ארזת לבד?

אני די סגורה על זה שפעם הייתי מאלה שמסתובבות רק עם ארנק ופלאפון, וגם אז הייתי מצליחה לשכוח או לאבד אחד משניהם. היום בעידן התינוק רשימת המלאי התארכה משמעותית, איכשהו הפכתי לצב עם כל הבית על הגב שלי - ובכל רגע נתון תמצאו אותי עם מיליון חפצים שמעולם לא הכרתי ובוודאי שלא חשבתי שאסתובב אתם צמוד צמוד. אולי מהצד זה נראה שהחיים זזים לאט יותר באופן משמעותי, אבל בנינו - מאחורי כל תיק החתלה, סלקל, וילד מסתתרת אמא נינג'ה שמרימה את כל זה בפעם אחת במדרגות בלי מעלית. קוואבנגה גם לכם :)

אז מה זה בעצם כל הטוב הזה? לפניכם כמה מ"הקבועים שלי" שהתברגו לראש רשימת המאסט, ובלעדיהם חיי היו גבוליים עד בלתי אפשריים:

מחלק מנות - אין דרך חיננית להעביר את האוכל מהמחלק לבקבוק בלי לפזר רבע מהאבקה לכל עבר. פשוט פריט שנוי במחלוקת בדיוק כמו השם שלו, ועדיין אי אפשר בלי.

דייסה - כן זה קורה, לפעמים אתם מכירים בנאדם והוא נראה לכם סבבה והכל ופתאום מגלים שהוא מסתובב עם חבילת דייסה בתיק. הגיוני לא?

טטרה - רק הורה יבין כמה שימושים יש לחתיכת בד מצ'וקמקת רב תכליתית. טטרה היא החיים!

חבר מועדון - כן אנחנו יודעות שזה לא באמת מבצעים, ועדיין יש איזה הרגשת סיפוק כשאת מקבלת 5 אחוז הנחה על הפריט החמישי. זה מרגיע את המצפון.

מוצצים - צריך הרבה אומץ כדי לשכוח אותו בבית. אז יש אחד בכל כיס, של כל דבר שיש לו כיס.

בגדים לכולם - לא יודעת אם זה מרפי או דרך הטבע אבל איכשהו כל מה שיכול להירטב, להתלכלך, להיפלט בהכרח ימצא את דרכו גם להימרח על הבגדים. בעיקר על שלי.

בובי הדובי - תקראו לזה חפץ מעבר, איך שבא לכם, אני קוראת לזה תחליף ללמשוך לאימא את השערות בראש שעוד נשארו לה אחרי לידה.

שמיכה - כאן אני אכולת קנאה. תתארו לכם שהייתם יכולים להגיע לעבודה עם שמיכה? סתם למקרה שיתחשק לכם לנמנם באמצע היום או מישהו יעצבן אתכם ואז תוכלו למשוך את השמיכה מעל הראש ולשחק אותה דנידין.

כמובן שמעולם לא חשבתי שאסתובב עם כל זה ודברים רבים אחרים, אבל אלון אוהב להרגיש בבית בכל מקום - ואגב מקום.. תוך כדי כתיבה נזכרתי שנראה לי שיש עוד קצת ספייס מאחורי המושב של הנהג באוטו.. שווה בדיקה :)