לילך בירט, שחקנית גדולה מהחיים

לאחרונה ראינו אותה משחקת בדרמה הקומית "המפקדת" ב'כאן 11', לצידה של מיה דגן, בתור השלישה שמציבה את נועה (אלונה סהר) - קצינת חמ"ל  שנכנסת לנעליי מ"מ שנפצעה וממונה במפתיע למפקדת על מחלקת טירוניות "איתן", והחלטנו ושזה הזמן הראוי לראיין את האנרגיה הצהובה שלנו.

איך לשחק לצידה של מיה דגן?

"הפתיעה אותי בגדול, היא מקסימה ברמות. אני הייתי בטוחה שאני מגיעה להצטלם עם שחקן עובד ומצליח שאת לא באמת מכירה, אלא את הדמות החברתית שיצר, ועל ההתחלה היה שיח בגובה העיניים. באמת מגניבה. הצילומים בסצנה בפרק הראשון היו ממש בגוד וויב, ממש נהניתי מהיום צילום איתה".

ספרי לי על הדמות שאת משחקת

"קצינה שעושה עבודה סיזיפית, תפקיד שאהבתי כי זה מאוד רחוק ממני. אישה ממורמת ואני בדיוק ההפך הגמור, תני לי משרד אני אברח ממנו, לא יקרה. זה ממש תפקיד מגניב."

איך  זה לשחק תפקיד של שמנה בעולם שעדיין מתייחס לנשים לפי מראה החיצוני?

"בתקופה ההיא בדיוק התעוררה התעשייה בנושא נשים מלאות ולנשים שהן לא על פי, במרכאות, המודל החברתי, ואני יצאתי  בהצגה על דימוי עצמי ועל הערכה עצמית שבמרכזה יש אישה שמנה שבאה להצטייר בפני ציירים ועומדת לפני החלטה חשובה. היו הרבה תגובות חיוביות, כתבות בעיתונים מקומיים וארציים, ראיונות בתוכניות טלוויזיה. ארבע שנים להצגת יחיד זה ממש לא מובן מאליו. "

מה השתנה מאז?

"יש יותר מודעות. יש יותר נשים שהן מציפות את העניין, אין צבע אחד או מודל אחד, יש מגוון נשים מדוגמניות ועד שחקניות  שתמיד הציפו את הנושא, אבל בעידן של האינסטגרם כיום כל אחת מרגישה יותר חופשי להציף את זה ולשים את עצמה במרכז, לא משנה באיזה גודל היא. אני תמיד הייתי ככה ולא הלכתי לאיזה טרנד עם העדר ואף מדגמנת לציירים בעירום בפרויקטים לדימוי עצמי."

לא מתביישת?

"לא, האמת שהתחלתי לדגמן מתוך שאלה עם עצמי, האם אני באמת אוהבת את עצמי או שזה חארטה, והתוצאה שהתאהבתי בעצמי עוד יותר. עד היום מדגמנת ויש לי פרויקט שנקרא "מיומנה של מודלית" - כל פעם אני מעלה ציור שלי ומספרת על אחורי הקלעים"

 לאחר סיום לימודיה, החלה להופיע בהצגת יחיד שיצרה בשם "גם לי יש אומן בבית", בבימוי ליאור גרטי, שעלתה בבכורה בפסטיבל ישראל בירושלים ב-2013 ואף הציגה במשך ארבע שנים על במות הפרינג׳ בארץ, בסמטה וצוותא וגם בפרינג' בבאר שבע והתארחה ברחבי התיאטראות בארץ.  בנוסף, שיחקה בסרטי הקולנוע "הקפות" בבימויה של לי גילת, ביחד עם ליאור אשכנזי ואסי לוי, וגם ב"חתונה מנייר" שיחקה יחד עם אסי לוי, בבימויו של ניצן גלעדי, ובסרטון המקדם דימוי גוף חיובי  בשם "תופסות מקום", בבימויה של נועה אהרוני ,המתעד דוגמניות בצילומי עירום מסוגנן של אילן בשור.

במקביל להכל, היא גם מלמדת ומנהלת בית ספר למשחק ביבנה ומתפתחת גם בכיוון ההנחיה.  מנהלת את "סדנאות תיאטרון לילדים ונוער" ביבנה כבר שבע שנים יחד עם ליאור גרטי ,ומייסדת שיטת הוראה ייחודית דרך עולם התיאטרון בשם  uniquetivit "פיתחתי פאקינג שיטת הוראה" מפרגנת לעצמה בחן "כמי  שחיה עם הפרעת קשה מאז ומתמיד, לא האמנתי שאצליח ליצור שיטה ייחודית בעצמי שמציעה למנחים והוראה".

לוקחת ריטלין כדי להיות מרוכזת?

"לא לקחתי ריטלין מעולם ואפילו חקרתי את תופעת ההפרעת הקשה בתואר שלי. אחרי לימודי כתיבה עם אסף ציפור ותואר בימוי והוראה בסמינר הקיבוצים, אני לומדת בסדנת משחק מול מצלמה של לימור שמילה ללא שום כדור."

 ספרי על השיטה.

