האם זו הזמרת הדרומית מאחורי המסכה?
04.11.20 / 20:03
היא ילידת הדרום שפרחה והביאה לנו גאווה כל כך גדולה בשנת 1995 כששרה את השיר "אמן" באירוויזיון, ועד היום גרה כאן מתוך אהבה גדולה למקום ולשקט שהוא מעניק לה, תמיד הייתה מחוברת לאמונה ואימצה תדמית מעט שונה, שלווה יותר. וכל זה גורם לנו לתהות האם היא אחת הזמרות מאחורי המסכה?
הזמרת ליאורה פדלון סימון, שייצגה אותנו בכבוד רב באירוויזיון של שנת 1995 בדבלין והביאה לנו גאווה כשקטפה את המקום השמיני עם השיר "אמן", עדיין עם אותן התלתלים המוזהבים, גרה כבר שמונה שנים בישוב עומר עם ביתה שהשתחררה לא מזמן מצה"ל ואילו בנה הגדול נשאר באשדוד.
היא כמובן עדיין עם אותן אנרגיות מתפרצות לכל עבר וזה בדיוק מה שגרם לנו לתהות האם היא נמצאת מאחורי אחת המסכות בתוכנית שכולם מדברים עליה עכשיו? בכל זאת כל הרמזים מזכירים לנו אותה, אבל היא לא ממהרת להשיב ומותירה אותנו סקרנים "הרבה חושבים, קיבלתי מלא הודעות, אני עונה לכולם עם האימוג'י של המסכה והאימוג'י השותק" אז לנו נותר להמתין ולהמשיך להנות מהניחושים ובנתיים לשמוע ממנה על השינוי בתדמית, הריחוק מעולם הזוהר והתוכניות לעתיד.
היה שיח על זה שחזרת בתשובה, מה יש לך לומר על זה? "לא ממש, פרשו את זה ככה. אני בתשובה כל הזמן. אני אדם שמחובר לאמונה שלו בלי קשר לחזרה בתשובה. כשחזרתי מהאירוויזיון עבדתי עם חברת הפקות שהמנטרה שלהם היא שצריך לנצל את הפרסום ולצאת להופעות גם עם פלייבק או נגן אחד, העיקר לנצל את הזמן ולהופיע בכל מקום, ואני רציתי רק לעשות מוזיקה. לקח לי כמה שנים להבין שחסר לי משהו, כל המרדף אחרי הלהיט הבא, איך נשארים בתודעה? זה מעייף. כאמן לא עניין אותי איך להישאר בתודעה, אלא רק לעשות את המוזיקה שלי".
זה לא חלום של כל אמן לפרוץ גבולות? "לא, באתי לעשות מה שאני אוהבת ורוצה. אני עצרתי את כל המרדף המטורף. אמרתי די עם מטחנת הלהיטים ולרוץ לחפש מי יכתוב לי. למדתי קבלה אצל ימימה ולבסוף כתבתי דיסק שלם שנקרא 'אהבה אלוהית' שהפקתי לבדי ומה שהיה חשוב לי בדיסק יצא החוצה כי חיפשתי משמעות כמו כל אדם נורמלי שעובר חוויה עוצמתית ומבין שהכל שטויות והבל הבלים ומחפש אמת. ראו בזה חזרה בתשובה? אז סבבה".
גם התדמית החיצונית שלה השתנתה "התדמית הייתה שונה, באתי יחפה לבמה, בגדים 'שאנטים', העניין היה לבוא ממקום שלם ולא של משהו שאמרגן אומר ומכתיב מה אני חייבת לעשות, איך להיראות ולהיות כל הזמן בלחץ אם השיר שהוצאתי יושמע ברדיו ובאיזו תחנה. לא היה אכפת לי. היום אני מעלה את השירים ביוטיוב, בפייסבוק, כמה צפיות שיש אני שמחה בחלקי. פתאום אני רואה אחרת את הדברים, היה ועדיין חשוב לי לא להיות עבד. גם כתבתי שיר שנקרא "עבדים היינו עבדים עדיין" שלא נכתב בפסח, למרות שמשמיעים כל פסח".
