ראיון בלעדי: דנה סליטה מספרת על האובדן של בן זוגה החייל אוהד דהן ז"ל - "כל העולם שלי נעצר"

זה ראיון מתוך כאב תהומי עם נערה מתבגרת שחיה חיים שלווים מלאי אהבה שמציתה את כל החושים, כזו שמרגישים פעם בחיים, שהלב פועם מכל מפגש ומכל מגע של חברות אמיתית ובסיס מוצק של פרגון, נתינה והרבה ביחד, של הפנמה שמפה זה הולך רק לחתונה לבנה. ואז, ביום בהיר אחד שהופך לקר וסגרירי, הגורל האכזרי מתדפק לה בדלת ולוקח באכזריות את אשר אהבה ליבה, ובמקום לדמיין שמלה לבנה היא רואה למולה בעיקר שחור ומטושטש. זה מה שקרה לדנה סליטה (21) מאופקים, שאיבדה ביום אחד את בן זוגה בשנה האחרונה, אוהד דהן, שנהרג בפעילות צבאית, והשאיר אותה אבודה, כואבת, בוכייה ועיקר לא מבינה איך מתמודדים עם אובדן כזה. בימים אלה, שהיא רוצה להיות בעיקר עם המשפחה של אוהד ואחיו הקטנים, שמתעוררת כל לילה בבהלה לפחות שבע פעמים - הסכימה דנה להתראיין ולספר לי איך היא עוברת את הימים בידיעה שאהוב ליבה לא יחזור יותר.

קשה לך עם השאלה מה שלומך?

"לא יכולה לשמוע ששואלים אותי איך את, כי איך אני יכולה להיות? אתמול למשל היה משהו מוזר. יש אנשים מוזרים סביבנו. שלח לי בחור הודעה לגביי מפגש מכוניות שערכנו לזכרו של אוהד, שלחתי לו קישור ואז הוא רושם לי מה קורה דנה, איך את? עניתי בסדר והוא המשיך לכתוב שהוא שמח לשמוע. בהודעה הבאה שלו הוא כותב שישמח שאשים עוקב לעמוד מכירת בגדים שלו, ואני שואלת אותו, אתה אמיתי?, זה מה שאתה חושב שמעניין אותי כרגע? אנשים לא מבינים מה קורה לי. כרגע שום דבר לא מעניין אותי מהדבר הקטן לגדול. חוץ מהמשפחה של אוהד, אף אחד לא מעניין אותי".

איך החיים משתנים בן רגע מאז שנודע לך על מותו?

"אני מרגישה שכל העולם שלי נעצר, הלב שלי עכשיו כבר לא מפסיק לפעום מהר, כל לילה אני מתעוררת שבע פעמים ומקווה שזה לא אמיתי, כי זה נראה כמו סיוט ארוך. אני צריכה להתמודד ויודעת שאני אצטרך עזרה מקצועית, אני על זה. לבד לא אוכל להתמודד ומי שאומר אחרת משקר. לא משנה עם כמה אנשים אני מוקפת שאוהבים אותי ואני מעריכה כל אחד מהם, בסוף אף אחד לא יבין את גודל הכאב וגם לא יגיד לי ממה להתחיל, איך אני אמורה להמשיך הלאה. אני צריכה כלים, כי אני לא יודעת איך ממשיכים ולא מתביישת בזה. אני צריכה את העזרה ואני אקבל אותה. דואגים לי כולם וזה לא מובן מאליו".

אוהד דהן ודנה סליטה הכירו לפני שנה והפכו לחברים הכי טובים, מתוכה תשעה חודשים הוכרזו בסטטוס זוגיות פורחת. דנה אפילו בחרה התאריך והקריאטיב 10.10.22, שיציין את תחילת הזוגיות הרשמית ("בכוונה בחרתי תאריך יפה"), אבל לפני כחודש הכל נעצר כשאוהד, לוחם צה"ל, היה שותף באירוע הטרור בגבול מצרים במהלך חילופי אש עם מחבל במרחב חטיבת פארן.

בשעות הצהריים, במהלך סריקות אחר המחבל שהרג את ליה בן נון ז"ל ואורי יצחק, זיהה כוח צה"ל את המחבל בשטח ישראל, במקום התפתחו חילופי אש וסמל-ראשון אוהד דהן ז"ל נהרג במהלך חילופי האש עם המחבל. הלוחמים והמפקדים בכוח חתרו למגע, ירו והרגו את המחבל. אוהד, לוחם חי"ר גבולות בגדוד ברדל, הועלה בדרגתו מדרגת סמל לדרגת סמל-ראשון לאחר מותו.

אך הכרתם?

