חג עצוב: בעלה של לורה יצחק ז"ל מדבר על שנה חדשה בלעדיה
24.09.22 / 20:42
חצי שנה אחרי הפיגוע הרצחני והקשה שארע בבאר שבע, שבו נרצחו ארבעה בני אדם, חזרנו לטל יצחק, בעלה של לורה ז"ל, שנרצחה בזמן שהותה בתחנת דלק על ידי מחבל מתועב - עצירה רגעית וגורלית רגע לפני שאספה את בעלה האוהב טל, שהגיע לזירת הפיגוע וצרח את חייו. בשיחה מלב אל לב במרפסת ביתם החדש בשכונת הפארק, שאליו אמורים להיכנס לאחר החג ביחד עם שלוש הבנות, סיפר טל בעיניים דומעות ולב שבור, על החיים איתה ובלעדיה, על נוכחותה ומעלותיה החסרות, הקושי לחזור לעבוד ולשמח אנשים, על החלום לקנות ספר תורה על שמה, ומבקש שתפתחו את הלב והכיס למענה.
חצי שנה של כאב יום יומי בלתי נסבל ולא רציונלי עבר על טל יצחק מבאר שבע ושלוש בנותיו, מאז שאשתו ואם ילדיו נרצחה על ידי מחבל מתועב כשתידלקה בתחנת דלק 'מכתשים' בבאר שבע ונלחמה עד פעימת ליבה הטובה והאחרונה כדי לשרוד את אותו מרצח חסר אנושיות שרק רצה לרצוח יהודים. מאז אותו יום ארור, משפחת יצחק עדיין לא מאמינה שהאמא הכי טובה בעולם, מלאת הנתינה והאהבה, לא תחזור יותר. בייחוד עכשיו, רגע לפני שהם נכנסים לבית החדש בשכונת הפארק - קן חדש ומרגש שאליהם ציפו להיכנס כולם יחד עם אמא וונדרוומן שיזמה, תכננה, שחסכה כל שקל לקניית מזגנים וכל מה שנחוץ כדי שיהיה להם בית חדש ומואר, יהיה ריק בלעדיה.
למשחפת יצחק זה היה ועדיין חלום בלהות שהתנפץ למציאות ב22.3 בשעה 16:08, ביום בו החיים עצרו מלכת בתדהמה בגלל אותו פיגוע ארור, ומאז החיים לא אותם חיים בלי אמא מגוננת ואוהבת שעשתה הכל כדי שיהיה להם בית חם, אוהב, מקבל, מוגן ומלא בשמחה. ועכשיו, רגע לפני ערב ראש השנה, חג שבו כל משפחה מברכת לחיים טובים ולשנה מאושרת, הבנות יחגגו ללא אמא, ואבא ללא אהבת חייו.
חצי שנה אחרי, איזה טל אתה רואה מהצד?
"לורה תמיד איתי, אני לא לבד, מרגיש אותה איתי. לורה ואני זה סיפור אהבה ממבט ראשון כשהכרנו בצבא. זוג שתמיד צוחק. אחרי שמונה שנים לערך התחתנו. היא הייתה 26 וחצי ואני 27, הבאנו לעולם שלוש בנות נפלאות וחיינו בבית שתמיד הייתה בו שמחה ולא שכול. אני בא מעולם המוזיקה, שתמיד שימחתי אנשים כדיג'י. אלפי אנשים. אולי ל80 אחוז מהעיר הזאת ניגנתי להם באירוע, מבריתות ועד חתונות. היינו תמיד אנשים נורמטיבים שרצו לחיות את החיים כמו כולם, משפחה, ילדים ולהזדקן ביחד, וביום אחד בהיר, בום".
הצלחת לחלום עליה מאז?
"פעם אחת. חלמתי שהיא מחייכת לי. אני מתעורר כל יום ושואל למה לורה לא פה, זה לא מובן לי. היא הייתה פשוט ענקית, הייתה ענווה, פשוטה וטהורה, לא יכול להיות שלה יעשו דבר כזה. הייתה אוהבת לעזור בלי שום תמורה, כי זו הייתה לורה, אישה שכל מי שפנה אליה, כל מי שהכיר אותה - נגעה בו, כי לא עשתה דברים בשביל אינטרס. זו לורה, תיתן את הלב רק כי אתה צריך ובלי שאלות ומשחקים. מלאת עשייה, אהבה את החיים, שמחה כל יום, שום קושי לא שבר אותה, לא מצב הכלכלי שהיה קשה מאוד. תמיד היינו שמחים ועם מה שיש אומרים תודהה לבורא עולם מיליון פעם. כל בוקר הייתי קם ואומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי', מסתכל על לורה כל בוקר ואומר לה 'שוש', זה היה שם החיבה שלה, 'בוקר אור יפה שלי'. כל בוקר אומר לה שאני אוהב אותה. לעולם לא הכנסו לבית אגו, לא משחקי כבוד, הייתה בנו אהבה שמדברת גם בעיניים, מבלי שצריך להוצאי מילים מהפה. בכל קושי בבית תמיד היא הייתה מרימה, מעמידה אותנו על הרגליים ומסבירה איך להסתכל על הדבר הטוב בחיים".