לא התחברת למרתון של הרדיפה אחרי עולם הזוהר? "הקורונה הביאה בדיוק את זה, את הרוגע. עצרו רגע את המרדף אחרי הזנב של עצמכם, תנשמו ותגלו דברים חדשים. עכשיו למשל, יש הנחיות שמשתנות ומדי פעם מאפשרות להופיע באופן מאוד מצומצם במרחב פתוח ובמרחק בטוח, ופתאום רואים את ההבעות של הקהל וזה גורם לשיר מהלב, ממקום יותר רגוע ונכון לנשמה. ההיסטריה לרדוף אחר הלהיט הבא שלא ישכחו אותך ברחוב, לא נכונה. אז ישכחו אותי ברחוב מה קרה? זה מהמקום של נתינה, אתה רוצה לשמח ולראות לבבות נפתחים. כשאני מוציאה צליל מהנשמה ואני רואה מישהו שמח או שיש לו דמעה בעיניים או שהוא רוקד, זה שווה הכל. אני בטוחה שגם לזמרים שמרוויחים המון כסף להופעה, לא משנה כמה כסף הרוויחו, אלא איך עשו הכי טוב. וזה בדיוק מה שמעניין אותי".
היו מי שראו אותה שרה בסמוך לסופר גדול בעיר והסתקרנו להבין מדוע, וזו גרסתה לאירוע "היה רגע קסום. באתי לקניות בסופר ופגשתי מישהי עם גיטרה. בלי לחשוב הרבה, עמדנו בצד, היא ניגנה ואני שרתי, אנשים נדהמו והתרגשו סביבנו. מחאו כפיים והיה בעיקר משמח ומרגש. לא משנה המקום, העיקר לשיר".
מצאה את השקט שלה בדרום
ליאורה חיה כבר שמונה שנים בישוב עומר, שם היא מעבירה שעורי יוגה ועוסקת ביוגה טיפולית בסטודיו ביתי או בפארקים (תוך שמירה על ההנחיות כמובן) היא מופיעה איפה שרק מזמינים ופחות מתעסקת בשאלה לאן נעלמת "פחות פוגשת את אלו ששואלים לאן נעלמת" היא מספרת "הרבה מכירים אותי מהדרום ויודעים שאני כל הזמן בעשייה ומופיעה כל הזמן, ולפני הקורונה התארחתי בתוכנית טלוויזיה בספרד, הופעתי בארגנטינה, שרתי בחתונות וחינות כי אני שרה גם בערבית, טריפולטאית, טוניסאית ואגב גם ביידיש. ועכשיו זה כמובן פחות קורה בגלל נזקי הקורנה וזה הכי חסר לי, לשמח חתן וכלה. הבמה חסרה ואין ספק שהקורונה עשתה, אבל כמו שאמרתי גם עשתה דברים טובים כי אני נהנית ללמד יוגה, לרוץ, לעשות אירובי וללמוד לנגן".
אז מה השתנה בין ליאורה שהייתה בשיא הכותרות כשהייתה נציגה שלנו באירוויזיון לבין היום? "דבר ראשון זה התמימות, התמימות שהייתה לי מול האנשים שהיו בסביבה שלי השתנתה, היום אני יודעת להרגיש אנרגיה של בן אדם. פעם הייתי רואה את העולם ורוד, באתי ממקום תמים שכולם טובים, כולם אופטימיים, כולם מקסימים, יפים וחכמים ואת לא רואה את מי שרוצה לפגוע בך. את לא חושבת שזה קיים, כי את לא באה מהעולם הזה. אני בן אדם שמפרגן ואם יש זמרת טובה אני אגיד שהיא שרה, זה לא מוריד ממני. אבל בסוף קיבלתי חזרה דברים שליליים, אז למדתי והפסקתי להיות תמימה".
