לא רק בשביל פטורים: תכירו את הרופאה המסורה של פיקוד דרום

היא גדלה בעומר, להורים שעוסקים בתחום ההוראה והמסעדנות, ויש לה שתי אחיות צעירות ממנה. לטענתה, כבר בתיכון היא הבינה שמה שהיא רוצה לעשות בעתיד, זה להיות רופאה - "לקראת השירות הצבאי נחשפתי למסלול העתודה האקדמית. לאחר שעמדתי בדרישות הקבלה, כולל פסיכומטרי, בגרויות וריאיונות, התבשרתי לשמחתי לאחר עבודה קשה, שהתקבלתי למסלול "צמרת" באוניברסיטה העברית בירושלים".

מבחינת שקרצ'י, מעבר ללמידה הפרקטית, לימודי הרפואה פתחו לה עולם חדש של אפשרויותף ואפילו זיכו אותה בבן זוג חדש - "הלימודים היו חוויה מדהימה עבורי, הרגשתי שזו פריווילגיה אמיתית ללמוד מקצוע כל כך מעניין ומשמעותי לחיים של אנשים. זכיתי להתפתח אישית ומקצועית, ללמוד מהי חמלה, להכיר רופאים ורופאות אנושיים, וגם - להכיר את ד׳, בן זוגי. במהלך שירותינו הצבאי, התחלנו את שירותנו הצבאי כרופאים בגדודים, סביב גיל 26-28, משרתים בבסיס סגור, "תופסים קו" עם הלוחמים ומתאמנים איתם, ונפגשים פעם בשבועיים בבית שלנו, דירה קטנה ביפו שעמדה ריקה ברוב הזמן".

מה זה מבחינתך להיות רופאה צבאית (מבחינה אישית ורגשית)?

"החיילים והחיילות הם אוכלוסיה צעירה בשלב משמעותי בחייהם, שיכול להיות כרוך בקשיים ובאתגרים רבים. הרבה מהם עוזבים לראשונה את הבית של ההורים ונעשים עצמאיים, גם בהיבט הטיפול הרפואי. מבחינתי כרופאה צבאית, יש לי את היכולת להקל ולטפל באלו שתורמים ומקריבים מעצמם למען אחרים. כאמא צעירה, אני מבינה את החשיבות עבור ההורים, שילדיהם שהולכים לצבא יקבלו טיפול אכפתי ומסור, כפי שהייתי רוצה עבור הבן שלי".

כרופאה גדודית, טיפלה ניצן בחיילי הגדוד בשגרה, ואף פיקדה על התאג"ד, מחלקת הרפואה הגדודית. בזמנו, טיפלה במקרים רפואיים דחופים ברחבי הגזרות השונות, גם בקרב אזרחים.
מספר שנים קדימה, והיום בן הזוג עדיין משרת ביחידה מבצעית, ואילו היא משרתת בתפקיד קצינת הרפואה הפעילה של פיקוד הדרום, במדור הרפואה של הפיקוד, האחראי על נושא רפואת השגרה בפיקוד - "ד׳ ואני עדיין נפגשים מעט, אבל מסופקים מהדרך שבחרנו לצד האתגרים והקשיים, ובשנה האחרונה מאושרים להיות הורים לבן".

את מרגישה שהעשייה בצבא משפרת את היכולות שלך כרופא?

"כששירתתי כרופאה גדודית, מיד אחרי שהשלמתי את לימודי הרפואה, הייתי הרופאה היחידה שאחראית לכל היבטי הטיפול הרפואי בגדוד שלם, שנמצא פעמים רבות במיקומים מרוחקים מבית החולים. כמובן שלא היו רופאים מומחים או ותיקים יותר לצדי, אך יש זמינות גבוהה שלהם לייעוץ טלפוני בכל עת. בסיטואציה הזו אני מאמינה שהמיומנות הקלינית משתפרת, מפני שאני הגורם הרפואי אליו מגיעים החיילים והחיילות עם פניות מכל הסוגים והתחומים. רופאים צבאיים לומדים מהר כיצד לסייע לבעיות שונות ומגוונות, בתנאי שטח ועם תרופות ואמצעים מוגבלים".

מה החשיבות של רופא צבאי בימינו? הרי לא מדובר רק בהוצאת פטורים (כפי שנהוג לחשוב).
"למרות שרוב החיילים הם צעירים ובריאים, רופא צבאי הוא רופא ראשוני שתפקידו לתת מענה לכל בעיותיהם הרפואיות של החיילים, החל מכאב ברכיים פשוט אצל לוחמים בהכשרה, ועד אבחנה חדשה של מחלה כרונית או של מצבים מסכני חיים. רופא צבאי צריך לדעת להעניק טיפול ראשוני מציל חיים לפצועי טראומה, ולדעת להבחין בתסמינים חריגים הדורשים מעקב הדוק ובירור מהיר לצורך הגעה לאבחנה. ראיתי לאורך השירות שלי כרופאה צבאית מספר לא קטן של אבחנות משמעותיות שנעשו על ידי רופאים צבאיים יסודיים ואחראיים שידעו לזהות את הסימנים בזמן, לקבוע תורים מהירים, להתייעץ עם מומחים, ולמעשה להציל חיים או לכל הפחות לשפר איכות חיים של המטופלים ולו רק בזכות העירנות והאקטיביות שלהם".

יש לך מחשבות על היום שאחרי הפרישה? להיכנס למגזר הפרטי?
"אני מיועדת להשתחרר בעוד כשנתיים, כשאשלים את שירות הקבע שלי, ואז אהיה מעוניינת להתחיל התמחות ברפואת עיניים. זו התמחות שנמשכת חמש שנים, ולאחר מכן אשמח להמשיך להתמחות נוספת ולשלב עבודה בבית החולים ובקהילה".

מעבר לכך, מבקשת ניצן לפנות לקוראים. היא מבקשת להזכיר - "אם פגשתם או פגשתן רופא/ה שסייעו, האירו פנים, אבחנו, טיפלו, שהתחברתם אליהם, יותר או פחות - זיכרו שמאחוריהם שנים של לימודים, משפחות שמחכות בבית, עבודה קשה ומערכת ומורכבת, ואולי גם צרות אחרות כשל כל אדם. הם רוצים בטובתכם ובבריאותכם. הם ישמחו שתדעו זאת, אין צורך במחיאות כפיים, רק אמון הדדי, והבנה של המורכבות שכולנו חיים בה יחד".