חשבון נפש- סולח לעצמו
15.09.21 / 16:57
יום הכיפורים הוא יום מיוחד ושונה... השקט ברחובות, הצום, תקיעת השופר והתפילות, מייצרים הזדמנות נדירה להסתכל פנימה ולשאול שאלות על השנה החולפת. יצאנו לסדרת כתבות מיוחדת כדי לדון ביום הזה על היבטיו השונים, והפעם- נדבר על סליחה וקבלה עצמית. פגשנו לריאיון את גל קושלביץ, תושב העיר שמתמודד מילדות עם תסמונת הטורט, ובוחר לסלוח לכל מי שפגע בו לאורך השנים. והכי חשוב? הוא גם סולח לעצמו.
"בתיכון לא היו לי הרבה חברים, הייתי הרבה עם עצמי והיו לי כמה חברים בודדים. לא הייתי מסוג האנשים המקובלים וסבלתי מבדידות. בצבא גם לא הסתדרתי עם האנשים וזה משהו שהלכתי איתו לכל מסגרת, לא מצאתי את עצמי כחלק בפאזל. כמה שניסיתי גם להתחבר זה לא כל כך עבד ולא ידעתי להתנהג כ'רומאי ברומא' ". מספר גל בריאיון למערכת באר שבע נט. "העניין הוא שיש לי את הטיקים, וזה משהו שקשה להתנהל איתו במהלך היום. אבל היום אני יודע שאני צריך להיכנס לתהליך של להיות שלם עם זה".
ספר על תסמונת הטורט, כיצד היא משפיעה על חייך?
לא נולדתי עם הטורט או עם הטיקים, זה הגיע אצלי ב"מתנה" כשהייתי בכיתה ד' אחרי שנטלתי כמויות רבות של ריטלין, קונצרטה וכדורים נוספים. ניסיתי את כל הכדורים כדי להשתלט על בעיות הקשב והריכוז שלי. ואז זה התחיל, זה בא בתקופות, זה היה לי בתיכון, ואז זה נרגע... ואז בצבא זה החמיר כי לא היה לי טוב.
בעיקרון טיקים וטורט זה שני דברים שונים. טיקים זה משהו שיכול להיפסק באיזה שהוא שלב, וטורט זה משהו שהוא מתמשך יותר. כל מה שקשור להפרעה הזאת או לקושי הזה זה משהו שהוא יותר נוירולוגי נפשי, כשיש לי טיקים והמצב הנפשי שלי לא טוב אז המצב שלי יכול להחמיר מאוד, כי הגוף בסטרס ובעודף אנרגיה.
גם היום כבוגר בן 24, שלפעמים נוסע באוטובוס או נמצא במקום ציבורי, ויוצאים לי טיקים קוליים (זה נשמע כאילו אני נחנק) אנשים מסתכלים, או לא יודעים איך להגיב, ולפעמים גם מרימים על זה גבה. זה עדיין נראה מוזר ולא משהו רגיל. כילד פחות סבלתי מהטיקים אלה יותר מהלבד ומהחוסר שייכות לאנשים אחרים.
איך הקשיים החברתיים שאתה מדבר עליהם משפיעים עליך כיום?
הקשיים החברתיים של העבר הם כבר לא אותם הקשיים של היום. היום אני יותר חברותי ויודע לתקשר עם אנשים ולהציג את עצמי ולדבר. יש לי יתרון שאני יודע להתנסח טוב. בעבר היה לי יותר קשה, ביסודי וגם בתיכון יש את החלוקה הברורה הזאת של ה"מקובלים" וה"לא מקובלים", בואי נגיד שאני לא הייתי מהמקובלים. ההפרדה הברורה הזאת גרמה לי להרגיש שאני לא חלק מכל החברה. גם בטיולים שנתיים לא רציתי ללכת, כי לא רציתי להיות עם השכבה.
היום זה כבר אחרת, אני מרגיש שיש לי יותר ביטחון מהעבר, אני כבר מדבר על הטיקים באופן חופשי ואני רוצה גם להרצות על זה ולהעלות את המודעות לזה בחברה. חשוב לי להציג את זה כמשהו שהוא לא שונה, זה חלק ניכר מאיתנו וזה משהו נוירולוגי שקשור למוח ולמערכת העצבים, אין בזה משהו באמת שונה או חריג, פשוט החברה נוהגת לקטלג כל דבר שהוא לא נורמטיבי כשונה וזה ממש לא נכון.
כשאתה מסתכל על המילים שאמרו לך ופעם מאוד פגעו, איך התחושה לראות אותן היום?
באיזה שהוא מקום זה חורה לי, רוב המיליםלא נאמרו לי פנים מול פנים. "לא מספיק טוב" זה העלבון שלקחתי איתי המון זמן בחיים. אם זה בהתחלות חדשות שרציתי להתחיל, אם זה במקומות עבודה חדשים ואפילו ביציאות עם חברים. כשלא הרגשתי בנוח המוח שלי ברח להשוואות, הייתי משווה את עצמי לחברים טובים וחושב שאחרים יותר כריזמטיים או טובים ממני, וזה שאב ממני כל כך הרבה אנרגיות שהרגשתי ברצפה.
