"הכרתי אישה מדהימה ומיוחדת במינה"

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('ae318047-3668-4fbc-85b8-a1ad40d3362e','/dyncontent/2024/11/3/3700b707-4cc7-4fe9-b095-b1a84375c5f3.jpg',18606,'משען 1124 אייטם',525,78,true,33743,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('ae318047-3668-4fbc-85b8-a1ad40d3362e','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,true,33743,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('ae318047-3668-4fbc-85b8-a1ad40d3362e','/dyncontent/2024/11/4/aecd05a0-16c9-4fec-aca7-e7d716289eef.jpg',18646,'גם וגן אייטם כתבה ',525,78,true,33743,'Image','');},15]]);})

זהו סיפור הקשר המיוחד שנרקם בין רעיה אהרונוביץ' ניצולת שואה מבאר שבע לבין בר בן הרוש הסטודנטית, שהכירו בתכנית 'בוחרים מחר לעד' של הסוכנות היהודית ונשארו בקשר גם אחריה, כשהפכו לחברות טובות. רגע לפני החג הגיעה בר לביתה של רעיה להעניק לה שי ולאחל לה שנה טובה

"בסגר הקודם, ערב לפני ליל הסדר- הפנו אותי למיון. עוד לא היו מסיכות, ואלו שהיו- עלו הרבה מאוד כסף. הבת שלי מתגוררת בבית אריה ולא יכלה להגיע כי היה סגר. ולכן- הבת התקשרה לבר וביקשה את עזרתה. בר הגיעה בלילה לבית החולים וחיכתה לי. הייתי לבד בבית החולים, לא הסכימו לשחרר אותי אבל גם גררו רגליים ולא טיפלו בי בזמן רלוונטי. ראיתי את הרופאים לא עסוקים בלטפל בי ולדאוג לי. החלטתי לשחרר את עצמי משם, בר חיכתה לי עם מונית עד 12 וחצי בלילה כדי לוודא שאגיע בבטחה הביתה" כך סיפרה בעיניים נוצצות רעיה אהרונוביץ', ניצולת שואה מבאר שבע, על מקרה אחד מיני רבים שמתאר את הקשר שלה עם בר בן הרוש, סטודנטית שהכירה במסגרת התכנית 'בוחרים מחר לעד' של הסוכנות היהודית.

בר אמנם סיימה את השתתפותה בתכנית אך עדיין שומרת על קשר עם רעיה ומגיעה לפגוש אותה בכל פעם שיש לה הזדמנות. לקראת ראש השנה, הגיעה בר עם מתנה קטנה לרעיה ופגשה אותה השבוע כדי לאחל לה שנה טובה. רעיה ובר סיפרו ל'באר שבע נט' על הקשר המיוחד ביניהן, החיבור המשמעותי שנוצר והחברות ההדדית שמשמחת את שתיהן.

בר ורעיה הכירו, כאמור, באמצעות תכנית 'בוחרים מחר לעד' של הסוכנות היהודית בבאר שבע שפעלה בשנה החולפת בשותפות קרן היסוד, פדרציית ברוורד, קרן אוברשל, נשות אריה יהודה, הרוח הישראלית, הקרן לרווחת ניצולי שואה ועמך ב"ש. התכנית פועלת ליצירת רשת קהילתית צעירה מובילה, יוזמת ומשפיעה הפועלת בקרב ולמען ניצולי שואה. המתנה אותה העניקה לרעיה נרכשה תודות לתרומה של נשות אריה יהודה ושל מיזם מטבע נחוץ שאוסף את הכסף הקטן שחוזר עם הנוסעים מהמסעות בפולין, ממיר אותם לשקלים ורוכש תווי שי לניצולי השואה ברחבי הארץ במועדי החגים לאורך השנה. בר בנוסף הביאה לרעיה מתנה נוספת אותה היא הכינה לה.

