הצינור בבניין המשותף מתופצץ והדיירים חסרי אונים: "קרובה להתייאש ולעזוב"

תושבי העיר המתגוררים בביניינים משותפים נאלצים לא אחת להתמודד עם פיצוצים חוזרים ונשנים בצינור המשותף של הבניין. במקרה שכזה האחריות לטיפול בתקלה הינה לעיתים של דיירי הבניין, אך לאור קושי של התושבים להתאגד, מתקשים התושבים לטפל בבעיה.

התקנות בנושא בתים משותפים מתייחסות לבניין מגורים משותף כאל יחידה אחת שכל דייריו, כקולקטיב, הם בעליו ובעלי השטחים הפרטיים השייכים לו. לרוב האחריות לטיפול בתשתיות בבתים המשותפים נופלת על  הדיירים עצמם, שאחראים לתחזוקה השוטפת של הבניין לרבות תשתיות מים, חשמל, גינון וניקיון. אחריות זו חלה על כל דיירי הבניין.

המצב אינו תמיד היה כך. בעבר בדירות עמידר, עמידר הייתה האחראית הבלעדית לשטחים הפרטיים המשותפים לבניין, ואולם במרוצת השנים, רוב הבתים עברו לידיים פרטיות, וכיום עמידר לוקחת אחריות על בתים משותפים רק במקרים בהם יותר מ-50% מהדיירים בבניין הם דיירי עמידר.

הדר אחת הדיירות המתגוררות בביניין מספרת אודות המציאות העגומה איתה נאלצים הדיירים להתמודד: "אנו חווים תדיר פיצוץ בצנרת הראשית של הבניין המשותף- כל חודש יש פיצוץ אחר, מה שמביא לכך שחיוב המים של כל הדיירים יעלה. לאחר כל פיצוץ מי שבע תולים שלט שעלינו לתקן את הפיצוץ בצנרת שהתקינו מי-שבע בעצמם, צנרת ישנה שלא מתאימה מבחינת לחץ המים".

"הבעיה היא שאין ועד בית ואין דרך לאגד את כל בעלי הדירות, שרובם לא גרים בנכס בכלל וחלקם אף לא גרים בארץ או שחלקם אנשים מבוגרים מאוד שאינם דוברי עברית. כבר שנים אף אחד לא רוצה לקחת אחריות על הצנרת הראשית המשותפת הזו ונוצרות בריכות מים ונזקים רבים. פנינו למי-שבע בכדי לפצל את הצנרת במטרה שלכל כניסה תהיה שעון, מה שיקל לשלוט על התיקונים, אך נעיננו כי מאחר וכלל הדירות נמצאות על מגרש אחד שמקבל הזנת מים וביוב אחת, לא ניתן לפצל את הצנרת המשותפת".

זהבה המתגוררת ברחוב בני אור בעיר מספרת על בעיה דומה: "אני מתגוררת בבניין בעל חמש כניסות וכל שני וחמישי מתרחש פיצוץ בצנרת ואנחנו מוצאים עצמנו חסרי אונים אל מול המצב, מכיוון שרוב הדירות מאוכלסות באנשים מבוגרים, בדיריי עמידר או שהן מושכרות או סגורות. פנינו לעיריית באר שבע בכדי שיסייעו אך נענו בשלילה. הצענו כמה פעמים תיקונים אך לבסוף הרמנו ידיים". 

כזכור תאגיד מי שבע הוא תאגיד המים האיזורי שאחראי על אספקת מים, השבת ביוב והטיפול בכל אלה, תוך שמירה על בריאות הציבור והסביבה. ואולם במקרים של נזילות בתחום השטח הפרטי ששייך לדיירים: "על הדיירים מוטלת החובה לפעול לתיקון הנזילה", כפי שהצהירו בפנינו בעירייה בעבר.

וכך במקרים רבים, כשנוצר מצב שבו קשה עד בלתי אפשרי ליצור קשר עם חלק גדול מדיירי הבניין, נופל עול התחזוקה על מספר דיירים, שנאלצים לשאת בנטל הכלכלי הנדרש בכדי לפתור את שלל הבעיות הקשורות לבניין וסביבתו. כך גם במקרה של הדר והבניין המדובר בדרך מצדה: "כרגע אני בקשר עם שמונה בעלי דירות שהם יותר פעילים וניתן לדבר איתם ואנחנו נאלצים לבדנו לקחת אחריות על הדבר הזה. אך לא ייתכן שהנטל הכלכלי על תיקון הנזילות ייפול על שמונה אנשים שנאלצים לשלם בסה"כ בכל חודש כ-3000₪ על הפיצוצים האלה. עלות תיקון כל פיצוץ הינה 500 ש"ח ומספיק שיש שישה פיצוצים, מה שאינו תרחיש מופרך בכדי שזה יגיע לעלויות הללו. ביררנו על האפשרות להחליף את כל הצנרת אך דבר כזה מגיע כבר לסכום לא מבוטל של 50,000 ש"ח".

גם אם אכן מקבלים את טענותיה של מי שבע בדבר חוסר יכולתם לפצל את הצנרת הראשית ברחוב מצדה, היה מצופה כי לאור הקושי של הדיירים להתאגד, הרשויות יתעררבו ויעזרו לדיירים לגבות את הכסף הנדרש לתיקונים השונים מכלל הדיירים. לדעת הדר במקרה הזה הפתרון האידיאלי הוא: "שמי שבע יתקנו את הפיצוץ בצינור ויחייבו את בעלי הדירות, פשוט כי לאסוף כסף מ-70 אנשים זה בלתי אפשרי".

חוסר יכולתם של הדיירים להתאגד מונעת מהם לגייס את סכום הכסף הדרוש להחלפת הצנרת בביניין ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד. וכך הצינור בביניין המשותף, שלדבריה של הדר אינו מותאם ללחץ המים, מתפוצץ שוב ושוב, והנטל הכלכלי לתיקונו נופל כאמור על מספר דיירים מועט.

המצב המתסכל והמייאש שנמשך שנים מבלי שיגיע לכדי פיתרון, מביא את הדר לשקול את צעדיה מחדש: "אני צעירה ויש לי כוח להתמודד עם כל זה, אבל לכל בעלי הדירות האחרים כבר לא אכפת. ולמען האמת אני כבר על סף ייאוש, ויש כבר מחשבות למכור את הדירה ולעבור לעיר אחרת".

ממי שבע נמסר: "אנו לא יכולים לכפות על דיירים להחליף צנרת פרטית בתוך גבולות המגרש- אנו לא אחראים על תשתיות פרטיות".