תושבת שדרות: "ההחלטה לחזור היא אילוץ, תושבים רוצים לעזוב"
23.03.24 / 20:59
הערב כמדי שבוע מתקיימות הפגנות במשכן לאומנויות בב"ש בדרישה להתפטרות הממשלה וקיום בחירות ללא דיחוי
הערב, החל מהשעה 19:30 הגיעו כמידי שבת מפגינים לרחבת המשכן לאמנויות הבמה בדרישה אחת מרכזית לממשלה: קיימו בחירות עכשיו!
נעם גילעד - סטודנטית לפוליטיקה וממשל, אקטיביסטית ופעילת "הדרום דורש שינוי"
"אני מזכירה בהזדמנות זו שכל יום בשעה 17:00 יש כאן, במשכן לאמנויות הבמה, משמרת חטופים. אם הממשלה הזו לא תיפול- אין לנו עתיד כאן. את המסקנה הזו הבין רוב הדור שלי, וחלקו כבר בחר לוותר ולרדת מהארץ. הדרך בה אני מבטיחה את עתידי כאן היא המחאה, המחאה מביאה את היום שאחרי ליום הזה".
"השבוע חבר הכנסת דוד ביטן קטע את ישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת, ואמר, ואני מצטטת: "אני לא שומע אף אחד. אני מחוקק את החוק הזה בלי לשמוע. תגישו בג"צ" אח"כ הוא נשאר ישוב והוקלט אומר ליועץ המשפטי של הועדה "אנחנו ננסח את החוק איך שאנחנו רוצים, ואני מעביר אותו איך שאני רוצה. שם פס על כל המשרדי ממשלה" וכמובן הוסיף "פעם אחת אני אלמד אותם לקח. אוכיח להם מי בעל הבית". לי זה מצלצל מוכר".
"הציטוט הזה מסכם את כל התנהלות ההנהגה שלנו מתחילת הקדנציה ועד השנייה הזו ממש- לא סופרים אף אחד, עושים מה שבא להם וחושבים שמותר להם הכל. ממשלת ישראל עדיין לא קלטה, עומדים כאן אנשים שזהו הקרב על עתידם. אני מסרבת להוציא דרכון אירופאי, אני מסרבת לחתוך לחו"ל גם כשנהיה קשה, אנחנו כאן כדי להילחם עד הסוף".
"אסון רודף אסון רודף אסון, זו לא גזרת גורל, זו גזרה שלו- המושחת שמסכן כבר שנים מיליוני בני אדם בשביל לשמור על הבריכה הפרטית שלו מחוממת. לא רק לחמאס הוא העביר מיליונים אלא גם לקומץ משיחיים אלימים ששמים פס על שלטון החוק. כסף שזורם ישירות לרווחתם של קומץ מטורפים שיורים, שורפים ודורסים בני אדם אחרים, בהצדקות הזויות של עליונות יהודית. ומאיפה הכסף הולך לדעתכם? מאיתנו".
"כאן נדחקים 40 תלמידים לכיתה, כאן אין מספיק עובדות סוציאליות, בצפון לא שיפצו כבישים כבר שנים- זו לא שאין כסף, יש, אבל הוא מוגנב מתחת לאף שלנו לאנשים מאוד מסוימים, בשביל לשמור על שקט תעשייתי. אין מצב!".
"ראש הממשלה נתניהו, יש לי מסר בשבילך- אתה חי בסרט. חי בסרט שאתה מצליח להישאר בשלטון אחרי אסון כזה, חי בסרט שתצליח להישאר בשלטון אחרי שגם בניהול האסון נכשלת. כמעט חצי שנה שאנשים עקורים בתוך מדינתם, כמעט חצי שנה ש134 בני ובנות אדם נמצאים בשבי של ארגון טרור, ואתה בשלך- מנסה לתקוע את התחת שלך יותר עמוק בכיסא כדי לא לזוז ממנו לעולם. אם זה היה תלוי בי, אתה כבר מזמן היית עם סרבל כתום ומספר אסיר, אתה לא ראוי לפחות ממעשיהו, אבל אני לא קוסמת, אז אנחנו נדאג שזה יקרה! אנחנו לא עוצרים, לא נרגעים, ולא מוותרים לשנייה, נחריף את המאבק בך ובחברים המושחתים שלך, נילחם בכל הכוח שיש לנו -ויש לנו-, המדינה הולכת לרעוד אם זה מה שצריך לקרות, כדי שנחיה במדינה נורמלית".
