רגעי האימה של עמית ונועם: "פחדנו שהוא יעשה משהו רע לאימא, אז לא רצנו לספר לה מה קרה לנו"
02.05.22 / 20:02
לראות את הרוע: ראיון עם שני האחים - עמית ונועם עדה מאחד הישובים בדרום, שעברו רגעי אימה לאחר שאחד האבות מהישוב הגיע למגרש הכדורגל שבו שיחקו ובאלימות חסרה תקנה - הכה אותם ללא רחמים, קילל והשפיל את שני האחים. והכל - ללא כל סיבה ברורה, שאותה עכשיו המשטרה חוקרת
זה היה אחד הימים המפחידים בחייהם של האחים עמית (15) ונועם (12) עדה, שמתגוררים באחד הישובים הפסטורליים בדרום. לפני יומיים, ביום אחד בהיר של משחק כדורגל שגרתי במגרש הכדורגל הצמוד לביתם בישוב, שבו שיחקו להנאתם עם שאר הנערים את המשחק האהוב עליהם, חלה תפנית קשה בעלילה. הכל היה נראה רגיל ובועט, עד שהחל להתעורר ויכוח בין האחים לנער הנוסף על כדור, כמו שקורה בכל מגרש שבו חולקים בנים, שהחליט לנטוש את המגרש וללכת הביתה בזעם לא מובן. לאחר כעשר דקות, הגיע לפתע רכב ומתוכו ירדו הנער ואביו - נכנסו למגרש בהליכה מהירה. נועם, שראה את הרכב, ידע לתרגם את ריח הפחד, וזיהה למולו אבא עם פנים זעופות, עצבני ובעיקר מפחיד שלא מפסיק לקלל, מתקרב אליהם וללא רחמים החל להכות בכל גופם, החטיף סטירות כואבות, קילל אותם ללא הפסקה ("אני עבריין") כאילו היו האויב, ואף חנק אותם. הוא עזב רק כשראה שנועם נחנק ומשתעל ושידר מצוקה נשימתית. זה היה יכול להיגמר באסון.
עמית ונועם, ספרו לי מה היה?
עמית: "האבא תוך כדי הליכה למגרש כבר התחיל לקלל אותנו בסגנון "אני אזיין אתכם", "אני אגמור אתכם" וגם "אני אגמור את ההורים שלכם", ותוך שנייה החל לחנוק אותי ועוד את שני החברים שלנו. הוא צעק שהוא עבריין, ישבתי בכלא, כאלה דברים. התחיל להרביץ לי ולאחי בלי הפסקה ואפילו העמיד אותנו בשורה כדי שנוריד את הראש וייתן לנו מכה חזקה בעורף. אחר כך אמר לילד שלו שעכשיו הוא ירביץ לנו".
נועם: "הוא הרביץ לנו בפנים, סטירות כואבות של בן אדם חזק. בהתחלה היינו בהלם והכאב בא אחריי. הכאבים בעורף החלו אחרי שהוא הלך. פחדנו שזה ייגמר רע יותר כי אפילו לא היה אכפת לו שהתחלתי להיחנק ולבכות. זה היה נורא. התחננתי שיפסיק והוא רק המשיך להרביץ. הוא עזב אחרי כמה דקות".
הבנתם בכלל למה זה קרה?
נועם: "הילד שלו הלך הביתה בוכה ולכי תדעי מה הוא סיפר לו. אין סיבה לכך שהוא יבוא וירביץ לנו ככה. עמית והילד שלו כמעט באותו גיל".
פחדתם?
עמית: "מאוד, לא הלכתי לבית הספר למחרת ולא יכולתי לישון לבד. אבל מחר אני חוזר. למגרש אני לא רוצה לחזור, כי זה מחזיר אותי לרגעי הפחד".
שני האחים, שאיבדו לפני שנתיים את אביהם היקר, כפיר עדה, שנפטר בפתאומיות בשל אירוע לב, וממשיכים להתגעגע לחיבוק ולהגנה שלו, החליטו לא לברוח, אלא לעזור אחד לשני. להגן בכל הכוח. לא לרוץ לטלפונים הניידים שלהם שהיו רחוקים מהמגרש, אלא לחשוב איך הולכים הביתה ומספרים לאמם היקרה, מהחשש שלא יקרה לה כלום. ככה זה שהאבא האלים עוד איים עליהם, בנוסף לאלימות הפושעת. "יכולתי לברוח" שיתף נועם "אבל לא רציתי להשאיר את אח שלי לבד. מוכן לחטוף מכות, רק שלא אשאיר את אחי לבד. גם למה שאברח? זה כאילו שאני חשוד. רציתי שיבין שלא עשינו כלום".
למה חששתם לספר לאימא?
עמית: "קודם כל הרגעתי את נועם. ראיתי שהוא נחנק ונבהלתי, רציתי שיירגע. הלכנו לאימא, אבל חששנו כי לא רצינו שהוא יפגע בה. גם לא רצינו להדאיג אותה".
מרגישים שאבא שמר עלכם ברגעים אלה?
"עמית: "בהחלט. מאוד מתגעגעים אליו. זה יכל היה להיגמר יותר גרוע, היו שם מקלות ואבנים מהבנייה הסמוכה ומזל שהוא לא עשה עם זה משהו גרוע ולקחת מקל מהרצפה או אבן ולעשות שימוש נגדנו, כי היה שם הרבה בגלל אזורי הבנייה. מרגישים שאבא מגן עלינו כל הזמן".
מה המסר שלכם?
"שאסור להיכנע לאלימות. לא לפחד ולספר להורים, כי זו מדינת חוק ויש משטרה שצריכה לטפל במקרים חמורים כאלה. האבא נחקר במשטרה ועכשיו הוא בעמצר בית. אנחנו פוחדים לפגוש אותו".
מחכים להתנצלות ממנו?
"לא צריך את הסליחה שלו. סליחה לא תעזור".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