"הכרנו בצבא בשטח בדיוק לפני שנה בחג שבועות. הייתה איזו פעילות ואני עמדתי עם חברה מהבסיס ואוהד בדיוק יצא. החברה אומרת לי תראי אותו, זה בול בשבילך, ממש חתיך. הסתכלתי עליו ואמרתי בהתחלה שזה לא הטעם שלי וגם הייתי בדיוק אחרי פרידה מחבר, אבל החברה התעקשה שאראה אותו על מדים כחייל הכי חתיך שקיים, ואני ועניתי "נראה". הוא הסתכל עליי ומשם עברנו לסיור. כשגיליתי שחסר לי מטען לנייד הלכתי דווקא לאוהד בג'יפ וביקשתי ממנו, פתחנו בשיחה והוא סיפר לי עצמו. היה מאוד נחמד לדבר איתו ונפרדנו לשלום מבלי לדעת מה השם של כל אחד. בסוף הוא שאל את המפקד מה שמי ועשה לי עוקב באינסטגרם, אבל לא ראיתי באותו יום כי התייבשתי בשמש, לא הרגשתי טוב ונרדמתי מוקדם. למחרת ראיתי וסיפרתי לכל החברות שלי, התחלנו לדבר ומשם נהיינו חברים ממש טובים. היה לי כיף לדבר איתו כי הוא מאוד הצחיק אותי, התגלה כבחור שמח, תמיד אמר לי שני משפטים: 'תחשבי טוב, יהיה טוב' או 'מחשבה יוצרת מציאות', ומשם הכל התגלגל עד שנהיינו זוג אוהבים".

במקום שבו הכרתם בעצם אוהד נהרג

"נכון. הוא היה הכל בשבילי, חבר הכי טוב שלי, החברה הכי טובה שלי, כל בוקר מתחיל עם שיחה ראשונה ממנו ובלילות מדברים המון. אפילו נרדמים יחד בשיחות וידאו ושוכחים לנתק. היינו הזוג הכי כיף והכי מוגזם".

מה הכוונה מוגזם?

"כל שבת עושים משהו יחד, תמיד מתכננים נסיעה ובילוי משותף, חושבים מה עושים בשבת ומה שלא מספיקים דוחים לסופשבוע לאחריו. תמיד הייתה תוכנית מסודרת מהצפון ועד שטח. דווקא בשבת האחרונה כל מיני שטויות לשטח ואז אמרתי לו בוא נישאר בבית השבת ונעשה כיף במרפסת שלו בבית, כי הייתה שם בריכה. היה מזג אוויר מזעזע והחלטנו ליהנות משבת ביתית. לא יודעת למה, החלטתי להפעיל מצלמה ולצלם וידאו אותנו יחד עושים שטויות, קופצים, רוקדים, צוחקים, מתנשקים, והכל מצולם. הוא תמיד זרם עם השטויות שלי ואני איתו. בשבעה, שעברנו יחד על התמונות, מצאתי את הסרטון הזה ששכחתי ממנו וישר העליתי אותו לאינסטגרם. לא חשבתי שזה יהפוך לזיכרון אחרון. זה היה שישי אחרון יחד כאילו הוא ארגן מסיבת פרידה, כי כולנו היינו בבית. אבא שלו אפילו תיעד הכל"

כנראה באמת שום דבר לא קורה סתם

"באמת שום דבר לא באמת קורה סתם. אומרים שאולי הנשמה מרגישה ואולי הוא באמת הרגיש משהו. הוא התחנן שאכנס לבריכה, אז לפחות הסכמתי והיינו יחד".

תספרי לנו מה אוהד היה בשבילך?

"שמחת חיים, צחוקים. אני משבעת לך שאין לי דבר אחד רע או שלילי להגיד עליו, בחיים לא התלוננתי. כלום. הוא מלאך. ההורים שלי היו בהלם מהגבר שהבאתי אליהם. אבא שלי מתגורר בחו"ל ודווקא בסופשבוע הוא הוא חזר והספיק להכיר אותו. אבא שלי הוא איש רוסי קשוח ושאלתי אותו מה דעתו על אוהד, אז הוא אמר לי ישר: 'דנה ואוו, בחור כלבבי, בוגר לגיל שלו, במיוחד שבגיל כמו שלו המוח חושב אחרת".

איזה זוג הייתם?

"זוג שמח כל יום כל היום, אובסיסיים האחד לשניה מרוב אהבה, אם אני לא עונה לו בנייד הוא ישר מחפש אותי באובססיביות, והשקט הזה עכשי קשה לי, שאין צלצול ממנו. תמיד דאג אם אכלתי. בלילה האחרון הוא צלצל, אבל כבר נרדמתי. כשפתחתי את הטלפון שלו האישי ראיתי שהשיחה שלו אליי נדחתה, זה הכאיב לי. הוא ישר רשם לי בוואטסאפ שהוא חייב לדבר איתי ובטח נרדמתי ואשן טוב. בימים האחרונים אפילו התלבטנו אם לטוס לברצלונה או יוון והוא שלח לי דיל שמצא לברצלונה ורשם 'קיפוד קטן שלי מתגעגע, אוהב אותך נסיכה שלי.' הוא קם בבוקר, יצא לשטח, כתב לי ונהרג ב11 וחצי בבוקר".

ביום הנורא מכל נסעה דנה עם המפקד שלה בג'יפ לעבר הגזרה, ושם היא שמעה לראשונה על חילופי האש במקום ונכנסה להתקף של פחד. היא הרגישה בתוכה שאוהד שלה נמצא בקו האש. "הרגשתי שקרה לו משהו, פשוט ידעתי" סיפרה בכאבה מאותו יום גורלי. "שכנעתי את עצמי שהכל בסדר, אבל הראש והלב נלחמו זה בזה. הרגשתי בלב, אבל אמרתי לעצמי שאוהד בטוח יצלצל בשעה שלוש כולו מתלהב על מה שקרה, ממש דמיינתי את השיחה הזאת קורת, עד שהמפקד שלי בא ולקח לי את הטלפון ולפי הקול שלו הבנתי במה מדובר. הוא הושיב אותי ואמר דנה, אוהד נהרג. התחלתי לצרוח ורק צעקתי אין סיכוי אולי 500 פעם".

את חושבת שאוהד נכנס בכל הכוח כדי לחסל את המחבל הארור?

"כן בטח. הוא חיכה לזה. תמיד אמר שאם הוא יתקל במחבל הוא יחסל אותו וכל לוחם מדבר על זה בלי פחד. תמיד ידעתי שאם יהיה רגע כזה הוא הראשון שינסה להיות גיבור. אני יודעת שהוא נהרג מסופק ואם כבר למות היה רוצה בהתקלות עם מחבל. ואת יודעת מה הזוי? בגלל שאני ביום הזיכרון לא מרגישה בנוח כי שנים לא חייתי בארץ ולא הייתי חלק מהיום הקשה הזה, ואוהד אמר לי השנה שאלך לטקס ואבין את החשיבות ואתייחד עם הנופלים, וכך היה. הוא לימד אותי את החשיבות ועכשיו הוא ארגן לי 'אחלה' יום הזיכרון."

דנה לא זוכרת הרבה מהרגעים הכי קשים של ההלוויה ומהמפגשים המרגשים במהלך השבעה -  המוח שלה מחק כל מה שיכול לתת לה הבנה שהוא באמת מת, שיש עוד סיכוי אחד שהכל סיוט פסיכי והיא תכף תתעורר מחובקת בזרועותיו החמימות של אוהד, אבל למציאות יש פנים קשוחות לפעמים. "אמא שלי מספרת מה קרה בהלוויה ובשבעה ואני מנסה לזכור" שיתפה בקולה השקט "אני בעיקר עם המשפחה שלו, לא מוכנה לעזוב לרגע רק כדי להיות איתם. יש לו משפחה נדירה שישר נכנסה לי ללב. מהר מאוד הוא הביא אותי אליהם הביתה ואמר לי בספונטניות שעכשיו אני עולה הביתה להכיר אותם, וכשהגעתי הם חיכו לי בדלת. התאהבתי בהם מיד והם בי. כבר בפגישה הראשונה אמרתי להורים שלו שאני לא יודעת מה העתיד צופן לי ולאוהד, אבל כמשפחה הם איתי לנצח. חיבור מהרגע הראשון"

מה את חושבתש אוהד היה אומר לך עכשיו?

"אל תעזבי את האחים הקטנים שלי, אז אני איתם. אני הכוח שלהם והם שלי, ביחד טוב לנו ועכשיו עוד יותר כי הם השקט שלי, כמו אוהדים קטנים. חשוב לי להמשיך להיות איתם וזה מה שעושה להם  טוב ביחד איתי".

איך אתם רוצים להנציח אותו?

"מוקדם לחשוב על רעיונות ואני רוצה עכשיו בעיקר להתרכז באוהד ועל מה שקרה לו, לנו ולעכל מה שקורה סביבי. חזרתי ליומיים בסיס וחזרתי חזרה הביתה מהר, זה היה מוקדם כנראה בשבילי לנסות לחזור לשגרה וקיבלתי חופש עד 4.7. היה מפגש רכבים מרגש לזכרו עם המכונית שלו שכל כך אהב, אבל יהיו עוד הנצחות ונעשה הכל כראוי, שיזכרו תמיד את אוהד עם המעלות המופלאות שבו, על האהבת חינם והחיוך היפה והנצחי שלו".

יצא לכם לדבר על חתונה?

"כל הזמן. אפילו אמרתי לדודה שלו ריקי אייבס דהן, שהיא צלמת מופלאה, שהיא זו שתעשה לנו צילומים לחתונה. היה לי תמיד חלום להתחתן מוקדם ולהביא ילדים בגיל צעיר. אוהד קטן ממני בשנה, אז תמיד אמרנו שנתחתן כשהוא יהיה בן 23 ואני 24. זה החלום"

חשבת פעם אולי היה טוב אם אוהד היה בורח הצידה?

"אין סיכוי שזה היה קורה, הוא היה לוחם בנשמה ותמיד ראה את עצמו מסתערב ומחסל מחבל. הוא היה כועס אם היה בורח או לא  יורה במחבל והיו שופטים אותו שלא פעל נכון, אני בטוחה שהוא לא ראה אחרת ולא היה עושה שום דבר אחרת".