גם המילה קוקסינל פגעה בי מאוד, היו אנשים שאמרו עלי שאני נראה הומו בגלל הדיבור וצורת ההליכה שלי, בעבר זה היה מכניס אותי לפלונטרים, ואז התביישתי והתכנסתי עוד ועוד לתוך עצמי. כל המילים האלו יוצרות תחושה לא נעימה, למה הייתי צריך לעבור את זה ולקחת את המילים האלו איתי?
בבתי ספר יש לא מעט ילדים שעברו חרם והצקות, בתור אחד שעבר הצקות על הנראות שלו, הייתי רוצה לבוא ולדבר על זה ולהנחיל את זה בחברה. אם תינתן לי אפשרות לשנות משהו קטן בחברה של הנוער הייתי שמח לעשות את זה.
אם יכולת לבוא לאחד האנשים שאמרו לך את המילים הפוגעות האלו לסגירת מעגל על כוס קפה, מה היית אומר לו?
את יודעת אני אפילו לא זוכר את האנשים שאמרו לי את זה. זה לרוב הגיע מצד שלישי שסיפר לי. אבל אם יכולתי לשבת איתם על קפה, הייתי אומר תקשיבו, דבר ראשון, אני לא שומר טינה כי אני יודע שאדם שאומר דברים רעים על אחר זה בן אדם שרע לו ומפיל את זה על אנשים אחרים. זה בא ממקום פנימי של חוסר. דבר שני, הייתי אומר שהכל בסדר, היום אני אפילו נמצא במקום ובתהליך יותר טוב. לנקום לא יועיל לי, אני יודע שהיום אני בן אדם יותר חזק ממה שהייתי בעבר ואני יודע לבוא ולבטא את מה שאני חושב ולא מתבייש במה שיש לי להגיד. הייתי אומר שהכל בסדר, אני מקווה בשבילכם שטוב לכם עם עצמכם וטוב לכם עם הילד הפנימי שלכם.
מאיפה הכוחות נפש לסלוח ולא לשמור טינה? הרי אתה סוחב את המילים האלו איתך עד היום
כוחות הנפש מגיעים מתוך ההתמודדות. הייתי מציע לכל אדם שעובר עם עצמו את הדבר הזה וסוחב איתו מילים קשות שאמרו לו לרשום אותן. אני רשמתי את המילים האלה כדי לזרוק אותן ממני, ברגע שאני רושם אותן על הלוח אז הן כבר לא שולטות בי יותר. ברגע שאתה רושם את הדברים אתה מעיף את זה ממך.
המליצו לי ללכת לטיפול, ואם לא טיפול אז לשתף עם אדם קרוב ולדבר, זה יכול לעזור מאוד. לסחוב דברים לבד זה לא פותר ולא מועיל, זה סתם לסחוב שק שרודף אחרייך. אני חושב גם שמאוד חשוב להיות עם עצמך. למרות שהצהרתי על עצמי כבודד, גם להיות לבד עם עצמך ולנסות להיות בתהליך של להכיר את האני הפנימי שלך ולהכיר את עצמך, אם זה להסתובב עם עצמך ואם לטייל עם עצמך, ברגע שאתה מרגיש שטוב לך עם עצמך ואתה מקבל את החסרונות והיתרונות שלך, וגם את הדברים שאמרו לך בעבר, אתה מבין שהם לא מגדירים אותך.
צריך לעשות שלום עם העבר, אין מכונת זמן וצריך לקבל את העבר כמו שהוא. יכול להיות שאותם אנשים שאמרו את הדברים האלה, אולי גם הם חוו קשיים? חשוב מאוד להיות בקבלה, ככל שאתה יותר בקבלה עם הדברים ועם עצמך, המילים לא יכולות להשתלט עליך ואתה חופשי יותר.
מסר שהיית רוצה להעביר?
המסר שאני רוצה לתת לילדים ולאנשים בגילי שחווים דברים מהסוג הזה, תדעו שזה לא מה שמגדיר אתכם כבני אדם. זה לא אומר עליכם שום דבר אלא מצביע יותר על אלו שלא מוכנים לקבל אתכם כמו שאתם. מדברים רעים בחיים ניתן כן לצמוח ולעלות.
ראיתי לא מזמן פוסט על מישהו שרשם על ילד שחברים שלו הורידו לו את המכנס בקניון. כתבתי על זה פוסט והצגתי בו את כל מה שעברתי בעבר, על זה שבתיכון היו קושרים לי את התיק לכיסא והייתי חוזר בתחושה שאני לא טוב ולא בסדר. כל מי שעובר את זה- אתם טובים כמו שאתם, אתם בסדר גמור, זה לא הופך אתכם לפחות טובים או שייכים. אתם שייכים וטובים כמו שאתם, ובאמת תסלחו לעצמכם. כל מי שכרגע עובר את הקושי הזה יכול להיות בן אדם יותר חזק ממה שהוא, וגם להוות השראה ומודל לחיקוי לאחרים שעוברים דברים מהסוג הזה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
