גבירותי ורבותי: הקאמבק!

  רק לאחרונה, כשטל רותם בטייטל של נשוי ואבא לארבעה ילדים, ובזמן שהקורונה טיים נכנסה לחיינו שבתוכה גם נפטרה אמו היקרה ("איבדתי את המעריצה הכי גדולה שלי") מצא טל את הזמן לחזור לנגן בגיטרה, להקשיב באוטו לשירים שנכתבו בתמימות של גיל 14, להיכנס לאולפן שצבר בעיקר ותק ואבק, רק כדי להבין שזה הזמן לשחרר אותם ללב שלנו, ולהוציא את האלבום הגנוז במרתף המאובק לחיים, עם השירים שהוקלטו כשהקול היה עוד צעיר והחברים היו עוד נערים שרוקמים חלומות, ואף הציע לחברי הלהקה להופיע שוב כמו פעם עם אנרגיות שיא בבארקה, צ'יקה או רוקסן "הטראומה עזרה לי להבין שחיים פעם אחת" סיפר בבגרות חייו "אני כבר לא אותו ילד בן 20 ועדיף מאוחר מאשר אף פעם לא",

טל רותם גדל והתחנך בבאר שבע בשכונה א', בגיל 14 החל להראות סימני תשוקה למוזיקה, שגרמו להוריו להיבהל מהעתיד לבוא "למשפחה מזרחית ומוסיקלית של שנות התשעים, לא משאת נפשם של הוריי" נזכר בנועם "חשבו שאהיה עורך דין, אבל למרות הכל הם תמכו והיו גאים בי. חלמתי להיות רוק סטאר, אבל זה נגוז." הוא למד בטכני של חיל האוויר, אבל נזרק מהמסגרת, לא בגלל שלא היה תלמיד טוב, אלא כי הוא לא היה בנוי למסגרות "לא התאמתי להם והם לא לי" אמר בחיוך אופייני".

 ואיך החל החיבור למוזיקה?

 "בגיל 13 אחי מצא את האפיקומן וביקש גיטרה, הלך ללמוד אצל מורה ואחרי שלושה חודשים התייאש. חבר מהכיתה ניגן גיטרה והלכתי אליו, ראיתי איך הוא מנגן ואמרתי לעצמי שזה מגניב, אני רוצה לנסות. לקחתי את הגיטרה שבבית וראיתי שאני מצליח. ההורים שלי ראו ואמרו שאלמד בכוחות עצמי, ואז לא היה אינטרנט וסמארטפונים, היה לי רק  את הספר האקורדים של אבי ברק שקניתי בפסאז' בעיר העתיקה ולמדתי דרכו את האקורדים. פגשתי כמה חברים שניגנו וביניהם את החבר הכי טוב שלי עד היום, שגיב מאור, שסיפר שבדיוק מחפשים זמר ללהקה בשם "הדיבר ה-11" והציעו לו את התפקיד. הסכמתי למרות שלא הייתי זמר, הזמינו אותי לחזרה שנמשכה ותארכה, עד שהופענו לראשונה למול ההורים וכמה מבקרים בסקטלנד בתור להקת החימום של הקוסם דנדי".

 איך היה לנגן אז בתקופה של שנות התשעים?

 "הרגשנו רוק סטארים. בתיכון הכרתי את רוני מלשב והחלטנו שמגנים ביחד, הקלטנו אצל בלק מור, שהיתה לו חנות תקליטים בעיר שפתח  בה אולפן, הוא נפטר לפני כמה זמן, הוצאנו קסטה ואני זוכר שנסענו עם אבא שלי למפעל ביפו ליד השעון כדי שהאחים ראובני יוציאו לנו קסטה עם עשרה שירים, שאותה מכרנו בשלושה שקלים. שירים של ילדים ששרים על אהבה, עזבת אותי, כואב לי"

 ועדיין יש לך גיטרה בבית?

 "תכנסי אליי הביתה תראי שיש לי 17 גיטרות. אני מאוד קשור אליהם ומעדיף למכור כליה מאשר גיטרה. זוכר שהופענו ברוקסן ועשו עלינו קליפ בערוץ הקהילתי".

 החבר'ה של הלהקה היו מורכבים משגיב מאור, חבר טוב מגיל 13 ("אנחנו ברמה של לתרום איברים אחד לשני, כמו אחים), אחרי הצבא הקים להקה סופר גרוב אולטימטיבי עם נגנים מקצועיים שהתקבצו לנגן והפכו למקצוענים בתחומם: גולן סינגולדה ("יש לו זהב באצבעות") גיא בן שימול שמנגן עם עמיר בניון ("אחד הנגנים הטובים בארץ"), אושיק כהן הוא קלידן  ודרור שוקו פאר, בסיסט מעולה, שחי כיום בתל אביב. "כל אחד מהם מוכשר בפני עצמו" שיתף בגאווה "אז התחלנו להקליט, להופיע, ארגנו שיתופי פעולה עם ירמי קפלן שניגן איתנו בהופעה, ניגנו במועדון הברקה, בצ'יקה, צילמנו קליפ ששודר בערוץ 24 בשם "שיהיה לך", הקלטנו אלבום ולבסוף כל התהליך החל להתמוסס".

 למה?

