ההצגה הכי טובה בעיר: הפועל ב"ש חזרה לרגש גם את גדולי הספקנים

התגעגעתי אז באתם.

1. אווירת המשחק:

כשאוהד מפרסם פוסט שבו הוא כותב: "ממתין למשחק כמו לצאת יום הכיפורים. הזמן לא זז," אתה מבין שמשהו שונה קורה. התנועה בדרך לטרנר כבדה מהרגיל. מחוץ לאצטדיון, בין שערים 3-4, ניכרת כמות גדולה משמעותית של קהל. גם אוהדי היריבה נראים יותר "אמיצים" מהרגיל, לא מסתירים את זהותם אפילו ביציעים שלנו.

2. משחק צמרת:

ועדיין, המפגש בין באר שבע לבית"ר כבר מזמן לא היה משחק צמרת: מקום ראשון נגד מקום שני (לפני המחזור). המועדון שחוזר לגדולתו מול המרענן הרשמי של ליגת העל. כן, יש כבוד לקינגס, לוונטורה ולמיגל, אבל אצל בית"ר יש את שועה, מיירון ג'ורג' וסורו. נראה כאילו מה שבאר שבע עושה זה "קטן על הליגה". ניצחון בחיפה? כי חיפה לא טובים. ומה עם באר שבע? חסר להם בלם, חלוץ, קשר, ועוד בלה-בלה. אבל יש בית"ר, אז בואו נחפור עליהם בלי סוף. ויש עוד קבוצה, שם, בטרנר.

3. הקהל:

האולטראס של לה פמיליה בצפוני הגיעו מאורגנים ובכמות מרשימה. עידוד אחיד, מרשים, וקולני – באמת, שאפו. אבל אם מה שמעניין זה קהל שרוב העידוד שלו מבוסס על קללות, גידופים, ושירים נוסטלגיים מדי פעם ("אל תירא, גור אריה") – אז אולי כדאי לחשוב שוב. עד הדקה השלישית...

4. 13 דקות של טירוף:

על 13 הדקות הראשונות אתמול בטרנר אין לי מילים. מרוב צרחות איבדתי את מרבית הקול – והשאר נעלם בדקה הראשונה של המחצית השנייה. מכונת לחץ ופירוק לגורמים שהשאירה אפילו את השכנים הזמניים בתא הכסף (6-7 אוהדים מזוהים לחלוטין) המומים. אני משאיר למומחים לנתח אם שיטת ה"פרפר" (3-4-3) או "העכביש" (5-2-3 עם לחץ גבוה) היא התאמה או תכנית משחק. אני? אנחנו נהנינו!

5. התנצלות 1:

רן קוז'וך הוא הפתעה נעימה. מודה שהייתי בין אלה שפקפקו כשהכריזו על מינויו. האיש, שנפרד משני מועדונים ללא טביעת אצבע, מתברר כמי שמבין בדיוק איזה שחקנים מתאימים לשיטה שלו.
הוא הופך את חוויית הצפייה למהנה – ומביא תוצאות. התואם הישראלי של ארנה סלוט? לגמרי.

6. התנצלות 2:

גיא מזרחי. לא מועמד לבאיירן מינכן, אבל שקט נפשי משמעותי בהשוואה למה שהיה. הוא שוגה פחות, מתפקד כבלם שלישי לעת מצוא, ומבצע את המטלות בכבוד. שוב, לא טרנט אלכסנדר-ארנולד, אבל בהחלט פחות כאב ראש.

7. חילופים:

סוף סוף, קוז'וך עושה חילופים בדקות משמעותיות (65-70). אבל המחליפים? לא טורפים את הדשא. משחקנים כמו יוספי, גנאח, פרהוד, ואפילו גורדנה וספר – אפשר לצפות ליותר. 12,000 אוהדים מאחוריכם – תרסקו את מה שנשאר מהכתם הצהוב הדהוי. חבל.

8. עם הפנים קדימה:

בלם זר. בלם זר. בלם זר – וגם גיא מלמד. לא רואה טעם בעומר אצילי, שלא שיחק שנתיים ויגרום לזעזוע במערך שגם כך זקוק לאיזון מחדש.

9. אליפות?

די כבר עם ההתייפייפות. הפועל באר שבע היא מועמדת רצינית לאליפות. עוד לא זוכה, עוד לא פייבוריטית – אבל בהחלט שם. זוכרים את ארנה סלוט מסעיף 5? ליברפול באנגליה – באר שבע בישראל. היידה הפועל!

10. בין שמחה לעצב:

כל הכבוד למועדון על הדרך שבה הוא משלב בין המציאות הקשה לבין הטקסים לפני המשחקים.
נפילת 7 חיילים וכאב המשפחות השכולות עומדים לצד עוצמות של 16,000 איש באצטדיון.
מדינה בטירוף. תנחומים למשפחות. תפילה להשבת כל החטופים עוד היום ולהחלמתם המלאה של הפצועים. שיהיה רק יותר טוב.