"בישול זה החיים שלי"

ערן  ברלב נולד בדימונה בבית מרוקאי עם ריח ותבלון משכר, הרבה סירים וטקיליות מבעבעות של אמא שמכינה מטעמים אותנטיים במטבח "דימונה זו עיר קטנה וחמה שכולם מכירים את כולם" נזכר ערן בילדותו "המון תרבויות, עדות, מאכלים וריחות. בית חם, אוהב, מלא באוכל, הכל סביב אוכל לטוב ולרע. בשלבים מתקדמים הייתי נכנס למטבח עם אמא לראות מה היא עושה, שואל, בודק מה שמה, עד שהתחלתי להתעסק עם האוכל בעצמי".

מתי הבנת שזה התחום שלך?

"אחרי הצבא טיילתי וראיתי עולם, וכשחזרתי אמרתי לעצמי שמה שאני אוהב לעשות זה לבשל. לקחתי את הרגליים ועברתי לגור בתל אביב, שם עבדתי במסעדות שפים נחשבות כמו "טוטו", "טורקיז", עבדתי עם מושיק רוט כשהיה השף ב"טוטו".

איך הוא בתור בוס?

"מדהים. אין מילה רעה להגיד עליו. כמה שהוא נראה גדול ולפעמים קצת מאיים, הוא אדם עם לב ענק, שמעולם לא מרים את הקול, תמיד בא ומסביר ומראה לנו מה נכון לעשות. מלמד טכניקות בישול שלא הכרתי ומולקולרי שהביא איתו, נחשפתי לחומרי גלם פסיכים שמעולם לא ראיתי כמו כמהין, שלא ידעתי מה זה אז, כי הכרתי את הטרפש של מעמד הביניים, ופתאום אני מבשל עם פטריות שעולות אלפי יורו לקילו, עם כבד אווז שמטיסים במיוחד מצרפת ודגים מיוחדים  מיובאים מחו"ל".

זו עבודה קשה.

"עובדים מאוד קשה, שעות לא שעות, שישי שבת זו עבודה סיזיפית שיכולה להגיע ל18 שעות ביום. אבל אהבתי את הלחץ, הבלגן, את הכוויות, חתכים, כל מה שצריך כדי ללמוד ולהתקדם. חוויה מדהימה".

לא הלכת ללמוד בבית ספר לבישול?

"לא, הלימודים הכי טובים שניתן ללמד טבח, לדעתי, זו דרך העבודה הקשה והלמידה במסעדות נחשבות. ממש נכנס וזורקים אותך למים עמוקים כדי ללמוד ולהתחיל בקצב הנכון. עבדתי גם עם השף ירון שליו, שהיה שף בטוטו לפני שמושיק הגיע, והיה מדהים, וגם עם רז סלע, שהיה מנהל מטבח והלכתי אחריו גם כשעבר לטורקיז, שם הייתי הסו שף שלו. זו מסעדה ברמה גבוהה עם חומר גלם מכל העולם, כל יום מקבלים דגים טריים שמביאים מהים. הוא סמך עליי ונתן לי להתבטא, להביא דברים לצלחת. תקופה מדהימה שנקטעה לצערי".

התקופה המדהימה שנקטעה ארעה בשל תאונה קשה שעבר ערן בטיול עם חברים ביוון, שבעקבותיה שבר את הכתף בצורה קשה, נאלץ לעצור את השטף ולהכריז על הולד בחייו הקולינריים "הייתי מקובע עם היד, לא יכולתי להזיז מילימטר" נזכר בתקופה הקשה בחייו "עזבתי את תל אביב ועברתי לגור אצל ההורים בדימונה כדי לקבל עזרה, עברתי תהליך עבודה של שיקום אינטנסיבי ואחרי שנה ניסיתי לחזור למטבח".

ערן התחיל כשף תפעולי רשתי של קבוצת 'קמפאי סטריט ווק', חזר למה שנפשו אהבה, אבל עם הזמן הפנים שהוא לא יכול לתת את התפוקה של אותו ערן לפני התאונה והודיע שאינו יכול לעמוד בסרוויסים הקשים שכוללים שעות לא נורמליות".

החלטה קשה לוותר

"אמרתי לעצמי מה אני עושה עכשיו, הייתי בצומת דרכים מסועפת בחיי, עד שהחלטתי לעשו הולד ולשנות פאזה. למדתי שנתיים את מקצוע הנדסאי מכונות, אנטיתזה לגמרי מחיי הקודמים. חשבתי שאפילו אוכל לשלב בין מכונות לבישולים במסעדות ולייצר מכונות שיבשלו הכל, זה היה בוויז'ן שלי, אפילו סיימתי בהצטיינות ויצאתי ישר לשוק העבודה באינטל. שנה עבדתי שם כי הבנתי מהר מאוד שזה הלא אני. גם הקורונה הגיעה והחל"ת, אז אמרתי לעצמי שיש מספיק סימנים משמיים שאני בוחר לא נכון והתחלתי לעסוק כשף באירועים פרטיים, שבו אני מכין ארוחות שף לפי מה שלמדתי במטבחים לכל מי שמזמין ברמה גבוהה, לפי החך של המזמינים, בונה להם תפריט לפי חומרי הגלם המתבקשים ונותן חווית שף עד הבית".

