טור של אוהד אדום: ביקורות מהקהל – חלק מהעסק

בחמישי האחרון ספגה הפועל באר שבע מפלה והודחה על ידי קבוצה שבמקרה הטוב הייתה מסיימת במרכז הטבלה בליגה שלנו, ההדחה הזו הובילה אחריה תגובות זועמות מצד האוהדים. אבל אל לנו לטעות, התגובות האלו לא הגיעו משום מקום ביום בהיר, לאוהדי הפועל באר שבע יש סיבות ולא מעט לאותן התגובות.

ורגע לפני שקוראיי שורות אלו יאמרו לעצמם מילים כמו זיכרון קצר או כפיות טובה כלפי הבעלים מצד האוהדים, מוטב שיבינו את הסיבות לביקורת, ומעל הכול יבינו שאין בהבעת ביקורת כזו או אחרת ביטוי לחוסר הערכה על מה שאלונה ברקת עשתה עבור המועדון. נקודת ההתחלה של הקיץ הלא פשוט שעובר על היחסים שבין הנהלת המועדון לקהל החלה ב-31.05.24, יום אחרי ההפסד הכואב בגמר גביע המדינה, יום בו אוהדי הפועל באר שבע איבדו את שריד הזהות האחרון שלהם במועדון, אליניב ברדה.

הסמל הגדול ביותר של הפועל באר שבע בתולדות המועדון השאיר אחריו בור של חוסר זהות ושייכות, כשהיום אין במערכת של הפועל באר שבע את האיש שלהם, את הסמל, האיש שהאוהדים בטוחים ללא צל של ספק שטובת המועדון חשובה מטובתו האישית, זה שישים את ליבו לטובת הקהל, וכשברדה פוטר בדרך שבה פוטר, הזעם של חלק גדול מהקהל היה בלתי נמנע.

הפרק הבא ביחסים המתוחים בין הקהל להנהלה המשיך במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה. כאשר יושבים הבעלים אלונה ברקת, המנכ"ל גיא פרימור והמאמן הנכנס רן קוזוך, מיישרים מבט למצלמה ואומרים בביטחון שקבוצה כמו הפועל באר שבע רוצה להתמודד על כל התארים. משהו במשפט הזה בשילוב המציאות לא הסתדר לאוהדים, אותם אלו שלא ראו שדרוג מהשנה הקודמת ויש שיאמרו אפילו דעיכה באיכות הסגל ובצוות המקצועי. בואו נודה על האמת, מה אנחנו בתור אוהדי כדורגל רוצים יותר משקיפות. נקודה נוספת שהעמיקה את הקרע זה בניית הסגל לקראת העונה החדשה בדגש על מוכנות הקבוצה לקראת האתגרים בליגה ובאירופה. כל בר דעת יכול להבין שבלי מיגל ויטור ההגנה של הפועל באר שבע שונה בתכלית מאשר בנוכחותו.

הייתכן שממשחק גמר גביע המדינה כשויטור נפצע בכף רגלו ועד לכתיבת שורות אלו לא הוחתם בלם? הייתכן שחוליית ההגנה של באר שבע שאופיינה בעוצמתה בעשור האחרון ומכוונת לכל התארים מורכבת היום מאור בלוריאן שירד ליגה עם הפועל תל אביב, איתן טיבי בלם בעל קריירה אדירה אך לא בשיאו וגיא מזרחי מגן ימין שהגיע מהספסל של מכבי נתניה?

מעבר להיעדר התגובה הנכונה לסיטואציה, נדמה שבגזרת הרכש יש פער בין המטרות שהציבו במועדון לבין הרכש עצמו. שחקנים שהיו יכולים לשדרג את המועדון הגיעו למועדונים שעל פניו אמורים להיות מתחת לבאר שבע בהיררכיה של הליגה, סהר תאג'י היה יכול לשדרג את מרכז השדה אבל נסע לנתניה, כמוהו גם הקיצוני פרדי וארגס שהיה יכול להשתלב מצוין לעמדת הכנף החסרה, וגיל כהן שאולי היה יכול לשדרג את חוליית ההגנה של באר שבע לשנים הבאות, בחר דווקא ללבוש את הצהוב שחור של בית"ר. אלו חלק מהדוגמאות שממחישות למה בדיוק חשים לא מעט אוהדים את הפער בין המטרות למציאות.

נכון, אלונה ברקת לא הסתירה את העובדה שתמיד היו פערים בינה לבין מכבי תל אביב ומכבי חיפה, ונכון הפועל באר שבע זכתה בשלוש אליפויות רצופות כשהתקציב שלה היה נמוך משלהן, אבל השאלה שצריכה להישאל היא האם הפער בין התקציבים של באר שבע לאלו של מכבי תל אביב ומכבי חיפה גדל? נראה שכן. ושאלה נוספת שחשוב שתשאל האם הפער בין באר שבע ליתר הליגה הצטמצם? גם כאן נראה שכן. וכשקרה את שקרה ביום חמישי האחרון, בהדחה הכואבת הזו, היו כאלו שהופתעו, אבל עבור אוהדים רבים שראו את הנולד, היה זה תוצר ישיר של קיץ עמוס במהלומות, חוסר יציבות וטלטלות.

וזה בסדר, אפשר להשקיע פחות, בסוף אלונה ברקת מביאה הון לא מבוטל מכיסה האישי לטובת המועדון, אך יחד איתה גם האוהדים משקיעים מכיסם בשביל לראות את הקבוצה שהם אוהבים, וכן גם להם מותר למתוח ביקורת, ולא זו לא כפיות טובה, זה סך הכל תפקידו של אוהד בטוב וברע.