ברקע יום האישה ששם במוקד את המאבק לשחרור החטופות: הפגנה כעת במשכן לאומניות בב"ש

כבר מעל 150 ימים ש-19 נשים חטופות בשבי החמאס: נשים צעירות ובוגרות, שכל אחת מהן הינה עולם שלם. נשים שהן אימהות, אחיות, חברות ופשוט - בנות אדם וביניהן גם נועה ארגמני מב"ש, שחסרונה בקמפוס בן גוריון בו למדה מורגש היטב.

השבוע צויין יום האישה תשפ"ד, שמסמל בין היתר את המאבק למען זכויותיהן של נשים בכל רחבי העולם, אך הפעם יום האישה ביטא בנוסף על כך מאבק מסוג שונה לחלוטין- המאבק למען שחרורן של החטופות שמצויות כבר מעל 150 ימים בשבי החמאס.

שמותיהן של החטופות שעדיין בשבי החמאס: נועה ארגמני, בת 26, נחטפה מהמסיבה ברעים. לירי אלבג, בת 18, נחטפה מבסיס נחל עוז. קרינה ארייב, בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז. אגם ברגר, בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז. שירי ביבס, בת 32, נחטפה מביתה בניר עוז. עמית אסתר בוסקילה, בת 28, נחטפה מהמסיבה ברעים. כרמל גת, בת 39, נחטפה מביתה בבארי. דניאלה גלבוע, בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז. רומי לשם גונן, בת 23, נחטפה מהמסיבה ברעים. נעמה לוי, בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז.

דורון שטיינברכר, בת 30, נחטפה מביתה בכפר עזה. ארבל יהוד, בת 28, נחטפה מביתה בניר עוז. עדן ירושלמי, בת 24, נחטפה מהמסיבה ברעים. אמילי תהילה דמארי, בת 27, נחטפה מביתה בכפר עזה. ג׳ודי ויינשטיין ז"ל, בת 70, נרצחה ונחטפה מביתה בניר עוז. ענבר הימן ז״ל בת 27, נחטפה מהמסיבה ברעים ונרצחה בשבי. מיה גורן ז״ל, בת 56, נרצחה ונחטפה מביתה בניר עוז. שני לוק ז״ל, בת 23, נרצחה ונחטפה מהמסיבה ברעים. עפרה קידר ז״ל, בת 70, נחטפה מביתה בבארי ונרצחה בשבי.

בהפגנה הערב כמיטב המסורת נואמים מספר אנשים מהנגב שמבטאים בנאומם את סיפורם האישי והכואב אותו חוו במהלך תקופת המלחמה:

נעם, סטודנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, פעילה ב"דרום דורש שינוי".

"מחר אחי הקטן מסיים את מסלול ההכשרה שלו ביחידה מיוחדת והולך להישלח לחזית. הוא פטריוט אמיתי שיוצא להילחם מתוך אהבת המולדת, מתוך ציונות, הולך להגן עליי ועל כל מי שכאן. אבל עבור מה הוא נלחם? 2/3 מהציבור לא מאמינים שמטרת המשך הלחימה היא אותו "ניצחון מוחלט" עליו מדבר ראש הממשלה נתניהו!".

"אני שולחת את אחי הקטן למלחמה! להילחם בידיעה שאולי לא יחזור שלם, שאולי הוא לא יחזור! ועבור מה הוא יסכן את חייו? עבור הישרדותה הפוליטית של הממשלה הכושלת בתולדות מדינת ישראל?אנחנו דור שלם שיוצא להילחם, דור אמיץ, של גיבורים, דור של אוהבי אדם ואדמה עד כדי חירוף נפש, ממשלת ישראל, הסתכלי לנו בעיניים! הסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאחי הקטן הולך להילחם למען מטרה מוגדרת, קונקרטית, אמיתית, לא אותו "ניצחון מוחלט". הסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שהחרדה האדירה, שהלילות ללא שינה, שבדיקה היסטרית של "הותר לפרסום" בכל בוקר אינן עבור מטרות פופוליסטיות וזולות!. ממשלת החורבן הזו לא מסוגלת להסתכל לי בעיניים, בטח ובטח שלא לכם- תושבי הדרום".