ואיך הולך?

 "שנה וחצי בתחום ויש היענות ממש יפה, אנשים מבסוטים, הכל עובר מפה לאוזן. הבישול שלי לא מוגדר, אוהב לשלב הרבה דברים ואין לי שטאנץ אוהב לשלב מטבחים עם הטוויסט שלי. הבישול שלי יותר ים תיכוני , כי אני משתמש בחומרי גלם מקומיים, מבשר, דגים וירקות לפי העונה. אני מאוד מתחבר לדגים, מכין טרטר וסשימי וגם עושה ארוחות שף בשריות ברמה".

 למשחקי השף הוא הגיע, לדבריו, כי הוא מעורב בסצנה הקולינרית בישראל שבה ההכרות עם שפים ישראלים מובילה להמלצה חמה דוך להפקה, שצלצלה אליו כבר שלוש פעמים כדי שיבוא לאודישן. בפעם הראשונה הוא סירב כי זה נפל על יום החתונה, בפעם השנייה הוא סירב כי היה בזמן בחינות בלימודים ובפעם השלישית יצא לו טיימינג הכי טוב "אמרתי שהפעם אני הולך על זה והגעתי לאודישן עם מנה שקראתי לה ''טרטר בקר דימונאי", כי יש בה הרבה מהשורשים שלי" סיפר "זו מה אהובה של אמא שלי שהייתה מכינה כעלים ממולאים בבשר בבישול ארוך עם רכז רימונים, מה שעפים עליה בבית ואמרתי שאני לוקח אותה, כי גדלתי עליה, ונותן את האינטרפרטציה שלי. הפכתי אותה לטרטר בקר בתוך עלי בצל אפוי על קרם סקורדיליה, שזה קרם שקדים ושום יווני."

ראיתי שהתבאסת שהקרם יצא נוזלי.

"כן, היה לי איזה פקשוש קטן עם הציוד של ההפקה, עם כל הלחץ המשולב שם – הקרם לא יצא לי כמו שרציתי. לא שידרו את זה בסוף, אבל השופטים אמרו שדווקא מצב הקרם שהגיע אליהם היה יותר טוב. מעז יצא מתוק."

האדרנלין לפני שאתה נכנס לחדר השופטים הוא בשמיים

"טירוף. אתה באדרנלין מטורף, לחץ פסיכי, גם נותנים לך שעה לבשל  במטבח שאתה לא מכיר, ציוד שלא מכיר, מחפש כל דבר, יש עליך 20 מצלמות, מראיינים אותך כל הזמן ואתה צריך להפסיק הכל בשעה. גם היו לי הרבה פרודוקטים וטכניקות בישול, אבל צלחתי את המשימה והשופטים נתנו לי ארבעה סכינים".

תגלה לנו אם הגעת לנבחרת?

 "לא יכול, כי אנחנו חתומים על סודיות. לא אוכל לפרט, רק בהתאם למשודר".

 משה זיהה אותך?

 "לא, האמת אחרי האודישן דיברנו והזכרתי לו, אבל באותו רגע לא זכר.  תחשבי מה הוא עבר מאז שהייתי אצלו במסעדה ב2014, לך תזכור טבח שהשתרך אחריך."

ואיזה שף היית בוחר אם הייתה לך הזדמנות?

"רציתי ללכת עם מושיק, אבל זה לא יתאפשר כי עבדתי איתו, לכן הייתי בוחר ביוסי שטרית כי אני מתחבר לבישול ולוויב שלו. בכלל, כולם גדולים ומיוחדים בצבע שלו."

מה הלאה?

"מאז החשיפה קיבלתי מלא טלפונים, הודעות, אנשים גאים בי וזה שימח אותי מאוד. הרים הרבה לאגו ומרים אותך גבוה. ממשיכות להגיע הזמנות לארוחות שף ואני למדתי ששום דבר בחיים  לא ניתן לתכנן, כי בניתי הרבה תוכניות, רציתי לפתוח מסעדה ואז קרו דברים לא מתכוננים. אני בעיקר  ממשיך בתחום שלי, היו פניות גם מבעלי עסקים העיר לפתוח מסעדות, אבל כל דבר בזמן שלו. בישול זה החיים וכיף להתעסק בזה".