"מי שבוחר להיות במרכז העשייה, צריך להיות מוכן להפשיל שרוולים"
18.01.22 / 13:45
אם יש מישהי שיכולה לומר בפה מלא – "הייתה לי שנה עמוסה", זוהי ג'ולי קייט. חברת מועצת מיתר לשעבר, השמיע את קולה בכל מקום אפשרי והייתה ועודנה, אחת מעמודי הטווח של המאבק במשילות בנגב. כאחת מראשות "הפורום לקידום הנגב", יחד עם אורטל פרלמן, דאגה קייט להסביר, בערוצי התקשורת השונים ואף בכנסת, כי באר שבע זהו הבית שלה והיא לא תיתן לאף אחד להרוס אותו
אז נפגשנו איתה לשיחה צפופה, על מנת להכיר את מי שרק לאחרונה בין היתר, התמנתה להיות ראשת סניף מפלגת "ישראל ביתנו" בבאר שבע. ג'ולי קייט (38), נשואה ללביא, מנהל סניף "מעוף" באר שבע, אשר עוזר לעסקים קטנים, ואמא לשני בנים. בהכשרתה, היא עובדת סוציאלית קלינית, לאחר שסיימה שני תארים בתחום. היא גם בעלת תואר שני (בהצטיינות), במנהל ומדיניות ציבורית בבן גוריון.
אני מבין שתחום העשייה האנושית לא זר לך?
"עבדתי כל חיי בתחום החירום - התחלתי בחקירות ילדים נפגעי התעללות במשרד הרווחה, ניהלתי מקלט לנשים נפגעות אלימות, שימשתי כיועצת אסטרטגית בקואליציה הישראלית לטראומה והקמתי מרכז מומחים לטיפול ויעוץ בנגב "אינקוגניטו נגב". במקביל תמיד הייתי פעילה חברתית ואקטיביסטית, זה חלק מאוד גדול ומשמעותי בחיים שלי - ירידי התרמה למען הנזקקים, ייצוג המחלקה שלי באגודת הסטודנטים, ועדי שכונה וועדי הורים. גדלתי כבת יחידה ולכן הקהילה תמיד הייתה עבורי המשפחה הגדולה שלה ייחלתי. תמיד אהבתי אנשים וניסיתי לעשות כמיטב יכולתי בכדי להיטיב את חייהם, במיוחד אנשים ונשים מוחלשות. זה החינוך שקיבלתי מהבית."
החינוך מהבית שעליו מדברת קייט, הוא חינוך מזרח אירופאי אשר חותר למצוינות מתמדת. אל ישראל היא עלתה מליטא, יחד עם אמה אלה. הן נחתו היישר בבאר שבע, וממש רק לפני כמה ימים ציינו השתיים, 25 שנה לעלייתן ארצה.
החיבור לבאר שבע היה מידי? או שהיית צריכה למצוא את המקום שלך כאן?
"עליתי מבירת ליטא - וילנה, עיר בירה אירופאית גדולה, יפה וקרה. באופן מפתיע מיד התחברתי לבאר שבע. התאהבתי במדבר, בנופים הקסומים והקהילה החמה והמלוכדת שבה. נכון, היו קשיי קליטה ולקח לי זמן להרגיש שייכת, אך כשאתה נחוש להיות חלק ממשהו - אתה תהיה שם. והייתי מאוד נחושה. למזלי, יש לי כשרון לשפות, למדתי עברית מהר מאוד ומצאתי חברים רבים - חלקם עולים וחלקם צברים. ואני יכולה לומר, שעד היום אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר מלבד בנגב. בעיניי לבחור לחיות בנגב, על אף האתגרים, זו הציונות האמיתית".
חשבת שתגיעי לאיפה שאת היום כשעלית לארץ?
"תמיד שאפתי להגיע למקום, בו אוכל להשפיע ולהעניק מעצמי למען הזולת. הרי אני עליתי מטעמי ציונות. אז עבורי התרומה למדינה היא זכות עצומה".
ומתי התחיל החיבור הראשון עם הפוליטיקה המקומית?
"כאמור, הייתי פעילה ומעורבת מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד התנדבתי לכל מקום בו אוכל לתרום ולסייע. ההתנסות הפוליטית הראשונה שלי הייתה באגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, כאשר נבחרתי למועצה והפכתי ליו"ר ועדת התרבות של האגודה. כאשר עברנו למיתר לפני כמה שנים, מהר מאוד מצאתי את עצמי מארגנת מפגשי תושבים, ערבי נשים, אירועים שונים ביישוב. כאשר החלה מכת הפריצות ביישוב - גיבשתי קבוצת מתנדבים. עברנו הכשרה משטרתית ושמרנו בלילות".
