המגפה השקופה: פטירת עריריים בביתם

"לצערנו יש עליה מאוד חזקה בצפון, בחיפה, אבל זה באמת קורה בכל עיר, בכל מקום. ברוב המקרים אפשר באמת לחסוך את זה". מספר מוטי בוקצין דובר זק"א. על פי נתוני הארגון, בשנה האחרונה אירעו בכל המדינה בסביבות 150-180 מקרים של מות מבוגרים עריריים בביתם, כאשר בחיפה 17 מקרים, בתל אביב 10 מקרים, בבאר שבע 8 מקרים ובבת ים, אשדוד, נתניה וירושלים 5 מקרים. "לצערנו חלק גדול מהאנשים נופלים בבית, או מחליקים באמבטיה או מאחורי הדלת, או ליד המיטה, אבל המוות שלהם הוא אכזרי וארוך, ימים רבים שהם גוועים למוות לבדם מבלי שאיש ידע על מותם. רק הריח הנוראי שדולף החוצה ומציק לשכנים זה מה שמסגיר על הגופה הבאה" מספר אליעזר סמט מזק"א.

"חלק מהאנשים מתים כשהם סובלים מאירוע רפואי וגם שם אין איש בשבילם ברגע האמת שיציל אותם. אנחנו תמיד פונים לשכנים שישימו לב לשכנים שלהם. הם אלו שבאמת יודעים מי השכן שגר בדלת ממול, הם אלו שיודעים להתריע מראש מי בסיכון ומי לא. בסוף בשורה התחתונה אם הצלחנו להציל עוד אחד, עוד קשיש, עוד אישה בודדה, זה לא רק להציל ממוות, זה גם להציל אותם נפשית. זו מגפה שקטה אבל אנו מקווים מאוד שהציבור יבין את גודל האסון ואת המשמעות של מוות מבדידות כדי שנוכל להציל עוד ועוד אנשים בודדים בישראל". בבאר שבע, המקרים המצערים הללו קורים בממוצע אחת לחודש, כאמור בשנה האחרונה אירעו 8 מקרים, ביניהם 3 מקרים בשכונה ו', 2 מקרים בשכונה א', ושאר המקרים בשכונות ד', י"א, וג'. פגשנו לריאיון את מוטי בוקצין הדובר הראשי של זק"א והוא מספר על התופעה מנקודת מבטו:

כל כמה זמן נתקלים במקרה כזה?

אנחנו מדברים על תופעה של בערך בין 150-180 אנשים בשנה במדינת ישראל שנמצאים ללא רוח חיים במצב ריקבון מתקדם. בממוצע, זה אומר שהמקרים האלו מתגלים פעם ביומיים.

איך יכול להיות שהתופעה ממשיכה לקרות?

את יודעת, קל לחפש אשמים, ואפשר להאשים את הרווחה. אין ספק שיש אצבע מאשימה לגורמים, אבל אנחנו באים בבקשה דווקא לאזרחים- תגלו אחריות אזרחית. מה שאנחנו לא נעשה אף אחד לא יעשה. אם יש לכם שכן כזה או שכנה שגרים בבדידות, והם בני גיל 50-60, רווקים ורווקות, מבוגרים, אלמנים ואלמנות, אנשים בלי ילדים, או אפילו אנשים שיש להם ילדים אבל נמצאים בסכסוך איתם, הם פשוט חיים בבדידות. דווקא האנשים שהם יותר בגילאים הצעירים ולא הקשישים, הם ברוב המקרים גם לא ידועים לרווחה. הם אנשים שביום יום מתנהלים בעצמם, אף אחד ברשויות לא באמת מודע אליהם, ואז כשמוצאים אותם בחלק גדול מהמקרים והמשטרה מזמינה את רשויות הרווחה מגלים שהם לא מופיעים בכלל ברשימות והיו זקוקים לעזרה.

מה אתה ממליץ לעשות?

אנחנו יצאנו בקמפיין "שכן שים לב אם אני חסר". תתייחסו לאנשים שאתם עוברים בחדר מדרגות, או שכנים שגרים בסביבתכם ונראים בודדים. בפועל, זה אומר לעשות שני דברים:

1. לדווח לרשויות על אנשים בודדים, זה מאוד פשוט, מתקשרים למוקד העירוני 106 ומדווחים "אני שכן שגר ברחוב זה וזה ויש לנו אדם שגר לבד".
2. הדבר השני שזו בקשה נוספת שלנו, מתוך אחריות אזרחית ורגש פנימי, אי אפשר לחייב אף אחד לעשות זאת, לדפוק על הדלת פעם ביום על מנת לשמוע שהכל בסדר. אם דפקתם בבוקר והאדם לא ענה, אולי הוא היה בעבודה, אבל אם חזרתם בערב מהעבודה - תקישו שוב על הדלת. זאת בדיוק דקה על השעון שיכולה להציל חיים.

אני יכול לספר שיש לי מישהו כזה ברחוב שלי, אנחנו כמה פעמים באנו והצענו לו לבוא אלינו והוא לא הראה עניין. בחלק גדול מהמקרים האנשים בעצמם לא משתפים פעולה, אנחנו לא יכולים לחייב אף אחד לשתף פעולה או לחייב מישהו משהו, אבל אלו שכן מעוניינים- אין לי ספק שבאמת אפשר פה חיים.

איך מזהים בית בודד?

בית בודד זה כל אחד ואחת כל בן אדם שגר לבד, שאין מישהו שמתעניין בשלומו הוא בקבוצת הסיכון.

ואם חס וחלילה אנחנו חושדים שאדם נפטר בדירתו ואין מענה בדלת הבית, למי לפנות?

למשטרה, בשפה המקצועית לבקש שיגיעו בגלל חשש לחיי אדם. הם כבר יזעיקו את מד"א וזק"א.