צרות של עשירים? המפעלים בנאות חובב ורשות מקרקעי ישראל מסוכסכים

המשרד להגנת הסביבה קבע בחוק דרישות לטיהור שפכים של מפעלים כימיקלים, במסגרת תהליך הטיהור אחראית כל רשות מקומית על המפעלים בתחומה. כחלק מהתהליך אחראית הרשות להוציא את הכימיקלים, החיידקים והחומרים המזהמים ממי הביוב ולהפוך אותם למי קולחין בהם ניתן לבצע שימוש חוזר.

ב-2010 הוחלט כי הטיפול בטיהור השפכים יעבור לחזקת המפעלים עצמם, כאשר כל מפעל יטפל בשפכים המגיעים ממנו. לאור השינוי המדובר, ביקשו המפעלים הנדרשים לטיהור שפכים שרשות מקרקעי ישראל תקצה להם קרקעות להקמת בריכות הטיהור במחיר של 40-45 ₪ לדונם, מחיר זהה לזה שמקצים לתאגידי המים.

אולם רשות מקרקעי ישראל לא הסכימה למחיר זה ודרשה מכלל המפעלים יחד 15 מיליון ₪ עבור הקרקעות, בטענה כי הקרקעות אותם מבקשים המפעלים לצורך הקמת בריכות טיהור הם קרקעות שיעודם המקורי הוא פעילות תעשייתית ובשל כך גם השווי שלם מחושב בהתאם לשימוש תעשייתי. עוד הוסיפו לטעון מרמ"י, שתהליך טיהור השפכים הינו חלק ישיר ובלתי נפרד מרווחי החברה, שכן תהליך הטיהור הוא חלק אינטגרלי מסיום תהליך הייצור ולכן המחיר בהתאמה.

לאור כל זאת, בימים אלו מתקיימת מחלוקה קשה בין המפעלים מנאות חובב לבין רשות מקרקעי ישראל. כחלק מהמפעלים המתנגדים לבקשת רמ"י נכללים: תרכובות ברום של כימיקלים לישראל, אסיא מקבוצת טבע ואדמה מכתשים. אשר נועדו למשא ומתן ארוך במיוחד שהתקיים במשך שש שנים ונתקע לאחר שלא הניב את התוצאות הרצויות, על כן השבוע הגישו המפעלים עתירה מנהלתית כנגד רמ"י.  

טענת החברות העותרות באמצעות עורכי הדין גילעד נאמן ובועז חורש ממשרד אברהם נאמן הם:  אפלייתן לרעה מאחר ולדבריהם תאגידי המים מקבלים קרקעות עבור הקמת בריכות לטיהור השפכים במחיר נמוך משמעותית ואילו הם נדרשים לשלם מחיר מופקע עבור קרקע שעתידה לשמש לאותן מטרות בדיוק.  

על כן, מבקשות החברות העותרות מבית המשפט לעניינים מנהליים בב"ש להוציא צו המורה לרמ"י להקצות להן קרקעות לצורך הקמת בריכות טיהור השפכים, בעלות זהה לזו של תאגידים המים המוערכת ב- 40-45 ₪ לדונם. ולפי כך, בשל העובדה שכל החברות יחד נדרשות ל-1,000 דונם עבור הקמת בריכות הטיהור כולן יחד ישלמו סכום של כ-45 אלף ₪.

מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "תגובתנו תינתן בבית המשפט".