"חברים, אני גאה מאוד לראות כאן איתי בכל מוצ"ש אנשים מדהימים שמוכנים להילחם יחד איתי על הבית. אבל לצערי הרב, להקשיב לנואמים זה לא מספיק, עלינו לעשות מעשה בעצמנו. מקולותיו של אדם בודד עם מיקרופון הנגב לא רועד, אבל מקולותיהם של מאות אזרחים זועמים המדינה עוד תרעד. הזמינו חברים, הזמינו משפחה, הישארו איתנו גם כשנגמרים הנאומים, כדי לוודא שהם יעופו לנו מהפרצוף. מגיעה לנו תקווה! בשנה שעברה צעקנו לשמיים- דמוקרטיה או מרד, הגיעה השעה לקיים את ההבטחה שלנו".
חיים וייס, פרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון
"בשעה בה מעל ל-130 מאחינו ואחיותינו חטופים בידי מחבלי החמאס וממשלת ישראל כושלת בתפקידה להשיבם למשפחותיהם. בשעה בה חייהם של אלפי חיילות וחיילים תלויים להם מנגד וממשלת ישראל אינה עושה די לסיום המלחמה, מלחמה הממיטה מוות וסבל נורא על ישראלים ופלסטינים כאחד. בשעה בה עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות מהדרום והצפון הם פליטים בארצם. בשעה זו ממש, הקשה והנוראה בשעותיה של מדינת ישראל, היינו מצפים משר החינוך יואב להקדיש את כל כולו לאתגרים העצומים הניצבים כעת בפניה של מערכת החינוך בישראל ולפעול ללא לאות לסייע לה. תחת זאת, החל מראשית המלחמה ולמעשה מאז כינונה של הממשלה הכושלת והמסוכנת הזו שר החינוך בוחר לזנוח את תפקידו כמי שממונה על שגשוגה ורווחתה ותחת זאת הוא מקדיש את מרצו וזמנו למאבק ילדותי וחסר פשר במערכת החינוך בכלל ובאקדמיה בפרט".
"בשבועות האחרונים הוא ניסה בלא הצלחה לבטל את בפעם הראשונה את אחד מסמליה הממלכתיים האהובים והמוכרים של מדינת ישראל, את פרס ישראל, המבטא את מיטב ההישגים של מדינתנו בתחום הרוח, האמנות, התעשיה והרפואה. נסינו של השר לבטל את הפרס נתקל בהתנגדות ברורה מהציבור, המערכת האקדמית והיועצת המשפטית לממשלה והפרס על תחומיו כולל פרס ישראל לחדשנות לאייל וולדמן, יזם הייטק, ממתנגדיה הבולטים של ההפיכה המשטרית בישראל ששכל את בתו במסיבת הנובה יוענק במוצאי יום העצמאות".
"בשבוע האחרון נבלמה על ידי האוניברסיטאות הצעת חוק פופוליסטית ומסוכנת לה היה שותף שר החינוך לפיה הכנסת תתערב באופן בוטה בפעולתם התקינה של המוסדות האקדמיים ותכפה חלוקת תארים בלא הכשרה מתאימה וראויה. במקום להצטרף למאמץ העצום של האוניברסיטאות והמכללות לסייע בכל דרך אפשרית לחיילים ולחיילות השבים משדות הקרב להדביק את הפערים ולהשתלב בצורה המיטבית בלימודים תוך הקפדה על רמה אקדמית נאותה העדיפו השר וחבריו פתרונות קלים וחסרי אחריות. האם אנו באמת רוצים להעניק תארים למהנדסים, מורים, מתכנתים וחוקרי מדעי חברה ורוח שקיבלו פטור על שליש או חצי מתכנית הלימודים שלהם? האם זו באמת הדרך המיטבית לסייע לחוזרים ולחוזרות מהמילואים? התשובה היא כמובן שלא, אלא שלשר לא איכפת ובמקום לסייע לנו הוא ניסה, שוב ללא הצלחה, לפגוע בהכשרתם ובעתידם של אותם סטודנטים בכדי לרצות איזה בייס מדומיין אליו הוא נושא את עיניו".