אז גם הגיעה התפנית, שבה החלטת לקחת את זה קדימה?
"אחרי תקופה מסוימת כפעילה פה ביישוב, התחלתי לקבל פניות של תושבים לרוץ בבחירות. התלבטתי עד שהחלטתי ללכת על זה. אני שמחה על ההחלטה. זכיתי לעשות הרבה טוב למען תושבות ותושבי היישוב, להיות עבורם אוזן קשבת וגם כתובת".
איזה תגובות קיבלת כשהתחלת קצת לתפוס תאוצה כאן באזור?
"בסופו של דבר, אני מקבלת תגובות חיוביות ותומכות. כשאתה מגיע עם כוונות כנות ואש בעיניים, אנשים מאמינים לך והולכים אחריך. כמובן שתמיד יש ביקורת ואני מקבלת אותה באהבה ולומדת ממנה".
כפי שאמרנו, השנה האחרונה הייתה עמוסה בג'ולי קייט, מכל עבר כמעט. עם עליית האלימות ברחבי באר שבע והנגב, נעמדה ג'ולי על רגליה האחוריות, והחליטה כי בתור תושבת הנגב, היא לא תיתן לאף אחד להכתיב לה סדר יום אלים. אז יחד עם חבריה ל"פורום לקידום הנגב", היא החליטה לעלות על כל גבעה אפשרית, ולזעוק את זעקת התושבים. בין הופעות בכלי תקשורת ארציים ומקומיים, לבין שיחות ודיונים רבים בכנסת – זוהי ללא ספק הייתה שנה עמוסה במיוחד לקייט.
על כך היא מספרת – "השנה האחרונה הייתה בהחלט עמוסה בעשייה. אני שמחה ומתרגשת בעיקר כי הצלחנו לשים את הנגב על המפה, ולגרום לאמצעי התקשורת לדבר עלינו. אני רואה בעצמי שליחה של תושבי הנגב. לא משנה היכן אמצא את עצמי, קידום האזור והשבת הבטחון יהיה בראש מעיניי. מעבר לכך, כבר היו לי תקופות עמוסות ואני מאמינה שזו רק ההתחלה. אדם שבוחר להיות במרכז העשייה החברתית צריך להיות מוכן להפשיל שרוולים ולנעול נעליים נוחות. אני מחכה בהתרגשות לאתגרים שמצפים לי. יש לי בן זוג מאוד תומך ועם עורף כזה - השמיים הם הגבול".
מה היה שם שגרם לך לקום וככה להשמיע את קולך?
"הסיבה שיצאתי למאבק, הייתה בשל האירוע המחריד של אונס הילדה ברמת נגב. הרגשתי שהאירוע החמור והקשה לא מדובר דיו ושקולנו לא נשמע. שנים רבות שאנחנו, תושבי הדרום, נותרנו מאחור. לא יכולתי לשבת באפס מעשה אל מול התחושה של הנטישה והאדישות כלפי מקום שיקר לליבי".
וכעת העשייה המרובה מניבה פירות, ונראה כי המאמץ של קייט השתלם. מי ששם לב לתעוזה שלה הם ראשי מפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו של שר האוצר, אביגדור ליברמן. בחודש האחרון, מונתה קייט לעמוד בראש סניף המפלגה בבאר שבע. צעד ראשון בדרך לכנסת? מבחינת קייט, היא לוקחת את החיים שלב אחר שלב, ומשתדלת לשמור על צניעות מסוימת - "איני יודעת מה צופן עבורי העתיד. אני רק יודעת שתמיד אשאף לעשות כמיטב יכולתי כדי לשנות ולהשפיע".
אחרי השנה המטורפת הזאת, מה יהיה הלאה מבחינתך בתחום העשייה המקומית?
"כעת אני מתרכזת בעיר באר שבע ובעשייה למען תושבות ותושבי העיר. מתגוררים בעיר הרבה אנשים, שזקוקים לכתובת ואני רוצה להיות הכתובת עבורם - להשמיע את קולם מול קובעי המדיניות, לפעול לשיפור חייהם ולסייע להם במיצוי הזכויות ופתרון הבעיות שהם חווים". לאחרונה חזרה משפחת קייט להתגורר בבאר שבע. וג'ולי נשמעת נרגשת מתמיד – "אני חוזרת לעיר נעוריי בהמון התרגשות. אין בעיר הזו פינה אחת שלא מעוררת בי זיכרונות. אני שמחה שילדיי יגדלו בעיר ואשמח להיות חלק מהתרומה לצמיחה והשיפור של חיי התושבים. מעבר לכך, יש מאחוריי מפלגה שחבריה קשובים ומלאי רצון לפתח את הנגב. כשיש רצון וכלים נכונים, כמו שאמרתי לפני כן - השמים הם הגבול".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