 "איכשהו התחלתי ללמוד וזה התמוסס. נכנסתי ללופ של לימודים. בעצם אני כבר לומד 13 שנה ואפילו אמרו לי בצחוק שכשאני אסיים, הילדה שלי תסיים אוניברסיטה. והיא רק בת שש. למדתי הנדסאי קול בספיר, הנדסת כימיה, בדרך ממונה בטיחות ועכשיו לפני שבוע סיימתי תואר ראשון במשפטים".

למה החלטת לזנוח את המוזיקה וללמוד כימיה?

 "במהלך הלימודים הכרתי את קרן, התחתנו ופחות משנה הייתה משכנתא ונולד ילד. קרה מה שקרה, החיים זרמו, אז פשוט התחלתי לעבוד משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים,  וכל נושא האלבום חיכה והרגשתי כבר שזה לא רלוונטי או לא ספיק טוב. אצל אומנים הביקורת העצמית מאוד קשה, בעיקר אם אתה כותב על דברים אישיים, והרגשתי שזה לא והחלטתי שנשאר במגירה. עשרים שנה".

 אחרי עשרים שנה, מה קרה לך פנימה?

 "אמא שלי נפטרה כשהחלה הקורונה וכבר בשבעה עליה התחיל סגר. נפטרה מסיבוכי שפעת. הייתה חולה במחלת ריאות, אמרו שזה שפעת וזה יעבור, נפטרה כשהיא רק בת 67. אחרי שהיא נפטרה, קצת לפני, קניתי את בית ילדותי שבו גדלתי ואחרי שעברנו אליו אמא שלי נפטרה והייתי מאוד קשור אליה. הייתה החיים שלי, החברה שלי, צוחקים, רבים ומדברים גם בלילה אחרי שהיא נפטרה ובסגר  מצאתי את עצמי בבית, למרות שהייתי חיוני ועבדתי, הבאתי גיטרה לשבעה ואחרי המון זמן ארוך שלא ניגנתי, ניגנתי לבד בחדר ונהיה לי קליק בנפש, חזרו רגשות שהדחקתי המון שנים. גם המילים של השירים שכתבתי מקבלים משמעויות אחרות ברטרוספקטיבה בגבר בן ארבעים שמסתכל על השירים שכתבתי בגיל 20 ויש בזה משהו מגניב. ואז החלטתי אני רוצה להקליט את האלבום מחדש".

 מה עושים כשרוצים?

 "צלצלתי לכל החברים והצעתי להם להקליט מחדש. עשינו סשנים של הקלטות חצי שנה ולא אהבתי מה שיצא. בהקלטת הישנות יש להם חיים משל עצמם של פעם, של לפני עידן המחשבים שהכל היה ידני, מכני ואלקטרוני עם צלילים של טייפ הקלטות".

 שוב הרגשת שזה לא היה נכון

 "יום אחד נסעתי ליורם וזאן, יש לו אולפני הקלטה ואנחנו גם חברים טובים, סיפרתי לו על ההקלטות והוא ביקש ממני לשמוע את השירים. שלחתי לו ארבעה שירים ואחרי שבוע אני  מקבל מייל עם ויטרנספר להורדת קבצים. הורדתי ושמעתי את השירים שלהם עשה מאסטרינג והבנתי שזה מה שאני רוצה - אלה השירים, אחלה סאונד, שהוקלט לפני עשרים שנה, אבל יש להם ערך. שלחתי לו את שאר השירים ונהיה שוב אלבום מוכן בשם "רסיסים של אושר" -השיר שאני מתכון להוציא"

 הכל עניין של טיימינג.

 "פעם הייתי מחכה לדידי הררי מתחת לאולפן שלו כדי לתת לו שיר, והיום צלצלתי לעוזי כץ מהאולפן של מרכז הצעירים שייעץ לי להתקדם ולהפיץ את השירים דרך חברות שעושות פי אר באינטרנט והדריך אותי איך להעלות את השירים. התחלנו לשחרר וחלק יצאו השבוע".

 יש תגובות?

 "אנשים מקשיבים ושלחו הודעתו שזה יפה. ספק אם זה יהיה העיסוק הראשי שלי, אבל לפחות הילדים שלי שומעים את השירים שלי בבית ואחד מהם גם מנגן את השירים שלי. ואמר לי סוף סוף אפשר לשמוע אותך בספוטיפיי. לא מצפה להיות רוק סטאר, לא מרגיש ולא נראה ואני דיי עייף. אני חושב שאשמח אם אנשים יקשיבו למילים של השירים וייהנו מהמוסיקה. אף פעם לא חשבתי שאעשה כסף, רק שישמעו".

 מה עם סבב הופעות מחדש? יש כבר כיוון?

 "אני יכול להגיד שסינגולדה כתב לי שלשום 'תארגן את החבר'ה', נעשה קאמבק, וזה הצחיק אותי אבל יכול להיות - נראה איפה כולם. אושיק מקעקע, גולן מוכר מכוניות ומנגן לאנשים, שוקו לא יודע אם הוא בארץ, וגיא מנגן עם אומנים. היום בספוטיפיי שלושה קטעים שהקלטנו בברקה בלייב".

ומה עם לכתוב סינגל חדש?

 "מאז שאמא שלי נפטרה חזרתי לכתוב, אבל הכתיבה הפכה להיות מאוד מלנכולית וזה יותר בשביל עצמי, יכול להיות שמשהו יולחן ויוקלט, זה לא כמו פעם. כבר לא מסתגר עשרים שעות באולפן ומעדיף עד היום לכתוב במחברת ולא במחשב, כי שירים כותבים עם עיפרון".