ובמה זה בא לידי ביטוי הדברים השליליים שחווית? "המון חוסר אמון, ניצול כלכלי, החתימו אותי על דברים שלא ידעתי ולא הבנתי בהם. אחד האמרגנים שהיה לי החתים אותי על חוזה שלא חשבתי שיזיק לי, הייתי ילדה בת עשרים שאומרים לך תחתמי ואת סומכת שיידע לשמור על היצירה שאת כתבת והלחנת וזה משהו לכל החיים. בסוף מסתבר שהדברים עובדים אחרת בפועל ואת זו שמשלמת על היצירה של עצמך. התברר שלא הייתי היחידה והצעירה שלוקחים לה נתח גדול ואת שואלת למה? למה לא אמרו, אם הייתי יודעת לא הייתי חותמת. את גם פוגשת אנשים שאומרים משהו אחד בפנים ומאחורי הגב משהו אחר. היום אני אומרת שהאירוויזיון זה לא שיא חיי, כי אין יותר מרגש מלשיר יחד בהופעה עם מרסדס סוסה באותה במה, לראות את תגובת הקהל זה משהו אחר, התרגשות אחרת, מה שמרגש באירוויזיון זה שאתה מייצג את המדינה שלך".
עם מרסדס סוסה אפשר לומר שחווית חוויה של פעם בחיים "הלכה לעולמה שבעה חודשים אחרי שנפגשנו. ישבנו יחד, דיברנו בשירים, היא שרה בפורטוזגית אני בעברית. זה נתן לי עד היום כרטיס זהב לארגנטינה, כי גם הקהילה היהודית שם אוהבת אותה ודרך כך את השירים שלי. זה מזכיר לי שהיה לי ריאיון באחת התחנות בארגנטינה ותמיד מזכירים שהופעתי איתה".
"המתנה הכי גדולה זה השיר עצמו"
כזכור, בשנת 1995 היא ניצחה בקדם אירווייזיון וטסה לייצג אותנו באירוויזיון שהתקיים בדבלין, עם השיר "אמן" אחרי שגברה על רבים וטובים "כל הזמרים שם אמרו מה, לקחת לנו את כל הקופה" היא נזכרת. שם זכתבה במקום השמיני והמכובד מאוד, היא מתארת את כל מה שעברה כ"חוויה מדהימה. עליתי לבמה ומה שאיזן אותי היה שהסתכלתי על המצלמה ודמיינתי את אמא ואבא שלי יושבים בסלון ושרתי להם ללב, ידעתי שהם שולחים לי מלא אהבה וככה עברתי את זה".
מה המתנה הכי גדולה שקיבלת מכל החוויה הזו? "המתנה הכי גדולה זה השיר עצמו, כי הרבה פעמים אנשים עוברים חוויה והשיר לא שורד. השיר 'אמן' הפך ללהיט ואיפה שאני לא נמצאת כולם זוכרים אותו, בזכותו קיבלתי הצעות להופעות גם בדרום אמריקה, עד היום השיר הולך לפני".
ועכשיו את גרה בדרום ולא הולכת לשום מקום? "יש ששואלים למה אני לא גרה במרכז ואני מסבירה שאני פשוט אוהבת את הדרום ואת כל מה שהוא מציע. את השקט, האהבה, החום והליטוף. אם בא לי לנסוע אני פשוט נכנס לאוטו ונוסעת לכל מקום בארץ. מטיילת ונהנית, נוסעת להופעות בכיף. מה זה שעה פה לשם?".
מה עם תוכניות לעתיד? "העתיד הוא כאן, לא מחכה שיבוא. לפני הסגר נסעתי לקנות לי כלי נגינה חדשים בשביל הופעות עתידיות וגם בשביל הכיף. נהנית לנגן ולהקליט באולפן וללמוד ולהתפתח, כי מוזיקה ערבית זה משהו אחר, להתמקצע ולדעת עוד. החלום הגדול שלי זה לשיר עם תזמורת ערבית אותנטית".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
