ההסכת הייחודי שמסקר תרבות בארשבעית: "הסימפטום של הדרום"
01.07.22 / 12:13
הוא מכור למוזיקה, התאהב בסצנה התרבותית של העיר העתיקה והביא קול חדש וייחודי עם הפודקאסט שיצר לגמרי בעצמו- הכירו את צח סקאל, יוצר ההסכת "הסימפטום של הדרום", סטודנט נחוש ויצירתי שלא היסס לנסוע חצי מדינה עם קרסול נקוע רק כדי להשיג ריאיון עם גיא מזיג. זו כנראה תופעת הלוואי של לעשות את מה שאתה אוהב >>>
מסטודנט בקורס רדיו ליוצר של פודקאסט חדשני ומקורי: יצאנו לריאיון עם צח סקאל, יוצר ההסכת "הסימפטום של הדרום", סטודנט שמאוהב בעולם התרבות ועל הדרך מצליח לעזור למאזינים שלו להתחבר לתרבות הבאר שבעית. את הפודקאסט הוא יזם במסגרת קורס הרדיו של אוניברסיטת בן גוריון.
מאיפה הגיע הרעיון ליזום הסכת משלך?
"הפודקאסט זה משהו שלא תכננתי מראש, אני עובד בחלוץ 33 ובשנה האחרונה נחשפתי לסצנה התרבותית של העיר העתיקה, יצא לי להגיע לכל מיני מקומות מחוץ לאזור של הסטודנטים ונפתח בפני עולם חדש. ראיתי שלא מגיעים הרבה אנשים להופעות, כששאלתי למה אמרו לי בעיקר שלא ידעו על קיומן של ההופעות האלה, וזה מה שהעלה לי את הרעיון לראיין לרדיו בחור שאני מאוד אוהב שהופיע שם.
עשיתי את הריאיון והיה מאוד נחמד, משם המשכתי לראיין אומנים שהופיעו בחלוץ. אחרי 3 פרקים החלטתי להפוך את זה למשהו רציני, קונספט כזה שמדבר על הופעות בבאר שבע וחיי תרבות באופן כללי. לדבר עם אנשי תרבות, אם זה אומנים לפני הופעות שלהם, חברה מ"הרשת באר שבע" וכל מי שמתעסק בתרבות. אני מאוד נהנה להקשיב לאנשים שמדברים על האומנות שלהם, ונהנה לקדם תרבות והופעות באופן כללי. לאט לאט זה צבר תאוצה, הוספתי מפיקה בשם בר גוטמן והיא עושה את זה יחד איתי".
ומה עומד מאחורי השם הייחודי?
"סימפטום זה בעצם תסמין, חיברתי את זה עם ההבנה שיש פה משהו ייחודי בסצנה התרבותית בנגב, הדברים פה שונים מהמרכז והרבה יותר אינטימיים. לאורחים בפודקאסט יש דעות שונות על באר שבע ומעניין להשמיע את זה".
את מי יצא לך לראיין?
"יצא לי לראיין לא מעט אמנים, ביניהם גיא מזיג, מאור כהן, הסטנדאפיסטים אלעד גלעדי ותום אהרון. אייל שכטר סולן אבטיפוס, וחברים מהרשת באר שבע. יצא לי לראיין גם את יעל רומני, המנכ"ל של תיאטרון הפרינג' ועוד זמרים צעירים".
מה החלק המעניין ביותר בלראיין אמנים על בסיס קבוע?
"אני נורא אוהב לשמוע מוזיקאים כמו גיא מזיג לדוגמא, משמיעים דעות בנושאים שונים. בכלל, אני קורא ועושה תחקירים על אמנים, אבל יש הרבה פרקים שאני לא יודע מה יצא מהם וזה תמיד מעניין לשמוע".
איפה נקודת המפגש של תרבות וקהילה בעיניך? ואיך זה בא לידי ביטוי בפודקאסט?
"אני חושב שיש כוח נורא גדול בפודקאסט. זו פיסה שאין בה שום לכלוך, זה נחמד במיוחד עבורי במיוחד כסטודנט לפוליטיקה ששומע הרבה על לכלוך. לפעמים התרבות הזאת, ההופעה הזאת שאתה הולך אליה פעם בחודש- גורמת לך לשכוח קצת מהצרות שלך.
כייף להיחשף לקהילה בעיר העתיקה, התחושה היא שהכל סובב סביב התרבות. גם מה שקורה ב"רשת באר שבע" מייצג את זה. התארגנות צעירה שמגבשת אנשים סביב תרבות, כשדברים כאלה קורים זה מרחיב את המעגלים החברתיים והתרבותיים יחד, ככה קרה גם לי ונחשפתי לדברים שלא חשבתי שאוכל להיחשף אליהם בבאר שבע".
איך החוויה של ליצור פודקאסט מאפס?
