים, לחלוקת הספרים למשפחות באופן אישי בכל שנה". גם יעקב מצטרף למילות התודה: "אני מודה ליפה זפרני ויפה שרפי ממשרד הביטחון על כל העזרה והסיוע, על ההנצחה. אני מודה לראש העיר מר רוביק דנילוביץ', צביקה כהן, שמעון בוקר, ציון יו"ר וועד השכונה בנווה נוי ויסמין חברת המועצה".
יעקב, איך היה בשבילך להכין את ספר ההנצחה לאחיך?
"זה היה כבוד גדול, הרגשתי שעשו כבוד לאח שלי עם הספר הזה, חבל שההורים שלי לא זכו לראות איזה כבוד הבן שלהם קיבל. גם עמותת אלכסנדרוני ממכון ז'בוטינסקי רוכשים לו כבוד בכל שנה, עושים אזכרות, מתעניינים וזוכרים. קיבלתי מכתב שבו מודים למשפחה על העזרה של מאיר בהקמת המדינה, הוא היה גיבור. אני מודה על הספר ועל ההנצחה לאחי, תודה למשרד הביטחון שעשו כבוד למאיר ולכל הנופלים. חבל לי שההורים שלי לא זכו לראות את הספר. כל שנה הנכדה שלי הייתה לוקחת אותי לחלקה של מאיר, אני מקווה שהנכדים ימשיכו את המסורת וינציחו אותו בכל שנה".
אין דבר יותר חשוב מאותם חללי מערכות ישראל, כמו מאיר אטיאס ז"ל, אשר הגנו עלינו ועל המדינה שלנו. חובתנו היא לזכור, לכבד ולהנציח אותם בכל דרך אפשרית, פרויקט כמו כתיבת ספרי זיכרון לזכר הנופלים מאפשר לנו להכיר ולזכור אותם ואת מה שעשו עבורנו. במותם ציוו לנו את החיים.
יהיה זכרו ברוך.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
