13 שנות מאסר לתושב דימונה בגין אלימות מחרידה נגד בת זוגתו (קשה לקריאה)

השופט רון סולקין בבית משפט השלום בבאר שבע, גזר הבוקר (ב') 13 שנות מאסר ופיצויים בגובה 150 אלף ש"ח, כנגד אבי כהן, תושב דימונה שהורשכ בעשרה אישומים של עבירות חמורות של אלימות כלפי מי שהייתה בת זוגתו במשך 11 שנה. על פי גורמים במשטרה אשר מעורים במקרה - נטען כי מדובר בתיק חמור, המגולל סיפור כמעט בלתי נתפס וחריג באופיו בשל האלימות האכזרית מצד הנאשם כלפי המתלוננת, החל משנת 2012 ועד לאירוע האחרון בחודש ינואר 2022 לאחריו נמלטה המתלוננת למקלט לנשים מוכות עם חבלות גוף קשות.

כתב האישום, אשר מונה עשרה אישומים בגין מסכת אלימות פיזית, מילולית, כלכלית וחברתית שנמשכה, קיבל היום משנה תוקף כאשר השופט רון סולקין הרשיע את הנאשם בכל האישמים תוך שבית משפט נתן אמון מלא בגרסת המתלוננת ויתר עדי התביעה. התיק נחקר בתחנת דימונה ונוהל בבית המשפט על ידי תביעות שלוחת נגב.

כאמור, על פי כתב ההרשעה, כהן כבן הארבעים - נשוי מזה עשרים שנה ולו שלושה ילדים. לפני כעשור, החל כהן לפתח קשר רומנטי עם המתלוננת, אשר אז הייתה בת 19 ובמשך השנים אף הביא עימה שני ילדים לעולם (בני 6 ו-5). כתב האישום וההרשעה מגולל את הסיפור הנוראי, שאת תוכנו השתדלנו לצנזדר עד כמה שאפשר, וזאת בשל חומרת המעשים. 

באחד המקרים, בעודו שיכור, חשד כהן כי המתלוננת בוגדת בו. בשל כך, הסיע אותה לחורשה באיזור ושם בעט בה עד שנשרו לה הציפורניים המלאכותיות והיא החלה לדמם. כהן חזר על פעולה זאת מספר רב של פעמים, כאשר באחד מהמקרים אף הורה לה ללקק את צמיג הרכב וזאת על מנת שהתינוק שנושאת ברחמה – ימות מחיידקים.  במקרה נוסף – תקף אותה בכל חלקי גופה ואף ניסה לחנוק אותה באמצעות חגורה של חלוק, בגין כך שהעזה לרדת לשכנה בבניין.

בתוך כך, בכל פעם דרש כהן מהתלוננת להסתיר את החבלות שבפניה ואף טען כי ''היא אינה יכולה לישון בבית משפחתה עם מכות על הפנים''. באחד המקרים בהם הכה אותה וביקש להסתיר את מעשיו - הסיע כהן את המתלוננת לחנות דגים בעיר ושם הותיר אותה לישון על הרצפה. חשוב לציין, כי המתלוננת הייתה בהיריון באותה העת.  מערכת היחסים בין השניים הייתה אלימה לכל אורכה, כך לפי כתב האישום, בו מפורט גם ההודעות הרבות והמאיימות שהנאשם היה נוהג לשלוח למתלוננת כאשר עלו חשודתיו כי היא בוגדת בו לדוגמא. בשלב מסויים במהלך השנים האחרונות, כאשר הורי המתלוננת ביקשו לדרוש בשלומה, דאג הנאשם כי היא תשוחח עימם, תקלל אותם ותדרוש מהם לעזוב אותה לנפשה. כאשר לא עשתה זאת, הכה אותה כהן עם מחבט תוך שהוא אף גורם לה לנקע ברגל.

לאחר מספר שנים של התעללות נוראית, החליטה המתלוננת להגיע למקלט לנשים מוכות, שם במהלך מפגש עם חוקרות ממשטרת דימונה - ביקשה שיעזבו אותה לנפשה מחשש כי ''יקרה לה משהו רע''. לאחר שהשוטרות שכנעו אותה להגיש תלונה, החלה המתלוננת לקבל טיפול נפשי בו חשפה את מה שעברה. בהמשך, חידשה המתלוננת קשר עם חברותיה מן העבר וחזרה לנהל חיים נורמטיביים.

מהלך המשפט הדרמטי, כשנשאלה, מדוע לא עזבה את הנאשם כבר בתחילת הקשר, כאשר החל להגביל את צעדיה, השיבה ''שאהבה אותו ואפילו אהבה אותו מאוד, לכן ניסתה להתאים את עצמה אליו'' וכי ''כל דבר שהיה גורם לו להתקפי זעם – היא שינתה בעצמה''. המתלוננת טענה כי הנאשם היה אומר לה, ''שהיא זו שגורמת לו להגיע למצבים קיצוניים והיא אכן האמינה בכך''. המתלוננת הוסיפה, כי כיום לאחר שעברה טיפול, מבינה שזה הוא ''דפוס של אישה מוכה''.