"במקום לנהל מלחמה בצורה מקצועית וראויה, ממשלת ישראל בוחרת פעם אחר פעם להתעלם מאחריותה ולא עושה דבר. הסכם מדיני- ממשלת החורבן סיכלה. עסקה להחזרת החטופים- ממשלת הביזיון סיכלה, פתרון דיפלומטי בחסות ארצות הברית וסעודיה- ממשלת העלובים סיכלה ואנחנו משלמים את המחיר!".

"התגובה המזעזעת למסקנות אסון מירון מנסה לשכנע שהכל פוליטי. מכונת הרעל עובדת שעות נוספות בשביל שאנחנו נשתוק, מסמנת לעצמה כל אויב פוטנציאלי ויורה לעברו צרורות של רפש, וכל זה בשביל שממשלת העלובים תיאחז בכיסאות בכל הכוח!. אל מול הרעל, מול הרפש והשנאה, אנחנו ניצבים- מאוחדים, מאוגדים, שלובי ידיים, אנחנו עומדים בחזית המאבק למען מדינת ישראל האהובה עלינו כל כך".

"מול צונאמי של רוע, אנחנו עומדים כמו שובר גלים- לא ניתן לחלום הציוני להיהרס!, נעמוד על המשמר בכל מקום, בכל סדק בו ינסו האשמים להתחבא תמצאו אותנו- עם דגלי ישראל, עם שלט ביד, עם תקווה בלב, אנחנו, הציונים האמיתיים, לא ניתן להם מרגוע- עד שעם ישראל יפקח את עיניו, עד שמדינת ישראל תיפקח את עיניה ותוקיע מתוכה את הגזענים והמושחתים, אנחנו יוצאים לרחובות!".

סיגלית הלל - אמא שכולה לאורי טשרנחובסקי ז"ל, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון שנרצח במסיבת הנובה:

"חינכתי את ילדיי ליושרה אישית וצדק חברתי, הומניזם ואהבת האדם והארץ, לכן לא הופתעתי כשחבריו הרבים של אורי סיפרו לי שבכל טלפון היה משיב – "המקום להגשמת חלום שלום – במה אוכל לעזור?" – סעד אנושי, חמלה ואנושיות היו רק חלק מתכונותיו של אוריקי שלי – קסם של אדם, שנרצח באכזריות בלתי נתפסת כשעבד בפסטיבל הנובה כברמן – הוא היה סטודנט שנה 4 להנדסת חשמל באוני' בן גוריון, בן 29 בלבד. אורי שלי נרצח ביישוב רעים, כמה סימלי הדבר לאיש רעים כמוהו".

"אורי עבר מסלול עשירון עליון של הציונות הדתית – בתי"ס וישיבות פרטיות, מכינה קדם צבאית, צבא משמעותי במודיעין חיל האויר, טיול בעולם, אקדמיה – מלח הארץ! הוא דאג מאד מהשסע החברתי שנוצר בחברה הישראלית. לא בחלל ריק באה עלינו המלחמה הארורה הזו, השבר העצום הזה – הלאומי והאישי – חיי כולנו נצבעו אחרת מהשבת הנוראה ההיא. אני מחפשת עוגנים לאומיים לחיי, מקורות נחמה ואין".

"אינני אדם פוליטי ומעולם לא הייתי, אני אזרחית המדינה שניצבת היום בפניכם, כמי שלמדה משהו על ערכים דמוקרטים – כאם שכולה שחרב עליה עולמה. ויש לי מה לאמר לכל מי שסבור שאין זה ראוי שבעת הזו אני פה, קוראת לשינוי, שכעת מוטב לגלות סולידריות ואחדות. אז אני מבקשת לאמר לכל מי שסבור כך – שככה אני מביעה סולידריות ואחדות עם אזרחי המדינה שלי – האהובה והשסועה – עם אלה שבחזית ועם אלה שנסו על נפשם במדינתם הריבונית, עם המתפללים לשובם של ילדיהם משדות הקרב ועם אלה האבלים על מות יקיריהם – ורבים הם מאד! כי אני מבקשת שיהיה שונה במציאות השפל חסר התקדים בה אזרחים תמימים הובלו כצאן לטבח. בעת הזאת בדיוק ראוי שנקרא למנהיגות אחרת".