"חשוב לי להגיד שאני עושה את זה לכייף שלי, אני משתפשף במשהו שונה לגמרי מהלימודים. אני גם עובד על זה מאוד קשה, בערך כמו שאני יושב ולומד, והתגמול הוא לא גדול. אבל הסיפוק הוא אדיר, ממש כמו ללכת לחדר כושר או לטיפול פסיכולוגי, הבנתי שזה בסדר להשקיע זמן גם בלי לקבל תגמול חומרי, כל עוד אתה אוהב את הדבר הזה והוא עושה לך טוב, ובמיוחד כשזה נוגע בעוד אנשים.
הייתי מוצא את עצמי נוסע לכל מיני מקומות ואומנים, לפעמים קצת מותש, ובכל זאת נהנה שיש לי את הפלטפורמה להתעסק בזה. התחלתי בלי הרבה ידע ולמדתי לבנות ראיונות עם הזמן. הרגשתי את השיפור מריאיון לריאיון, ואהבתי מאוד את המעבר מלעשות ראיונות טלפונים לראיונות פנים מול פנים".
האם היו לך נקודות שבירה לאורך הדרך?
"בפרק הראשון שלי ראיינתי את מאור כהן, קבעתי חודש מראש עם המנהלת שלו והיא נתנה לי תאריך ושעה מדויקים שלא היה אפשר לזוז מהם. זה היה יום ראשון בבוקר, אני הייתי במרכז. הייתי צריך לקום בשש בבוקר כדי להספיק להגיע לאולפן בזמן ולהתכונן. אפילו ווידאתי שוב בטלפון שהכל סגור. חשוב להגיד, הייתי בתקופה לא פשוטה כל כך באותו הזמן. כשהגעתי לאולפן הרמתי למאור טלפון והוא בכלל לא ידע במה מדובר. הוא אמר לי: 'לא תיאמו איתי ואני באמצע מעבר דירה, אני ממש מצטער'. האמת שהוא היה ממש נחמד וקבע איתי מחדש לשלושה ימים אחרי זה.
מצאתי את עצמי מנתק את השיחה עם דמעות, הרגשתי את נקודת השבירה עוד לפני שהתחלתי את הפודקאסט. אחרי שהשקעתי נסעתי והגעתי היו הרבה אמוציות. חשוב להגיד שהיו לי הרבה קטעים כאלה לאורך הדרך אבל בסוף ההשקעה משתלמת, בסוף כשאתה מוציא את הפרק אתה מסופק וחושב שזה שווה את כל הטרחה".
מה עם טעימה מסיפור מעניין שהגעת אליו בזכות הפודקאסט?
"יום לפני אחת ההקלטות נקעתי את הקרסול, מצאתי עצמי מדדה לאוניברסיטה במשך 40 דקות כדי לקחת ציוד הקלטה. כשנכנסתי למרואיין הביתה הוא ראה שאני פשוט הולך כמו פינגווין. סיפור מצחיק נוסף זה שמישהי העלתה לעמוד הווידויים של בן גוריון שהיא מחפשת הופעה של גיא מזיג ואנשים שיבואו איתה. בתגובות צחקו עליה שהמוזיקה שלו סאחית, כשהלכנו לראיין אותו הראינו לו את התגובות ושאלנו אותו אם הוא חושב שזה נכון. והתשובה שלו הייתה ממש טובה, מוזמנים להאזין".
ההיכרות עם התרבות הבארשבעית גרמה לך להסתכל אחרת על העיר? אולי להמשיך לגור פה גם אחרי התואר?
"אם היית שואלת אותי את השאלה הזאת אפילו לפני חצי שנה, התשובה הייתה חד משמעית לא, אני בא מהמרכז ואוהב את המרכז. ידעתי שאיך שיסתיים התואר אני חוזר. משהו בחצי שנה האחרונה גרם לי להבין שזה בסדר גם לא לגור במרכז, הבנתי שיש לבאר שבע הרבה מה להציע מבחינה תרבותית ושדווקא האינטימיות הזאת מחברת.
במקום אחר לא הייתי מגיע לעשות את זה ויש כאן אווירה מאוד מקבלת. היום באר שבע יותר קורצת לי, יש פה סצנה צעירה ואני לא כזה בטוח שארוץ למרכז. זה בעיקר תלוי בעבודה. בסופי שבוע אני מגיע לתל אביב ופתאום נהיה לי גדול מדי ומהר ומדי, בא לי להגיע לבאר שבע כי כאן הכל יותר באיזי".
יש שאיפה להתעסק בעולם התוכן הזה של הסכתים בהמשך?
"אני לא יודע, כרגע אני נהנה, היו לי בעבר מחשבות על איך הופכים את הדבר הזה למקצוע. כרגע אני זורם עם זה, אפשר לחפש להמשיך להתעסק בתחום בעוד דרכים. להפוך תחביב שאתה נהנה ממנו למקצוע עלול גם לפגוע בהנאה אבל הכל בהחלט פתוח לחלוטין. כרגע לקחנו הפסקה קצרה בגלל המבחנים, אבל אנחנו מתכננים לחזור ולגדול.
חשוב לי להודות לבר גוטמן המפיקה התותחית של הפודקאסט, ולד''ר בוזי רביב מנהל התחנה הסובלני שנותן יד חופשית ומלווה אותנו לאורך הדרך".
להאזנה לפודקאסט "הסימפטום של הדרום":
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
