מתחת למים: "הפועל באר שבע" שאתם לא מכירים
29.11.17 / 16:55
אימונים בשעות מאוחרות בקאנטרי, מאבקים לקבלת בריכה מקצועית וניסיונות חוזרים ונשנים להגדיל את הקבוצה ולשלוח נציגים לתחרויות מקצועיות, גם כאלה המיועדות לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. בלי אצטדיון ענק, בלי נציגות במפעלים אירופיים, אבל עם הרבה לב ונשמה. "הפועל באר שבע" שאתם לא מכירים.
מי לא מכיר את מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע"? מדן ועד אילת אין ישראלי שלא מכיר את הקבוצה ואת ההישגים הנפלאים שלה בשנים האחרונות בארץ ובזירה האירופית. ובעוד ענף הכדורגל של המועדון משגשג ופורח, בענף השחייה מתקבלת תמונה מעט שונה. מועדון השחייה "הפועל באר שבע" שהחל את דרכו לפני כעשרים שנה, מונה כיום כמאה שחיינים ושחייניות בגילאים 5-16 ובתוכם קבוצה של ילדים עם צרכים מיוחדים. מאז ועד היום נעשים ניסיונות רבים לשלוח נציגים לתחרויות בארץ ובעולם. זה לא דבר כל כך פשוט כשמדובר בקבוצה עם תקציבים נמוכים ותמיכה מעטה מהעירייה.
-
יוסי גומפל, מאמן הקבוצה כיום התחיל את הרומן שלו עם הקבוצה בתחילת שנות האלפיים כאב לבן שחיין בקבוצה, כשנקרא על ידי ארנונה אייל, מנהלת הקבוצה דאז לשפוט בתחרויות. גומפל, שהיה עד אז איש קבע בצה"ל, נעתר לבקשתה ומאותו הרגע גילה עניין רב בענף. הוא הצטרף לניהול הקבוצה לצדה של ארנונה והמשיך להעמיק כשנרשם לקורס מדריך חדר כושר וקורס מאמן שחייה במכון וינגייט. לאחר הכשרתו אימן כשנתיים את הקבוצה בעומר ולאחר מכן נקרא לבוא ולאמן את הפועל לצד מאמנים נוספים.
לפני מספר שנים, פנו אליו זוג הורים לילד עם צרכים מיוחדים וביקשו לשלב אותו באימוני הקבוצה: "הגיעו אליי הזוג עם ילד צעיר ומקסים" מספר גומפל, "ולמרות שלא היה לי ניסיון בעבודה עם בעלי צרכים מיוחדים החלטתי לקחת על עצמי את האתגר. זה היה ממש לא קל בהתחלה. לקח לנו מעל שנה רק ליצור שפה משותפת בינינו. אבל שנינו לא הרמנו ידיים ובסוף הוא השתלב מצוין."
-
שילובו של הילד בקבוצה יצר פתח לשילוב של ילדים נוספים בעלי מוגבלויות וכך החלה להתגבש לה קבוצה ייחודית: "בשנה האחרונה זכו שני ילדים במדליה בתחרות ארציות. ילד אחד, רק בן 8, השתתף במשחה ראווה ב'ספיישל אולימפיקס', האולימפיאדה לבעלי צרכים מיוחדים. מדובר פה על גילאים מאד צעירים והשתתפות בקבוצה נותנת לילדים הרבה מאד. הם חלק מדבר יותר גדול, הם פוגשים הרבה ילדים בגילם והאמביציה ותחושת המסוגלות שלהם עולה לאין שיעור." גומפל קורא לילדים נוספים לבוא ולהצטרף לקבוצה הזאת ואפילו מקווה ליצור קשר עם עמותה המטפלת בילדים עם מוגבלויות לשתף איתן פעולה. "לי אישית העבודה איתם נותנת סיפוק אדיר ובעיניי ילד עם מוגבלות שזוכה לחזור לעיר עם מדליה זה לא פחות כבוד מאליניב ברדה שמניף צלחת אליפות."
לא פחות כבוד אולי, אבל כנראה הרבה פחות סקסי. גומפל מספר שהמאבקים לתחזק את הקבוצה ולהגיע להישגים הם לא פשוטים כלל: "אנחנו מתאמנים בקאנטרי כי אין לנו מתקן אימונים משלנו, דבר שהיה עוזר לנו מאד. בגלל שזאת בריכה שפתוחה לקהל הרחב מקצים לנו זמני אימון משמונה וחצי בערב. זה יוצר מצב ששחיינים מגיעים עייפים ובכלל, אנחנו לא יכולים לאפשר לכולם להתאמן בלו"ז כזה. זה פשוט חבל כי יש פה כישרונות אדירים שיכולים לייצג את באר שבע בכבוד ובגאווה בתחרויות בארץ ובעולם ואולי בעתיד אפילו באולימפיאדה. לתחושתי, ההשקעה והתמיכה מצד העירייה הן נמוכות מאד. הייתי מצפה ליותר מעורבות, בין אם בפן הכלכלי ובין אם בעזרה להביא את הקבוצה לתודעה הציבורית. זה לא דבר חדש במדינה שיש יחס והשקעה מועטים לענפי ספורט פחות פופולריים. אבל דווקא פה בעיר המדהימה הזאת, עם כל ההישגים והתנופה של השנים האחרונות, אנחנו מצפים לקבל רוח גבית מההנהגה המקומית."
-
על כך מוסיפה ארנונה אייל שליוותה את הקבוצה מראשית הקמתה: זה עצוב מאד מה שקורה בענף הזה. ההשקעה היא כמעט אפסית. בתור ילדה באר שבעית אני זוכר שהיינו הולכים לפחות פעם בשבוע לשיעורי שחייה בבית הספר. איפה תמצא דבר כזה אצלנו היום? אני עדיין שופטת תחרויות בארץ ורואה איך לא אחת הנציגים המוכשרים שלנו נקראים על ידי מכללות וקבוצות מארה"ב שמציעות להם את מה שכאן אף אחד לא מציע. פשוט אבסורד".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
