בית המשפט השלום בבאר שבע גזר לאחרונה על בילאל אלסאנע ודראר אלסאנע, 32 חודשי מאסר בפועל, קנסות ופיצויים. זאת לאחר שהורשעו, על פי הודאתם בסחיטה באיומים של בעל מאפייה בשכונת נאות לון בעיר וחבלה במזיד ברכב.

על פי כתב האישום המתוקן, בו הודו הנאשמים, בילאל ודראר, סחטו השניים באיומים ובכוח את מ', תושב העיר בן ה-25 ובעל המאפייה, במטרה לגבות מהעסק תשלום כספי בתמורה להגנה עליו. במשך כחודשיים ובהזדמנויות שונות, הגיעו הנאשמים למאפיה, לקחו מוצרים מבלי לשלם עליהם והציעו לבעל המאפיה הצעות לעזרה בעסק.

לאחר החודשים, הגיעו הנאשמים למקום ובילאל אמר לבעל המאפיה "אני חייב לקחת כסף מהעסק הזה, אני לא אשחרר, או שהעסק סגור או שאני מקבל פה משהו, אין כזה דבר באמצע". בעל המאפיה קרא לאנשים קרובים לו על מנת "להפגין נוכחות" ולנסות להרחיק את הנאשמים. בתגובה, איימו הנאשמים: "רק על זה שהבאת לפה אנשים אתה לא תצא מזה בחיים, אני סוגר לך את העסק" ועוד. בנוסף, דראר תקף את הנוכחים במקום ויחד עם בילאל גרם נזק לרכבים שחנו בסמוך למאפיה.

במסגרת ההליך שנוהל על ידי עו"ד מוחמד סולימאן ותהילה נידם מפרקליטות מחוז דרום (פלילי) נטען כי "לא מדובר במי שנכשלו בשיקול דעתם באופן חד פעמי, אלא מדובר בתכנון קפדני ושיטתי של הנאשמים כחלק מתופעת "הפרוטקשן". עוד נטען, כי הנאשמים פעלו מתוך מניע עברייני כלכלי במטרה לעשות כסף קל על גבו של אדם תמים". כמו כן, ציינה הפרקליטות כי מדובר בתופעה שכיחה במדינה ולכן יש להטיל עונשים מממשיים ומוחשים להוקעת התופעה. מאידך גיסא, טענה ההגנה כי יש להטיל את האשמה גם על המתלונן שבמקום ללכת למשטרה קרא למקורביו.

אנחנו בבאר שבע נט ראיינו בהרחבה את מ', אשר חשף את התקופה הקשה שחווה והאיומים הממשים על חייו. הבוקר, לאחר פרסום גזר הדין, שוחחנו עימו שוב והוא מצידו נשמע מאוכזב מאד: "נתנו להם עונש מגוחך. מה זה שלוש שנים? זה בדיחה. העונש שנתנו להם לא באמת ירתיע אותם, ואפילו החזירו להם את הרכב ששימש אותם. הפיצויים שהביאו לי מגוחכים גם הם לעומת מה שקרה לי''.

מ' מספר, כי הנזק הנפשי שנגרם לו הוביל אותו בשנה האחרונה לחשוש באופן ממש לחייו - "אני מפחד שהם ישתחררו ויחזרו לפה. אני גם מפחד כל בוקר שאני בא לפה, אני פותח את העסק לבד ולא יודע מה ייקרה לי. המשפחה שלי לא רוצה שאני אעשה את זה אבל אין לי ברירה. אין לי מה לעשות, אני חייב לעבוד, אני לא יכול להראות להם שאני מפחד ולא מתכוון להפסיד כסף וכל מה שבניתי פה''. 

כאמור, בגזר הדין ציינה סגנית נשיא בית המשפט השופטת ענת חולתא כי: "במקרה שבפניי המתלונן בחר שלא להיכנע לסחיטה ולא לשתף איתה פעולה. ההגנה מבקשת לזקוף את עמידתו של המתלונן כנגד הסוחטים הבריונים ואי כניעתו להם לזכות הנאשמים. עתירה זו יש לדחות מכל וכל".

"המתלונן לא נענה לבריונות ולסחיטה והתנגדותו להם לא הביאה לסיום הפרשה ולהסתלקותם מהמקום ומכוונותיהם הפרזיטיות לגרוף לכיסם את פרנסת המתלונן מעמל כפיו... אמנם המתלונן לא פעל "כקורבן קלאסי" נוכח מעשי הסחיטה והבריונות בשיטות "הקלאסיות". המתלונן ביקש להגן עסקו ועל כבודו ופעל בהתאמה, אך כל זאת בתגובה למעשי הנאשמים ולא מתוך יוזמה שלו."

עוד ציינה השופטת כי היא אינה רואה עין בעין עם הנאשמים, הרואים בהתנהגות המתלונן פגם המצדיק להקל בעונשם. שכן, אי העמדתו לדין של המגיב באופן מידתי לאלימות ולבריונות, להבדיל מהיוזם אותן, לא מאפשר לעבריין ליהנות מהקלה מעונשו.

במסגרת השיקולים לעונש ציינה השופטת כי: "לקחתי בחשבון בנוסף, כי מעשי הנאשמים חרגו מגדר היחסים שבינם ובין המתלונן וקרוביו, הנאשמים הפגינו בריונות ואלימות גם במרחב הציבורי, ברחוב, על המדרכה שלפני בית העסק וכלפי מכוניות שחנו בסמיכות. בכך, פגעו נאשמים גם בערכים הציבוריים הכללים ובציפייה הלגיטימית של תושבים תמימים לחיות בסביבת נטולת אלימות ופחד, וליהנות ממרחב ציבורי תקין ובטוח עבורם, עבור רכושם ועבור ילדיהם."

 כמו כן, בשל נפיצות תופעת הפרוטקשן במחוז הדרומי, שכונתה על ידי בית המשפט העליון "כמכת איזור", לקחה השופטת בחשבון גם את שיקולי הרתעת הרבים. על בילאל נגזרו 44 חודשי מאסר  (32 חודשי מאסר + 12 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו), קנס בסך 3,000 ש"ח ועוד 10,000 ש"ח בתור פיצוי למ'. בנוסף, על על דראר נגזרו 40 חודשי מאסר (32 חודשי מאסר+ 8 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו), קנס בסך 6,000 ש"ח ועוד 10,000 נוספים שיינתנו כפיצוי למ'.

כתב האישום בפרשה הוגש גם כנגד נאשם נוסף לירן איטחרוב, אשר הורשע בהתאם להודאתו באיומים, סיוע לחבלה במזיד לרכב וסיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות. לאור חלקו המשני באירועים נגזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל ופיצויים.