איך אתה והבנות מתמודדים מאז הירצחה?
"כל בת לוקחת את זה אחרת. לכל אחת קשה. יהלי חגגה לפני חודשיים גיל 7 היא עלתה לכיתה ב' (עיניו מתמלאות דמעות) קשה לה, היא אפילו לא יודעת במה היא מתמודדת בכלל. לא קל לנו. אני חי ועושה הכל בשבילהן. הן מקבלות טיפול מקצועי, אבל זה לא מספיק, טיפה בים. כל טיפול זה המון כסף, אבל עם מה שיש אנחנו מסתדרים ועם ישראל עטף ועוטף אותנו ואני חייב להגיד להם תודה ענקית. עד עכשיו אנחנו בהלם מהלוויה ומהשבעה. אלפים הגיעו להיפרד. אנחנו עוד מנסים להבין מה קרה, זה לא משהו שנתפס. הרבה עוזרים לנו ומחבקים אותנו וזה מחייה אותנו. אם זה מילה טובה או מישהו ששולח לנו פרחים או מורה שמתנדבת לעזור, קבלן שעוזר לבית, לא מובנת כל העזרה המבורכת".
בימים של לקראת חג וכניסה לבית החדש, אתה מרגיש שלורה איתך?
"לורה איתי. השמחה שלנו היום מהולה בעצב היום, אבל אני הבטחתי ללורה ביום הלוויה שלה שאנחנו נבחר בחיים ושנדבר עליה בכל מקום אפשרי, ונגדל את הבנות הכי טוב שיש".
בנובמבר 2016, אחרי שזכו בהגרלה של מחיר למשתכן, רכשה משפחת יצחק דירת ארבעה חדרים בשכונת הפארק החדשה עם נוף פתוח ובריזה מלטפת כשכינתה. לורה היא זו שהתעקשה שיקנו בית, כי היא ראתה מהלכים שני צעדים קדימה, זו שיוזמת, שנרשמת להגרלה, זו שסגרה משכנתא בבנק, שהתייעצה עם חברות ובנקאים כדי שהם ירכשו בית למרות שהמצב הכלכלי הלא יציב באותה תקופה "לעדיה זה לא היה קורה" נזכר טל "אני לא ניהלתי את הבית כלכלית, רק יוצא לעבוד ומביא את הכסף לבית. ידעתי שהיא אחראית ודואגת הכי טוב".
ב19.8, יום ציום הולדתה האחרון של לורה, רק בלעדיה, עלתה המשפחה לבית העלמין ובמקום לאחל לה יום הולדת שמח, שמעו כולם את טל קורא עליה קדיש. אחרי שכל הדמעות נשפכו כנהר שקט וקפוא, הם הפריחו השמיימה 42 בלונים לבנים כגילה, והתפללו שיגיעו אליה היכן שלא תהיה "זה מה מגיע לה, אישה קדושה עם לב ענק" משתף טל בעיניים אדומות "אני מדבר עליה בהערצה. אני מרגיש שלורה אומרת לי מה לעשות בבית ומה לא, כי היינו נפש אחת. אני קורא לבנות שלי גיבורות, הן מתמודדות עם משהו לא מובן. אמרו לבת שלי הבכורה 'עכשיו את תהי אמא' ואני ישר אמרתי לה שממש לא, את לא יכולה להחליף את אמא, כי את בת 15 וזה גיל יפה שבו את צריכה להנות מהילדות. זה גיל פריחה. אני רוצה שתחווה את הפריחה הזו ולא להחליף את לורה, כי אי אפשר"
זה ראש השנה הראשון שלכם בלעדי לורה, ספר לי על התחושות.
"הבנות שלי נותנות לי כוח ואני נותן להן כוח. האחיות והאחים שלי עוזרים לי, חברים, כולם. בלעדיהם לא הייתי מצליח להמשיך. משפחה תומכת ועוזרת בכל דבר קטן, כי אי אפשר לבד. ראש השנה הזה עצוב, לא יכול להיות משהו משמח, כי אנחנו חיים ליד זה. החיים שלנו הולכים על אוטומט עכשיו. יום הפיגוע לא עוזב אותי, כי הייתי חמש דקות לידה וראיתי הכל".
מצטער שראית אותה מתבוססת בדמה?