"צריך לומר כי אין זו הפעם הראשונה בה יואב קיש יוצר מסכי עשן מיותרים ומזיקים סביב המערכת האקדמית. לפני כשנה הוא עורר מהומה מיותרת כאשר ביקש להשתלט על הנהלת הספרייה הלאומית בירושלים ולהפוך אותה לחממת ג'ובים למקורבים. בנוסף, מאז כניסתו לתפקיד הוא מנסה ללא הרף לשנות את הרכב המועצה להשכלה גבוהה ולצרף אליה מקורבים נטולי כישורים מתאימים שיחבלו באופן פעולתו התקין של הגוף הניהולי של האקדמיה בישראל".
"קשה לחשוב על התנהלות מקוממת יותר: בשעה שהאקדמיה הישראלית כולה פועלת ללא לאות על מנת לשמר את מעמדה הבינלאומי ולהתמודד עם נידויים וחרמות הולכים ומתרבים, בא שר החינוך של מדינת ישראל, האיש המופקד על טיפוחה ושימורה ומבקש במכוון להזיק לה פעם אחר פעם. במקום לסייע לראשי האוניברסיטאות להאבק, למשל, בקיצוץ תקציבי צפוי של רבע מיליארד שקל שר החינוך גורר אותם למאבקים שוליים ומיותרים הגוזלים את תשומת ליבם וזמנם ומונעים מהם לעשות את עבודתם".
"אני רוצה לומר בצורה ברורה ובקול רם: אנחנו לא נוותר ולא ניתן לפגוע בנו. אנחנו נשמור, גם בימים לא פשוטים אלו, על האקדמיה הישראלית כמרחב של מצוינות מחקרית. יותר מזה , למגינת לבה של הממשלה נמשיך לחתור, על אף כל הקשיים והאתגרים, לשוויון זכויות מלא לכול הבאים בשערינו ולא נאפשר לפגוע בזכויות של אף אחת מהקבוצות השונות המרכיבות את הפסיפס המרהיב של הקהילה שלנו. שלא כמו הממשלה מדירת הנשים, אנחנו באקדמיה נמשיך לחתור לייצוג שוויוני ומלא לנשים. אנחנו גם נחזור ונדגיש, גם אם זה קשה כיום ולא מובן מאליו וגם אם אנחנו עצמנו לא מצליחים תמיד לעמוד בכך, באקדמיה זכויות לכולם: ימנים ושמאלנים, להטב"ים, יהודים וערבים כולם זכאים לביטחון ולחופש ביטוי ואנחנו נעשה ככל יכולתנו כדי להגן על הזכויות הללו".
"המאבק על החינוך הוא מאבק על עתידה של מדינת ישראל ועל יכולתה להשתקם מהאסון הנורא שפקד אותה. כמו בתחומים אחרים גם בתחום החינוך הממשלה המסוכנת הזו כשלה עוד טרם השביעי לאוקטובר, כשלון שהפך בולט ומסוכן מאוד לאחריו. זוהי ממשלה המוכנה למען שמץ של פרסום ממשי או מדומה לשרוף את כל מה שנבנה כאן בעבר בעמל ויזע ובכך להשאיר את כולנו ללא עתיד".
"למען עתידם של כל תושבי חבל הארץ היפה והכואב הזה אנחנו חייבים להחליף את הממשלה עכשיו!! אנחנו חייבים לבחור ממשלה שתראה לנגד עיניה את טובת הכלל, ממשלה עם חזון שתעדיף יושר על פני מרמה וחמלה על פני נקמה. ממשלה שהעם הטוב הזה ראוי לה".
