עין זיוון פינת באר שבע: הכירו את עדי פרץ, אוהד ב"ש שהפך את "מטרלו" לבית הקפה הכי חם בצפון
22.08.22 / 10:30
הוא בכלל התחיל את דרכו כצלם חובב, בין היתר היה הצלם של הפועל באר שבע, אך ברגע של מיצוי החליט עדי פרץ שהוא פותח בית קפה קטן בקיבוץ עין זיוון בו גדל. גם הוא לא האמין ששלוש שנים אחרי אנשים יעמדו בתור ב"מטרלו" רק כדי לאכול את הקרואסון המופלא שהוא מכין, ולא שוכח להציג בגאווה על קירות העסק את הצעיף והחולצה של הפועל, כיאה לאוהד מושבע. בראיון ל'באר שבע נט' הוא מספר על המהפך בקריירה, על התשוקה שמצא בעולם האפייה ועל החיבור הבאר שבעי
הוא אולי נולד וחי בצפון, אבל אפשר לומר שעדי פרץ (36) הוא באר שבעי בנשמה. לכן לא היה בכלל ספק שברגע שיקים את העסק שלו, בית הקפה "מטרלו" בעין זיוון, הדבר הראשון שיעשה יהיה לתלות על הקיר את הצעיף והחולצה של הפועל באר שבע בגאווה גדולה. על התור הארוך בכניסה עוד נדבר, אבל בנתיים נחזור אחורה לבאר שבע.
אורה ושלמה פרץ, הוריו של עדי, חיו בבאר שבע ובשנות ה-80 עברו לעין זיוון. יש לו שלושה אחים שנולדו בבאר שבע אך הוא הצטרף למשפחה רק כשכבר גרו בצפון. "אבא שלי אפילו שיחק בהפועל באר שבע, היה בגיל 18 עונה אחת בבוגרים ואז כבר התגייס לצבא", מספר עדי ל'באר שבע נט', "אני אולי נולדתי פה אבל אני אוהד הפועל באר שבע מגיל צעיר. אחרי הצבא פתחתי עסק צילום ואפילו בשתי עונות האליפות הייתי הצלם של המועדון. לפני כמה שנים החלטתי לעשות שינוי בחיים ופתחתי את בית הקפה".
"אני לא מתפשר על כלום, גם אם זה אומר שאכין ביום 300 קרואסונים הכי טוב שאפשר בלי לפגוע באיכות, גם אם המשמעות היא שלחלק מהאנשים לא יהיה"
כל מי שמבקר בבית הקפה לא יכול לפספס את הצעיף של הפועל באר שבע תלוי בגאווה על הקיר- ספר על האהבה לקבוצה, זה התחיל אצלך כילד?
"זה התחיל מגיל אפס, אבא שיחק בקבוצה והמשיך לאהוב אותה כמובן ולקח אותי מגיל קטן למשחקים. אני זוכר בגיל 5 את המשחקים בוסרמיל כשישבנו בשער 2... בתור ילד הקבוצה הראשונה שמראים לך נשארת איתך, זה הגאווה של אבא בעיר שלו, הגאווה שיש לדרומיים שאי אפשר להסביר אותה, זה משהו מדהים בעיני. וזה נשאר איתי. הילד שלי בן 3 אבל הוא כבר שר שירים, יש לו חולצות והכל".
זה לא קשה עם הנסיעות הארוכות למשחקים מהקיבוץ בצפון?
"זה מאוד קשה אבל זה שווה את זה, זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. כבר שנים שאני נוסע קילומטרים רק בשביל הפועל באר שבע, זה התחביב היחיד שלי. במשחק האחרון שהיה בנתניה חזרתי הביתה אחרי המשחק ב-2 וחצי לפנות בוקר וב-4 כבר התחלתי לעבוד".
אין מישהו שמגיע לטיול בצפון ולא שמע על "מטרלו", ואין מישהו שהגיע ל"מטרלו" ולא עמד בתור הארוך בכניסה רק כדי לטעום את הקרואסון המיוחד שעדי מכין, שלגמרי מצדיק את הזמן וההמתנה. אנשים מכל הארץ, וכמובן גם באר שבעים, מגיעים במיוחד לעסק השכונתי בקיבוץ וגם עדי לא האמין בתחילת הדרך שזה מה שהולך להיות.
אז בתחילת הקריירה שלך היית בכלל צלם- מה גרם לך לרצות לשנות כיוון?
