"הכו אותי בראש עם סלע, זו הייתה סכנה ממשית לחיים"

"הייתי בנסיעה בדרך חזרה לבאר שבע מאיזור ים המלח עם ידידה טובה, אני נהגתי. בסביבות השעה 01:20 בלילה כבר היינו אחרי צומת שוקת, כבר קרוב לבית, כמה דקות מבאר שבע. הגענו לצומת אבו כף בכביש 60 שם ראינו עשרות צעירים שמבעירים צמיגים על הכבישים וחוסמים את המעבר", סיפר ל'באר שבע נט' אביחי מרציאנו, "חיפשתי זווית לחמוק עם הרכב אבל כבר התחילו ליידות לעברנו אבנים, שמשות הרכב התנפצו, רסיסים נכנסו לנו לפנים ולידיים, בשלב הזה עשרות צעירים התקרבו לרכב ולא יכולנו להמשיך בנסיעה".

את רגעי האימה האלה חווה אביחי תושב באר שבע, כשעשה את דרכו חזרה לעיר בשעת לילה מאוחרת בין שני לשלישי, ממש בשיא ההסלמה בדרום וההתפרעויות באיזור. הוא משתף בחווייתו: "פתאום הגיע מישהו עם סלע, מנפץ את החלון שצמוד אליי משמאל לפנים שלי וממשיך להכות עם הסלע על המצח שלי, ליד האוזן, תוך כדי קיבלתי עוד אבנים לפנים עד שאחד הצעירים עצר אותו ואמר לו חלאס. ניצלנו את השניות האלה כדי לשים גז ולברוח אבל גילינו שהגלגלים שלנו מפונצ'רים, לשמחתי איכשהו הצלחתי להרים טלפון ולחייג 100 תוך כדי שהפנים שלי נוטפות דם".

אביחי מספר שהם בהמשך הצליחו לרדת עם הרכב לצידי הכביש כשהפורעים החלו להתקדם לעבר רכבים אחרים. "עדיין קיבלנו אבנים ומכות לרכב אבל יכולתי להתקשר, אז אמרו לי שאמבולנס וניידת בדרך אלינו", נזכר אביחי, "אחרי משהו כמו עשר דקות קיבלתי טלפון מנהג האמבולנס, אבי, שאמר שהוא יודע איפה אנחנו אבל לא קיבל אישור מהמשטרה לעבור את המחסום עד שלא יגיעו כוחות נוספים. תוך כדי עדיין חטפנו אבנים לפנים, התחננו שלא יהרגו אותנו והנהג שומע בטלפון את כל מה שקורה. בסוף בזכות התושייה של צוות מד"א הם פרצו את המחסום המשטרתי והגענו אליהם, העבירו אותנו לאמבולנס ופינו אותנו לבית החולים סורוקה. את הרכב השארנו שם ובדיעבד גילינו שפשוט הבעירו אותו". מבחינת אביחי ההתערבות של צוות האמבולנס באותם רגעים היא זו שעשתה את ההבדל בין חיים למוות ועזרה להם להינצל מהסיטואציה הקשה. הוא סבל מחבלת ראש, עם תפרים בפנים ופציעות שטחיות בגוף, ושוחרר אתמול לביתו להתאוששות.

איך הרגשת באותם רגעים? היה לך חשש ממשי לחייך?

"כן, זו הייתה סכנה מיידית ומוחשית, אחר כך כשהגעתי לסורוקה פגשתי שם ארבעה נפגעים נוספים שהגיעו מזירות אחרות בנגב וגם להם היו סיפורים כאלה. זה לא שזרקו עלינו אבנים מרחוק אלא הייתה פגיעה מטווח אפס, להכות על הרכב כשאתה בתוכו, לפגוע בך מקרוב. אני זוכר את הבחור שהיכה אותי מסתכל לי לתוך העיניים, זה מלחיץ, קשה לתאר במילים את התחושות אבל אנחנו נתגבר על זה. בעיני הגענו לסוג של מצב בו שמים הכל על השולחן, סוג של שפל, הנגב לא יחזור להיות כמו שהוא היה והשאלה איך ייראה המחר".

אנחנו רואים עוד ועוד אירועים אלימים בין יהודים לערבים ברחבי הנגב. מה המסר שלך מהחוויה הזו שעברת לכל תושבי באר שבע והדרום?

"אני חושב שעשבים שוטים יש בשני הצדדים, אבל במקרה שלנו גובה הלהבות מפיתולי מזרח הנגב ועד שדות הנגב המערבי מראים שאנחנו בבעיה. צריך לחשוב על מה אנחנו רוצים ואיך אנחנו רוצים לחיות פה, בתור תושב הנגב הייתי רוצה לשמוע יותר את ראשי הרשויות וחברי הכנסת מתייחסים ומדברים על הנושא והאלימות כאן, השתיקה כיום לא עושה טוב. אני מאמין שלפנינו ימים מאתגרים אבל גם ימים טובים יותר".