כשנשאלה, אם מישהו ראה אותה עם מכות בפנים השיבה, כי אמו של הנאשם ראתה אותה עם מכות בפנים לפחות שלוש פעמים ואמרה לה: "איך את נותנת לו להגיע למצב כזה", ואיך אפשרה לילדים שלה לראות את זה. בהמשך, הוסיפה כי גם שני אחיו של הנאשם ראו אותה עם מכות על פניה. לשאלה, כיצד נשארה עם הנאשם, כאשר כבר בחודש הראשון הוא נהג כלפיה באלימות ובבריונות ואף שבר לה את הטלפון השיבה, כי ''היתה בת 19 ולא הבינה שהיא עושה את הדבר הלא נכון''. לדבריה, חשבה שהיא מקבלת את המכות בגלל ''דברים שהיא עשתה''. המתלוננת אישרה, כי מחקה את חשבון ה"פייסבוק" מיוזמתה אך הסבירה, כי הדבר היה לאחר ''שהנאשם החל לתחקר אותה בנוגע להודעות שקיבלה וכי לאורך כל הדרך היא נקטה בהתנהגות מרצה כדי להימנע מלגרום להתפרצויות אצל הנאשם''.

''המתלוננת נתבקשה להסביר, כיצד ההשפלות וההתעללות הקשה שתיארה עומדים בקנה אחד עם ההודעות מהן עולה רצון חזק שלה להיות בקשר עם הנאשם ואף רצון לכך שהוא יבוא אליה ויהיה עם  הילדים. בתשובה, מסרה כי גם כשהמערכת יחסים היתה קשה ורעה, היא לא היתה יכולה לומר זאת לנאשם, היא הלכה בין הטיפות וידעה מה היא יכולה להגיד ומה אינה יכולה להגיד''.

כהן מצידו טען, כי מעולם לא נהג באלימות כלפי המתלוננת. כאשר הוצגו לנאשם הודעות בהן מאיים על המתלוננת, שישחט אותה בשל כך שקנתה דברים, השיב, ''שבסופו של דבר היא לא נשחטה וכי אף פעם לא שחט אף אחד''. עוד הוסיף, שהוא יכול להגיד "איזה מילים שהוא רוצה" בזמן של "עצבים" אבל הוא נרגע בדיוק אחרי חמש דקות. כשהוצגו לו, שבהודעות איים גם לפגוע בילדים השיב, שלא הוא רשם את ההודעה הזאת וכי בכל מקרה, לא ביצע את האיומים ועובדה, שהמתלוננת "חיה ונושמת".

הנאשם הגדיר עצמו כאדם "דתי, מסורתי, שומר שבת, שומר חגים, מתפלל תפילות, מניח תפילין". לטענתו, הוא שומר שבת, אינו נוסע בשבת ו"לרוב" אינו מדבר בטלפון בשבת. היו תקופות ששמר יותר ופחות. בתוך כך, התביעה טענה, כי לנאשם תפיסת עולם אלימה ומעוותת וכי ''תפיסת עולם זו באה לידי ביטוי גם  בעדותו בבית המשפט וביחסו כלפי התובעת וכלפי החוקרת המשטרתית''.

ההגנה מצידה טענה, כי ''המתלוננת משקרת לאנשים שונים שוב ושוב במשך השנים; מביימת התאבדות; נוקטת במניפולציות ולמעשה היא "משחקת" בכל פרסונה וכל אדם בשבילה הוא "חייל על לוח"  האמור לשרת מטרה''. ההגנה טענה, כי המתלוננת נפרדה מהנאשם מספר פעמים וחזרה אליו, בשל כך שזה מה שהיא רצתה באותה העת. ההגנה טענה, כי גם אם לא היה הנאשם בן הזוג האידיאלי והאבא המושלם עבור ילדיו, אין בכך כדי לומר שיש להרשיעו בעבירות אלימות. ההגנה טענה, כי יתכן שעדות המתלוננת היתה משכנעת, אך הדבר עשוי להיות מ"שכנוע עצמי", ממצב נפשי או מרצון להתפייס עם המשפחה. ההגנה הגדירה את האשמות המתלוננת כלפי הנאשם "על גדר ההזויות"''.

השופט רון סולקין לא התרשם כלל מטעונתיו של כהן וההגנה בכלל וטען בהכרעתו כי ''עוצמת ההשפלות; ההגבלות; ההתעללות הפיזית והנפשית שחוותה המתלוננת וגם הדברים שחוו ילדיה או שנחשפו אליהם - היא כזו, שבית משפט זה לא נחשף לשכמותה במקרים קודמים, לא במהלך העבודה השיפוטית, ואפילו לא ביצירות ספרותיות או קולנועיות העוסקות במטריה זו וניתן לומר, לענין זה, כי המציאות עולה על כל דמיון''.

בתוך כך, החליט בית המשפט להרשיע את כהן בכלל העובדות והעבירות שבכתב האישום וזאת לאחר שנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפה סתם ואיומים. מלבד 13 השנים אותם ירצה בבית הכלא, נגזר עליו גם כ-3 שנים של מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מרגע שחרורו מהכלא.