 רעיה ובר נפגשות רגע לפני החג. צילום פרטי

"רק רציתי להגיע לארץ"

רעיה אהרונוביץ' נולדה בקובנה בליטא. ההורים שלה יחד עם אחותה הקטנה הוגלו לסיביר כשהיא הייתה ילדה בת 7. הם היו משפחה אמידה ובלילה אחד, שבוע לפני המלחמה- הכל התהפך. לרעיה הייתה מטפלת פולניה שלקחה אותה תחת חסותה, משם היא הגיעה לגטו ולאחר כמה זמן- הצליחו להבריח אותה ולהחביא אותה במשק חקלאי- לגדול כגויה. סיפור חייה של רעיה ארוך ועשיר, מלא בפיתולים כשבכולם היא מספרת עד כמה היא רצתה לברוח משם, כמה היא הייתה ציונית ורצתה להגיע לארץ. היא הצליחה להגיע ארצה רק בתחילת שנות ה70 סוף סוף, ושמחה להגיע לבאר שבע. "היו כאלה שרצו להגיע לתל אביב, ואני מה היה אכפת לי- רק רציתי להגיע לארץ, אמרתי- מבחינתי קחו אותי למדבר...", סיפרה רעיה.

כך באמת היה, רעיה מצאה עצמה בבאר שבע והתחילה ללמד בקונסרבטוריון. רעיה מורה לפסנתר מאוד אהובה ומוערכת, עם תלמידים שעד היום שומרים איתה על קשר, יש לה דף פייסבוק ואינסטגרם והיא משתדלת להישאר פעילה כמה שאפשר. לרעיה יש בת בבית אריה, מהנדסת עם 3 ילדים, ובת פסנתרנית שמתגוררת בארצות הברית.

 

"אהבה ממבט ראשון"

לפני כשנתיים הכירה רעיה את בר בן הרוש, בת 27, סטודנטית למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון אשר לקחה חלק בתוכנית 'בוחרים מחר לעד' בעיר. "במסגרת התוכנית, הכרתי את רעיה אהרונוביץ, אישה מדהימה ומיוחדת במינה. זאת הייתה אהבה במבט ראשון, רעיה ואני אהבנו לבלות ביחד במסעדות בעיר, ולשוחח על כל נושא אפשרי", סיפרה בר. לפני הקורונה הן היו נפגשות ומבלות, רעיה הייתה רוכשת קופונים ושוברים לבתי קפה דרך תכנית בוחרים ומגרופונים ואתרים נוספים, וככה הן היו יוצאות ומדברות על הכל.

כשהתחילה הקורונה, בר דאגה להתקשר לרעיה כמה פעמים בשבוע, הלכה במיוחד לקנות לה מסיכות ודאגה לה באופן תדיר וקבוע. היא מספרת גם שהביאו לה חמצן פעם אחת ולא הסבירו לה איך לחבר אותו ובר הגיעה לעזור עם זה. בר בקשר שוטף גם עם הבת של רעיה, והיא יודעת לפנות אליה כשצריך. "בתקופת הקורונה נתקלנו באתגרים חדשים, נאצלנו להעביר את הקשר לטלפון ולוואטסאפ. בהמשך מצאנו פתרונות יצירתיים ונפגשנו בגינה סמוכה לבית של רעיה", בר הוסיפה.

 

במפגש השבוע ביניהן השתיים התרגשו לראות אחת את השנייה ורעיה לא הפסיקה להודות לבר בעיניים דומעות: "אני לא יודעת איך להודות לך, אני לא אשכח אותך בחיים". בר ענתה לה בחזרה: "רעיוש, את נתת לי לא פחות. למדתי ממך המון, זה לחלוטין קשר הדדי".

מה אתן מאחלות לשנה החדשה?

רעיה: "שניפטר מהקורונה! כמה זה נורא. הייתי רוצה שנחזור לחיות חיים נורמליים, כמו בני אדם. לנשום, להיפגש... עכשיו אנחנו בודדים ולא יכולים להיפגש. אני אוהבת להיפגש עם אנשים, לא עם חשמלים (הכוונה למסכים), אני רוצה לטייל ולהסתובב".

בר: "אני מאחלת לכל הזקנים והמבוגרים שנאלצים להתמודד עם התקופה הלא פשוטה הזו, שיצליחו למצוא את מקור השלווה והנחת שלהם".

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('946ba4c9-3294-414d-8b4d-e1575967dfb2','/dyncontent/2024/11/3/ac81ec96-25dd-4f87-aa99-8d29304535b3.jpg',18614,'קותאי 1124 אייטם',525,78,true,33745,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('946ba4c9-3294-414d-8b4d-e1575967dfb2','/dyncontent/2024/11/3/3700b707-4cc7-4fe9-b095-b1a84375c5f3.jpg',18606,'משען 1124 אייטם',525,78,true,33745,'Image','');},7]]);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה