"קמתי מהלבד כנגד הסיכויים ובחרתי לחיות"

"לפני 5 שנים נכנסתי לחדר הניתוח עם הרבה תקוות בלב ולא מעט חששות, קיוויתי שאצא למסע חדש, שאקבל חיים חדשים. הייתי לקראת גיל 20, והרגשתי שאני לא חי את החיים. השגרה שלי הייתה להיות תחת ארבעה קירות ללא הרבה חברים, ללא בילוים ועם חוסר ביטחון עצום שליווה אותי בעקבות המשקל הרב", שיתף באומץ רב דולב פרץ מבאר שבע ברשתות החברתיות, "אז היום 5 שנים אחרי אני גאה באותו נער אמיץ שבחר ללכת ולעשות את הצעד הזה ולשנות את החיים שלו, גאה כי המחשבות שעברו בראשי באותה תקופה היו כבר מחרידות, לא הרגשתי שיש לי טעם לחיים... הרגשתי לבד. מהלבד הזה קמתי כנגד כל סיכויי אפשרי ובחרתי לחיות, בחרתי לצאת למסע לשנות את חיי".

דולב פרץ, בן 24 משכונת נאות לון בבאר שבע, עבר ילדות לא פשוטה כשהוא מתמודד עם בעיית משקל שהשפיעה על כל התחומים בחייו. בראיון ל'באר שבע נט' סיפר דולב על הרגעים הקשים, על החלק שהאוכל תפס בחייו, על ההחלטה האמיצה לעבור ניתוח ולהתחיל בשינוי, על המקום השלם אליו הגיע והמסר שחשוב לו להעביר לבני הנוער.

"עברתי תקופה די קשה כנער מתבגר, בסביבות גיל 15 כבר מתחיל שלב אחר בחיים, הנראות החיצונית היא משהו מאוד חשוב בעייני כולם ואני הרגשתי כנטע זר, לא הייתי יוצא למסיבות, לא הייתי יוצר חברויות חדשות כי התביישתי במראה החיצוני שלי", סיפר דולב ל'באר שבע נט', "לקראת סוף כיתה י' באמת ניסיתי לעשות מאמץ ולשנות את זה, הורדתי בסביבות ה-30 קילו והגעתי כנער שמנמן וחמוד לכיתה יא'... במהלך השנה לצערי חזרתי והשמנתי, ברגעי משבר שוב נפלתי אל האוכל ומשם זה כבר היה כדור שלג שלא היה ניתן לעצור. בכל כיתה יב' כבר ישבתי בבית, ניתן לספור על יד אחת את הימים בהם הגעתי לבית הספר באותה שנה. באותם ימים החל אצלי משבר קשה מאוד, כי באמת הייתי לבד".

דולב עבר רגעים לא פשוטים בזמן שישב בבית כשהוא מרגיש שהקירות סוגרים עליו, "ישבתי במשך כל אותה שנה בביתי, תחת ארבעה קירות ופשוט אכלתי והייתי מול המחשב או הטלוויזיה. מלבד צוות בית הספר והמשפחה שלי שבאמת דאגו לי לא היה חבר אחד שטרח לשאול מה קורה איתי, אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני שלא הגעתי כמעט שנה לבית הספר ולאף אחד לא אכפת".

"משהו בתקופת המאסר גרם לי לשינוי בראש"

דולב הגיע בגיל 18 אל הגיוס לצבא ושם קיווה שתתחיל תקופה חדשה בחייו. אך גם כשהיה חייל מצא עצמו חוזר לאוכל ברגע שחווה קשיים. "נכנסתי לצבא במשקל 120 קילו עם פרופיל 45. שובצתי בתפקיד פיזי בצבא וכמו תמיד כשהיה לי קצת קשה אז קמתי, ברחתי ופניתי אל האוכל, המקום המנחם שלי", נזכר דולב, "יצאתי לעריקות של ארבעה חודשים בבית בהם עליתי במשקל בצורה מאוד חריגה והגעתי לשיא של 150 קילו, באותם החודשים כבר עברו לי מחשבות קיצוניות, מה הטעם שלי לחיים אם כל מה שאני עושה זה לשבת בחדר ולאכול?". אחרי חודשי העריקות משטרה צבאית הגיעה לביתו של דולב ולקחה אותו לעמוד בפני שופט צבאי, שם קיבל תקופת מאסר קצרה. "הייתי 19 ימים בכלא 4 ושם בוועדה רפואית שנערכה לי הוחלט שאני אשוחרר לתקופה של שנה בבית בניסיון להוריד במשקל אחרת אשוחרר לתמיד מן הצבא", הוא משתף.

בגיל 20 החלטת שאתה מתחיל בשינוי ועשית ניתוח, ספר על כך- היה רגע מסוים שהוביל אותך לזה?

"משהו בתקופת המאסר גרם לי לשינוי בראש, פגשתי שם הרבה חיילים טובים עם סיפורי חיים קשים ובאותה נקודה הבנתי שאני לא היחיד שרע לו וקשה לו, שאם הם עוברים את כל זה ועומדים על הרגליים ונלחמים גם אני מסוגל. במהלך השחרור הזמני החלטתי לעשות את הצעד, בחרתי לעבור ניתוח קיצור קיבה (שרוול), ישבתי שעות רבות מול המחשב בכדי לקרוא כל פרט אפשרי ולהגיע הכי מוכן שניתן, הרצון לעשות שינוי בער בי. החלטתי לקום מהקרשים ולהציל את חיי".

היו גם קשיים ואתגרים בדרך? איך התמודדת איתם?

"לאחר הניתוח מתמודדים עם קשיים רבים, תחילה יש את ההתמודדות בראש, איך מבן אדם שיכול לאכול הכל ובאיזה כמות שהוא רוצה אני צריך להיכנס למסגרת אכילה של ילד בן 3? כי בניתוח מקצרים 75 אחוזים מהקיבה מה שהופך את גודל הקיבה לקיבה של ילד בן 3. הגוף גם נחלש משמעותית כי הירידה היא מהירה והגוף מאבד הרבה ויטמינים, לכן מכל וירוס, שפעת או דלקת הייתי מגיע למיון לאחר התעלפויות וחום גבוה... אבל גם באותם רגעים קשים של התמודדות נפשית ופיזית לא ויתרתי לעצמי, עמדתי בכל כללי הניתוח כדי להגיע למטרה שהצבתי לעצמי, להיות אדם שלם עם עצמי חיצונית ופנימית".

אמונה עצמית כמפתח לשינוי

כיום, כמעט חמש שנים אחרי הניתוח ששינה את חייו, דולב נמצא במקום אחר, במקום טוב ושלם. ממשקל שיא של 150 ק"ג הוא נמצא במשקל 84 ק"ג ומרגיש טוב, גם פנימית וגם חיצונית. דולב כיום סטודנט להנדסה במכללת סמי שמעון בבאר שבע ועובד בימים אלה כבודק ביטחוני.

היום חמש שנים אחרי אתה סופסוף שלם עם עצמך- גם פנימית וגם חיצונית?

"הדרך שעברתי היא דרך ארוכה ולא פשוטה בכלל, הייתי בתחתית מבחינת המחשבות, חשבתי שאולי עדיף לסיים עם כל זה וזהו. אבל בחרתי לקום ולהיאבק, בחרתי לתת צ'אנס אמיתי לחיים. אז היום חמש שנים אחרי הניתוח אני גאה לומר שעמדתי במטרה שהצבתי לעצמי, אני מרגיש שלם עם עצמי לגמרי גם חיצונית וגם פנימית, מילד שהיה מסתגר בביתו ברוב שעות היום הפכתי לאדם צעיר שמגשים חלומות ויודע שהוא מסוגל לעמוד בכל מטרה שהוא יציב לעצמו".

אתה רוצה לעזור גם לנערים או נערות אחרים שחווים את אותם הקשיים- מה המסר שחשוב לך להעביר להם?

"המסר שלי לאותם נערים ונערות שמייחלים לעשות את השינוי הוא להרים את הראש גם כשהכל נראה שחור ולהאמין בעצמכם. האמונה העצמית היא מפתח מאוד משמעותי בכל תחום שאנחנו נוגעים בו בחיים. אם אני הצלחתי כל אחד מסוגל. ועוד מסר קטן למשפחות של אותם נערים או נערות אשר מייחלים לעשות שינוי דומה, תהיו בשבילם, תעודדו אותם ותגרמו להם להאמין שהם מסוגלים. אני יודע שללא התמיכה של המשפחה שלי והליווי הצמוד של אמא שלי לא הייתי מצליח לעשות את זה לבד. אני תמיד כאן לתמיכה בשביל כולכם באהבה גדולה".