"לא, הייתי שם וצרחתי לאלוהים שמע ישראל, שיר המעלות, רצתי לתפוס אותה. לא הגיע אמבולנס חצי שעה. אני רק זוכר שצרחתי לאלוהים והשוטרים לא ידעו מה לעשות. אחד השוטרים עשה לה הנשמה ואני צרחתי לו שלא יעזוב אותה. לא הבנתי בכלל שזה היה פיגוע ורק דאגתי שלא מגיע אמבולנס לעזור לאשתי שבכלל הייתה צריכה לאסוף אותי מהעבודה. מרוב מצוקה צלצלתי לחבר פרמדיק וסיפרתי לו מה קרה ללורה וביקשתי שיישלח אמבולנס. ראינו מרחוק אמבולנס שנוסע ובכלל לא מגיע אלינו. אחרי חמש דקות מתקשרים אלינו כדי שנסביר להם איפה אנחנו ואני שומע את השוטר צורח בקשר שיישלחו אמבולנס, כי הוא מאבד אותה. מישהו עבר וחיפש תחבושות לעצור את הדימום. ראיתי את הדם שלה וזה הרג אותי, זה מלווה אותי כל רגע, לא מניח, לפעמים אני מריח ריח של דם וזה לא עוזב."
אתה עוד כועס?
"לא מתעסק בכעס, רק מנסה להבין איפה הייתם חצי שעה. אולי היה חצי אחוז להציל אותה. בדיחה. אנחנו חיים במדינה מתקדמת, סייבר, מתנדבים, פיתוחים, אבל המדינה כשלה פה. נרצחו פה ארבעה יהודים בגלל שהם יהודים".
ביקשתם להוריד את הסרטון הקשה של לורה נלחמת במחבל
"זה גמר אותנו. ראיתי חלקים ולא יכולתי לראות את הוידאו."
שואל את עצמך איך זה לחיות במדינה שבה אשתך נרצחה רק בגלל שנאה?
"שואל מה קורה במדינה שלנו. עוד מעט בחירות ואף אחד לא למד כלום, להפך, אנחנו נכבשים מבפנים, כל אחד עסוק בעשייה שלו, במשפחה, משכנתא, הלוואות, להקים משפחה, לחיות, לשרוד, לחייך, לצאת, ועדיין רואים רק שנהיה יותר גרוע ומפחיד לחיות כאן".
הרגשה שאין הגנה?
"אנחנו יודעים שחסר למשטרת ישראל הרבה כוח אדם, יש הרבה שוטרים שמתפטרים, את רואה שהשוטר עצמו לא מגובה בשום דבר, את רואה שוטרים עייפים, שולחים אותם למקומות שהם בעצמם פוחדים להיות שם כי אין מי שיגבה אותם. אנשים חוששים לצאת ולטייל. גם אני והבנות כבר לא מטיילים שם, רק אם צריך ללכת לקחת משהו ולחזור. מרגיש שבאר שבע נכבשה ואין תחושת ביטחון".
אתה עוד לא מרגיש מספיק חזק לחזור לעבוד?
"אני טרוד בילדים והם בראש מעייני, לא חזרתי לעבוד כי אני ולורה עבדנו ביחד. 12 שנים וחצי עבדה במוסך כמזכירת מנכ"ל, מנהלת לשכה. הייתה אישה רב פעלים, כזו שעושה כמה דברים במקביל, מדברת עם אנשים, שולחת מיילים, מסמסת, מבקשת שקט במשרד כי יש ישיבה של המנכ"ל, וגם בין לבין נזכרת שאני צריך לצאת מהעבודה או לאכול, שהבת יצאה מבית הספק או שיש לה חוג, תמיד מתקתקת ורואה קדימה. הייתה מושלמת בכל רמת איבריה. קוראת אותי. אם ישבתי בבית במרפסת ואני חושב על סודה, היא תבוא אחרי חמש דקות ותשאל אם בא לי שאקנה לי סודה. אהבה לא מוסברת. היינו חברים, לא בעל ואישה. לכל אחד החופש שלו, את המקום שלו."
אתה מנסה להבין מה הלאה?
"הפרויקט הכי חשב לי עכשיו זה לעשות ספר תורה לכבודה. פה אני צריך את העזרה של הציבור, לגייס כסף כי זה עולה בין מאה ל120 אלף שקל. זה הרבה כסף ואני רוצה עזרה מכל מי שיכול. אנשים תרמו לנו וקיבלתי הרבה הודעות מחממות לב. אנחנו מאמינים יהודים בתורה וזה מה שמחייה אותנו ומחזיק אותנו על הרגליים. זה החלום לי ושל הילדים. לורה היא קדושה. אני גם רוצה שבאחד מהימים אמא תקרא לבת שלה בשם לורה. זה ירגש אותי".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