גלי בסודו, תושבת שדרות ופעילה בהתארגנות "בשם העוטף"
"לפני כחודשיים נאמתי בהבימה. אמרתי שלא נחזור לשדרות לפני שהחטופים יחזרו. אמרתי שלא נחזור עד שיהיה שקט
אמרתי, כי האמנתי שיש במילים לברוא מציאות. קיוויתי שמשאלת הלב שלי תתגשם, אבל לצערי, נכון לעכשיו אנחנו חוזרים והם עדיין לא. יש האומרים שבחזרה שלנו לשדרות אנחנו משתפים פעולה עם הממשלה וקשה לי להתווכח איתם".
"ההחלטה לחזור היא אילוץ. אילוץ מתוך געגוע, אילוץ מתוך כמיהה לנורמליות, אילוץ בגלל החיים, שהתחילו לחזור למסלולם. כשאני מגיעה לביקורים בעיר
אני מרגישה קצת כמו בהצגה, כאילו העיר היא בעצם תפאורה ענקית וכל השחקנים ניצבים במקומם אבל כלום לא כמו שהיה ואנחנו בעצם תקועים במציאות בלתי אפשרית, מציאות שהממשלה הרעה הביאה אותנו אליה, ואחרי חמישה חודשים שום שינוי חיובי לא נראה באופק".
"אנחנו לכודות ולכודים בתוך אזור לחימה, כשעוצמת ההפגזות מרעידה את חלונות הבית וירי קאסמים מפעם לפעם הוא שוב חלק מהשגרה, מציאות שמפחיד להסתובב בעיר ותחושה של "חצי בן אדם" כשרבים כל כך מחברינו לא כאן. מידי יום אנחנו טרודות וטרודים בשאלה: מתי? מתי כבר ישחררו את החטופים? מתי המלחמה תיגמר? ומתי הממשלה הזאת כבר תלך?".
"למרות שהממשלה מנסה לשדר עסקים כרגיל, חזרנו אחורה בזמן, תושבים רוצים לעזוב, רבים מאנשי הקיבוצים שהיו חלק מהנוף לא איתנו, הסטודנטים שהוסיפו אווירה צעירה לעיר גם לא חזרו וגם הרכבת - למרות כל יחסי הציבור שעשו לה - לא תחזור לנסוע צפונה, לא בשנתיים הקרובות
כי הקונספציה קרסה, חמאס אינו מורתע והציר לאשקלון הפך למסוכן, אם כל כך מסוכן לנסוע ברכבת למה לא מסוכן לחיות בעיר?".
"אני יודעת דבר אחד הממשלה שהביאה עלינו את הנורא מכל צריכה ללכת, היא לעולם לא תפעל באומץ, לעולם לא תכיר בטעויות הגורילות שלה ותמנע מכל צעד היסטורי בדרך לתיקון. זוהי ממשלה רעה ונוראה שכל שריה רק עסוקים בהישרדות שלא איכפת להם מהאזרחים, שלא מעניין אותה מהחטופים
וחיינו אנשי שדרות והעוטף הם בעיניה כקליפת השום, ממשלה שההתנהלות שלה פושעות בכל תחום אפשרי שמצליחה לקלקל ולהרוס כל חלקה טובה
ובעיקר עסוקה בלשנות את חוקי המשחק כדי שלא משנה מה, תמיד ידה תהיה על העליונה".
"דרושה לנו ממשלה אחרת, שאנשיה רואים עצמם שליחי ציבור ולא עושים רק עבור ציבור בוחריה, ממשלה שמבינה שמלחמות זה דבר רע
רע מאוד ושעליה לפעול בכל דרך אפשרית כדי למנוע אותן, ממשלה שלא תמכור את ביטחוננו בעבור חופן דולרים, שלא תקריב את אזרחיה וטובי בניה על מדיניות ללא עתיד, שתיקח אחריות על מחדליה אם יהיו לה כאלה, ותפעל לתקן את כל מה שקודמתה קלקלה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