"שיטה שבה את מזהה את הייחודיות של אנשי החינוך או של התלמידים דרך תרגילים מעולם התיאטרון ומשתמשת בייחודיות כדי להגיע להישגים אישיים ומקצועיים. 13 שנה עושה וכמות ההמלצות שיש לי ביד היא מטורפת, אז כנראה זה מצדיק".

אומרים שקשה להיות שחקן בארץ, מצדיקה את זה?

"לא יודעת אם זה קשור להפרעת קשב שלי, אבל אני חייבת לעשות כמה דברים במקביל. יכול להיות שיש קשר, ומצד שני גם בארץ גם בחו"ל יש מוכשרים שעדיין אלמונים. אני לומדת סדנת משחק מול מצלמה עם לימור שמילה המלהקת, ודרך הסדנה הבנתי כמה עולם האודישנים מלא רבדים. מורכב מידי רק להתמקד באודישנים, רק לשחק, רק לרדוף אחרי תפקיד, ולכן מעולם לא הייתי רודפת אחרי משהו או ללקק לאף אחדאו לצאת מגדרי - עשיתי בדרך שלי ולכן יצרתי לעצמי הצגת יחיד, ולכן אני כותבת גם לעצמי תפקידים. לא ראיתי את עצמי רק שחקנית אלא תמיד שחקנית יוצרת. ככה חינכו אותנו בגודמן, אמרו בריש גלי שאנחנו צריכים גם ליצור ולא רק לשחק ולמלא רק תפקיד, התחברתי לזה. אני בן אדם שלא מחכה לכלום, אלא בעשייה כל הזמן עם העיניים פקוחות. זוכרת שבאודישן ל'מפקדת' יישבתי מול המלהקת והבימאית ובאיזה שלב המלהקת אמרה לילך היא משלנו. אוהבת שיש לי שיח פתוח בלי אגו ובלי מסכות מול הבמאי."

לילך, רווקה מאושרת  ומתולתלת בת  37, חולמת להיות אמא, אבל לא במחיר של חובה כי השעון הביולוגי מתקתק בעורפה, אלא בשביל עתיד בריא יותר, היא הקפיאה ביציות ואפילו כתבה על זה יומן מסע שאותו פרסמה בפייסבוק "התחלתי באוקטובר את כל הבדיקות וההכנות לקראת התהליך" שיתפה "והתחלתי לרשום יומן. הכתיבה זו אהבה ראשונה שלי לפני משחק ואני כותבת מאז שאני יודעת לכתוב כל מה שעובר עליי. בתהליך הקפאת הביציות כתבתי יומן מסע, מה עובר עליי מנקודת מבט הומוריסטית שלי עם המון רגש. עשיתי שני סבבים של הקפאת ביציות ובסבב השני החלטתי לפרסם".

למה את לא התחלת את התהליך ונכנסת להריון?

"אני מצד אחד יש אמונה ורצון גדול להקים משפחה עם החבר הכי טוב שלי שאמצא אותו, לא יודעת היכן הוא היום. רואה את זה קורה. עניין של תהליך הקפאת ביציות, בלי קשר לחלום שלי להקים משפחה, זה לקיחת אחריות בעניין וראייה בוגרת כאישה עצמאית שמצד אחד רוצה להתפתח מקצועית ועדיין לא מוכנה. מצד שני, לא מוכנה להביא ילד מהר, והרבה אמרו שאביא ילד ונגמור עם זה, כי אחרי זה יותר קשה,  כי לדעתי כל אחד מביא מנקודת מבט מהחיים שלו ואני מביאה את נקודת החיים שלי. מאוד קשובה לעצמי ואפשר לראות את זה בכל תחום בחיים שלי.  לא חשבתי להביא ילד לבד ולא בא לי כרגע, ואם כן יבוא יש ביציות מוקפאות, וגם צריך מוכנות פיזית ואישית  - לא העיקר להביא ילד לעולם".

כי  זה משנה את קצב החיים

"אני אפילו חושבת שאם את מביאה ילד לבדך  את צריכה להיות כל כך מוכנה לזה מעבר לנפשית אלא גם כלכלית. אני הולכת בקצב שלי, בדרך שלי ובגדול צריך ביצית אחת טובה בשביל להביא ילד. סבא שלי חווה אותי כל התקופה הזאת."

ומה התוכניות שלך לעתיד?

"קודם כל להוציא את הסדרה שלי לפועל, להפקה שווה. למצוא את החבר הכי טוב שלי, מאחלת לעצמי זוגיות בריאה ויודעת שהכל פתוח. בסדרה שאני כותבת יש תפקיד עבורי וזה הדבר הבא שאני הולכת להשקיע עליו, ואת הבית ספר שפתחתי בתקופת הקורונה בא לי לקח את זה קדימה, איפה שיזמינו אותי מכל בית ספר חינוכי אני באה. הייתה לי קאוצ'רית שעבדתי איתה כשחזרתי מבאר שבע שאמרה לי שאני לגמרי רואה אותי מעבירה את השיטה בחו"ל, אז תרגמה לי חלק באנגלית. הכל פתוח"