אני לא מרקיד כשסגור

בעליו לשעבר של מועדון "גרייט בר" בב"ש, אשר נסגר בעקבות הפגיעה בעסקים במבצע צוק איתן, יפצה בכ-40 אלף שקל דיג'יי שהועסק במקום ופוטר, כך קבע בית הדין לעבודה בבאר שבע.

עד לסגירה של ה - "גרייט בר" בשנת 2014, הספיק הדיג'יי לעבוד במועדון במשרה חלקית כ-7 שנים. שנה לאחר פיטוריו, הגיש העובד את התביעה כאשר נבצרו ממנו פיצויי הפיטורים המגיעים לו.

מעבר לכספי הפיצויים אשר דרש העובד, נטען על ידו כי לאורך 7 שנות העבודה במועדון, בעלת המקום פגעה פעם אחר פעם בזכויותיו בתור עובד, עם מדובר בהלנת שכר על עבודה בחגים, תלושי שכר פיקטיביים ואי מסירת הודעה כתובה באשר לתנאי העסקתו של העובד, כפי שנדרש בחוק.

בנוסף לתלונות אלו, דרש העובד פיצוי עקב עוגמת הנפש שנגרמה לו תוך הפרת זכויותיו הבסיסיות.

עקב הגשת התביעה, בעלי המועדון שילמו לעובד פיצויי פיטורים בסה"כ 17,842 ₪ תוך הודעה כי בכך החוב סולק. לטענת בעלת המקום, מדובר בטעות כנה אשר התוודעה אליה מיד לאחר הגשת התביעה נגד המקום. מעבר לזאת, הוסיפה הנתבעת כי לא קיבלה שום פנייה מהעובד טרם פנה לבית הדין וזאת למרות כי נפגשו מספר פעמים לאחר פיטורי העובד אשר לא העלה בפניה דבר לגבי הלנת הפיצויים.

חשוב לציין כי בעת הדיונים בביהמ"ש, התברר כי בעליו של המועדון, אשר לו מספר מועדונים ומסעדות נוספים ניסה לעזור לעובד עם משרה אחרת אך זה לא צלח.

השופט אילן סופר קבע כי תלושי השכר אינם מפרטים באופן ברור את תנאי העבודה של התקליטן. בנוסף, תלושי השכר חושפים שינויים תכופים בשכרו, מבלי שהנתבעת הציגה הסכם או ראיה אחרת שאפשר להבין מהם מה היה השכר המוסכם.

טענת הבעלים שלפיה הפיצויים לא שולמו בתום לב נדחתה ע"י ביהמ"ש. נקבע כי היה על החברה לשלם את הפיצויים באופן מידי, מבלי שהתובע יצטרך לבקש אותם בכלל, מרגע שנשלח לו מכתב הפיטורים.

עם זאת, השופט לא סבר שפיטוריו של התובע הסבו לו עוגמת נפש, במיוחד לנוכח נסיבות סגירת המועדון בתקופה שבה נפגע היקף העבודה גם של תקליטנים אחרים באזור הדרום.

בתוך כך, התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד. על סמך תלושי השכר שהוצגו הורה השופט לבעלים לשלם לתקליטן פיצויים בסך 37,416 ש"ח בעקבות הלנת פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, זכויות סוציאליות ואי מסירת הודעה על תנאי עבודתו. בנוסף חויבה הנתבעת ב-4,000 ש"י הוצאות משפט.