"שיניתי אווירה כי מיציתי. צילמתי המון דברים בעיקר כדי להתפרנס, למשל הצילום להפועל באר שבע היה בהתנדבות מתוך אהבה לקבוצה... צילמתי גם חתונות ואירועים, לא בהכרח דברים שאהבתי ובשלב מסוים מאסתי בעסק הזה. אז החלטתי לשנות כיוון, לפתוח מאפייה ובית קפה בקיבוץ גם כי הרגשתי שזה משהו שחסר לתושבים המקומיים. ברור שהדבר הראשון שתליתי בעסק היה צעיף וחולצה של הפועל, יש גאוות יחידה כמובן".
"הדבר האהוב עליי זה להסתכל על אנשים מהצד ולראות אותם אוכלים ומחייכים. החלום הכי גדול שלי זה להמשיך כמו שזה עכשיו, אין משהו שיכול להשתוות לזה, אני פשוט מאושר"
View this post on Instagram
ספר על החיבור שלך לאוכל וקולינריה- זה משהו שהגיע עוד מהבית?
"זה משהו שתמיד היה בי מגיל צעיר, תמיד הייתי מכין לעצמי אוכל בבית ואהבתי את זה... בתקופה שצילמתי עבדתי גם עם מסעדות תוך כדי, צילמתי אוכל ותמיד הייתה לי מחשבה בראש שאני רוצה אחת כזו גם לעצמי. אני איש דיי אימפולסיבי אז פשוט עשיתי את זה".
לפני כשלוש שנים פתחת את מטרלו, היום במבט לאחור האמנת שזה יתפוצץ ככה לטובה?
"לא, ממש לא. לא דמיינתי ולא חשבתי שזה יתפוס, באמת שלא חיפשתי את זה, חשבתי שאני הולך לפתוח מאפייה שכונתית בקיבוץ... אבל כמובן שאני ממש שמח שזה קרה, אני רציתי לעשות משהו מאוד קטן וזה התפוצץ. זה הרבה בזכות הקורונה כי סגרו את השמיים וכולם יצאו לטיולים בצפון, עשו פה פיקניקים ועברו לקחת, זה באמת תפס מפה לאוזן וזה מדהים".
אנשים עומדים בתור הרבה זמן בשביל הקרואסון שלך- מה הסוד?
"זה לא סוד, זה פשוט לעשות משהו מכל הלב ולהשקיע... הרבה עסקים בישראל יכולים לתת מוצר טוב אבל בעיני חסרה להם התעוזה, או שחסר להם האומץ והרצון ללכת עד הסוף. אני לא מתפשר על כלום, גם אם זה אומר שאכין ביום 300 קרואסונים הכי טוב שאפשר בלי לפגוע באיכות, אז זו הכמות שאעשה גם אם המשמעות היא שלחלק מהאנשים לא יהיה. אני יכול להכין 600 קרואסונים אבל אני לא אעשה את זה, כי חשוב לי לתת את החוויה המושלמת ללקוחות שלי, לעשות הכי טוב שאני יודע ויכול, גם אם זה אומר שזה ייפגע בחלק מהאנשים. וגם אפשר להגיד שזו עבודה שלא נגמרת, אני עובד לפחות 15 שעות ביום, מאמצע הלילה ועד אחר הצהריים, זה כל היום לנשום את העסק".
"זה מאוד קשה אבל זה שווה את זה, זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. כבר שנים שאני נוסע קילומטרים רק בשביל הפועל באר שבע, זה התחביב היחיד שלי"
לאורך הדרך ולאור הביקוש שאתה רואה, כשאנשים מגיעים מכל הארץ, שקלת להרחיב את המקום? לפתוח עוד סניפים?
"בתקופה הזו אגיד שכן, אני מאוד מחפש מקום להרחיב פה את העסק בעין זיוון אבל אני לא רוצה לפתוח עוד סניפים כי אני מפחד שזה ייפגע לי באיכות. אני כן רוצה להרחיב את הקיים כדי לתת עוד קצת מענה לאנשים שמגיעים לכאן".
אתה מרגיש שמצאת את מה שאתה אוהב? מה החלומות להמשך?
"מבחינתי פשוט להמשיך כמו שזה, שאמשיך לשמח אנשים בעזרת האוכל. הדבר האהוב עליי זה להסתכל על אנשים מהצד ולראות אותם אוכלים ומחייכים. החלום הכי גדול שלי זה להמשיך כמו שזה עכשיו, אין משהו שיכול להשתוות לזה, אני פשוט מאושר. ולכל הבאר שבעים- מי שמגיע ל"מטרלו" עם חולצה של הפועל מקבל קרואסון על חשבון הבית!".
View this post on Instagram
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