"את המנהיגות הזו אין לנו בממשלה הקיימת היום, המתאפיינת בהעדר הרמוניה תפקודית בין יושביה לפקידיה הבכירים, שהעיסוק בזוטות הפך בה לאידיאולוגיה, שזהות מבוססת ערכים הפכה בה למושג ריק מתוכן. אדוני ראש הממשלה, מה בדיוק חשבת לעצמך כשהכרזת בכל נאום על "הניצחון המוחלט"? על איזה ניצחון אתה מדבר? איזה ניצחון ניתן לייחס אחרי קריסת המערכות הקולוסלית של המדינה ומוסדותיה?? 5 ימים תמימים חיפשתי את בני, מאז ה 10/7 ועד היום לא בא איש לביתי ולבית חבריי הרבים ממשפחת השכול – שום שר, שום ח"כ – איש גם לא טרח להתקשר!".

"אתה צודק אדוני ראש הממשלה – יש אשמים רבים – אך אחראי יש אחד בלבד – והוא אתה!. תגיד לי ביבי – איזו אחדות תצמח לנו כשסוכני הליכוד פועלים בחסותך ותפקידם לשסות, להפריד ובעיקר – להגן עליך מעצמך!!! אנא ממך – תגאל אותנו, החזר את המנדט לעם ואפשר למישהו אחר להוביל, כי הגיעה העת, זהו אכן הזמן לאחדות ורעות – ודומה כי אלה לא יוכלו להתרחש בנוכחותך!. אינני אשת שמאל ובטח לא "פריבילגית", אפילו הצבעתי ליכוד פעם או פעמיים וכאם שכולה אני אומרת לך – העם המיוסר והחבוט שלי משתוקק למנהיגות המהווה את "עמוד האש שלפני המחנה" – עמוד אש שיתווה דרך ולא כזה ששורף את המועדון!".

"אני רוצה שיהיה אחרת עבור אורן הנכד הפעוט שלי ועבור דור העתיד שלנו! הבן שלי אורי רצה שיהיה אחרת אך "שירת חייו באמצע נפסקה. עוד מזמור אחד היה לו, והנה – אבד המזמור לעד, אבד לעד"- קולו של בני אהובי אמנם נדם לנצח, אך מזמורו פה והוא יישמע! אחיי ורעיי – אתם פה, קוראים יחד איתי לשינוי המיוחל – שמותם של טובי בנינו – הנופלים והנרצחים – לא יהיה לשווא. השינוי הזה הוא הוא הנחמה עבורי, הוא העוגן, הוא חוף המבטחים. כי מגיע לכולנו יותר – מגיע לכולנו שיהיה פה אחרת".

עודד בכר - מפונה מקיבוץ ניר יצחק, פועל, לומד וחי את הסכסוך הישראלי פלסטיני:

"לשאלה מי אשם בסכסוך, תמיד יהיו תשובות רבות, תלוי במשיב. השאלה החשובה יותר היא איך ממשיכים הלאה. הדברים שאומר אולי ישמעו נאיבים, אבל הם עדיפים בעיני על האבדן הברוטאלי של החיים שלנו. חלוקת המרחב צריכה להיות אזרחית ולא אתנית. משאבי הטבע, אלה שמאפשרים חיים, צריכים להיות מחולקים בהגינות בין תושבי המרחב. הברית הפוליטית צריכה להעשות בין אלה שמוכנים ורוצים לחיות ולתת לחיות כנגד אלה הלוקחים לעצמם בכוח הרובה מאה אחוז ממשאבי החיים של כל תושבי המרחב".

"בשביל זה צריך בראש ובראשונה לעצור את המלחמה האיומה הזאת, להחזיר את השבויים לבתיהם ולחלץ את עצמנו מציפורני הטרף של הממשלה הכושלת הזאת, ממשלת הדמים המקריבה חיי אדם על מזבח רעיון משיחי וחילוץ משפטי.אנחנו, כל בני האדם בין הים לנהר, זקוקים לריפוי, לנחמה, לשקט. אנחנו צריכים לאחד כוחות ולהתחיל לצעוד שלובי ידיים נכונות לעתיד טוב יותר לדורות הבאים. המאבק על עקירת שלטון הפשע צריך להיות נחוש ומתמשך, לא מספיק לבוא פעם או פעמיים בשבוע לשעה של מחאה. כל מי שיכול שיגיע לירושלים למאהל הקבוע של יעקב גודו!".