סטודנטים ומרצים מבכים את מותו של ד"ר עמרי ניר ז"ל

"אני מעריך שגם אם ילד אחר היה מחליק לפניו באותו המקום- הוא היה עושה את אותו הדבר", כך אמר פרופ' יורם מיטל, מרצה במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון, על חברו למחלקה וחברו לחיים ד"ר עמרי ניר, שנהרג בסוף השבוע בתאונה טראגית שאירעה בעת שטייל עם בנו בנחל צאלים.

אמש נהרג ד"ר עמרי ניר מכפר ויתקין, מרצה לחקר ההיסטוריה המודרנית והפוליטיקה של לבנון באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון, בעת שניסה להציל את בנו עילאי בן ה-11, שנפל מצוק במהלך טיול בברכת צפירה שבנחל צאלים.

הבן והאב השתתפו בטיול מאורגן מטעם בית הספר, כשתחילה הם הגיעו לכפר הנוקדים בשעות הבוקר המוקדמות, משם יצאו לטיול ג'יפים וכשהתקרבו לברכת צפירה הם עברו לטיול רגלי. "התחלנו לרדת לברכת צפירה בשעה עשר. שחר ואני היינו ההורים הראשיים שירדו מהמצוק. יש שם יתדות. וידאנו שכל הילדים יורדים. פתאום אני שומע מאחור חבטה, ורואה את הבן נופל על אביו" סיפר אודי סגל, הורה נוסף שהשתתף בטיול.

לאורך כל הידרדרותם במדרון התלול שבנחל אחז האב את בנו, כשהוא סופג את כל המכות הקשות, אשר בסופו של דבר הביאו לקביעת מותו במקום. מצבו של הבן עילאי, שהוגדר כפצוע באורח קשה, התדרדר. במהלך סוף השבוע נעשו מאמצים לייצב את מצבו על ידי צוות רב מקצועי, אך לצערנו הרב מצבו הלך והדרדר עד כדי מצב של פגיעה מוחית בלתי הפיכה.

היום בשעות אחר הצהריים, לאחר שחלה החמרה נוספת במצבו, הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. המשפחה נתנה הסכמה לתרומת איברים ובית החולים פועל למלא את מבוקשם בתיאום עם המרכז הלאומי להשתלות.

פרופ' יורם מיטל, מרצה בכיר במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון, ספד לחברו- "עמרי היה איתנו באוניברסיטה ב-12 השנים האחרונות. הוא היה מורה נערץ באמת על הסטודנטים, וזאת לא אמירה סתמית רק מכיוון שחייו הסתיימו באופן טרגי. הוא היה איש מאוד נעים, ידידותי, פתוח מאוד ועבור המחלקה בבן גוריון הוא הביא הרבה מאוד יידע, הקורסים שלו היו מוצפים בסטודנטים". 

 עוד הוסיף: "שמעתי על המקרה דרך אמצעי התקשורת ואחר כך התחילה תכתובת של הרבה מאוד חברים וקולגות שהכירו אותו והעריכו אותו. זה סיפור שלא נותן מנוח. כל מוות הוא נוראי אבל זה מן סיפור כזה שנוגע בנימים של הרבה מאוד אנשים. כשדיברנו אתמול בינינו אז אמרתי שאני מעריך שגם אם ילד אחר היה מחליק לפניו באותו המקום- הוא היה עושה את אותו הדבר. הוא היה מן טיפוס כזה שנרתם בכל דבר".

על התרומה של ד"ר ניר לחקר המזרח התיכון סיפר פרופ' מיטל: "הוא התמחה בלבנון וסוריה, הרבה לעסוק בארגון החיזבאללה. לכאורה זה עיסוק בתנועה אחת בתוך הים הגדול של המזרח התיכון, אך הוא יידע להפוך את הנושא הלא מרכזי הזה לאיזשהו סיפור שהוא הרבה יותר מרק עוד תנועת התנגדות בלבנון. הוא יידע לחבר את זה לסיפור של החברה הלבנונית ולקשרים בין החברה הלבנונית לחברה הסורית. הוא היה בקיא לפרטי פרטים בפוליטיקה של החברה הלבנונית באופן שמעטים מאוד יכלו להשתוות ליידע הזה. כל אלה הפכו אותו לאינטלקטואל ציבורי. הוא היה מופיע בתקשורת והיה נענה ברצון להזמנות האלה- הוא לא הסתגר במגדל השן. עמרי תמיד היה מאוד רהוט, הרבה ידיעה, הוא חי את הנושא שלו במשך הרבה מאוד שנים. אבדה גדולה".

אביב מרג'אן, סטודנטית במחלקה ללימודי מזרח תיכון, שלקחה חלק בקורס שלימד ד"ר ניר ז"ל סיפרה עליו: "הוא מאוד ריתק אותנו. הוא היה מדבר על הנושא שהוא לימד בהתלהבות ובתשוקה למקצוע ולתחום המחקר שלו. הוא פשוט בן אדם שהקרין טוב וטוהר".

"ד"ר ניר היה מרצה מיוחד, מהסוג שנדיר לראות. אדם שחי את החומר שהוא מלמד, שמדבר עליו בכזו תשוקה ועניין שלא יכלת להפסיק להקשיב. תמיד ענה על כל השאלות בסבלנות מעוררת הערצה והדהים בכמות הידע הבלתי נדלה שלו. לא עניין אותו לכמת את הישגי הסטודנטים שלו במספרים, הוא בא כדי ללמד" סיפרה צליל רובינשטיין, סטודנטית נוספת במחלקה, ששיתפה גם במקרה של שיתוף פעולה שקיימה עם ד"ר ניר.

עוד הוסיפה רובינשטיין: "עמרי היה בן אדם. אני זוכרת מקרה בו ביקשתי ממנו להעביר הרצאה במסגרת "תא אופק" על לבנון. הוא לא חשב פעמיים והסכים, גם אם זה דרש ממנו להיות בבאר שבע עד 22:00 בלילה כדי העביר הרצאה לעשרה אנשים. גם אני לא חשבתי פעמיים כשביקשתי ממנו, כי היה לי ברור שאם יש מרצה שיעשה בשבילי דבר כזה- זה הוא".