בית המשפט פסק פיצוי נדיב למאבטח שהתבקש להגיע רבע שעה לפני כל משמרת

ד' מאבטח שהועסק בבית החולים סורוקה באמצעות חברת כוח אדם "קבוצת השומרים" עבד בין השנים 2005-2014. כחלק מעבודתו קיבל ד' הנחיות לפיהן הוא נדרש להגיע לכל משמרת מוקדם יותר ב-15 דקות כדי לעבור תדריך ולקבל נשק, זאת ללא כל תוספת תשלום. בנוסף לדרישות אלו, טען המאבטח כי תנאי העבודה המקובלים בתחום הופרו, מאחר ולא קיבל הפסקות לפי חוק ואף לעיתים נאלץ לעבוד 8-12 שעות ברציפות. ייתרה מזאת, ציין כי במהלך המשמרות הארוכות נאסר עליו לשבת מה שהוביל לטענתו ל"התעללות פיזית ונפשית".

לאור המקרים החוזרים ובעקבות מה שהגדיר ד' כ"הרעת תנאים", החליט להתפטר מעבודתו ומיד עם התפטרותו הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, במסגרתה תבע הפרשי שכר בגין תדריכים עליהם לא קיבל תשלום, דמי הבראה, השלמת הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, ניכויים אסורים שהתבצעו במהלך עבודתו ועוד.

תגובת הנתבעת

בהתייחסות הנתבעת לטענות המאבטח, ציינה כי הטענה לפיה לא קיבל הפסקות לפי חוק אינה נכונה, זאת מאחר ודוחות הנוכחות אותם הוא עצמו מילא מעידים על יציאה להפסקות של 25 דקות. בנוסף, באשר לטענה כי לא התאפשר לו לשבת במהלך המשמרות, הסבירה הנתבעת כי בבית החולים ישנן עמדות פנימיות בהן נמצאים כסאות וניתן לשבת ועמדות חיצוניות בהן לפי הנחיות קב"ט בית החולים לא ניתן לשבת. אולם, הסבירה הנתבעת כי במהלך כל משמרת מחליפים המאבטחים עמדות כל שעתיים שלוש, לכן כאשר הם מגיעים לעמדות הפנימיות מתאפשר להם לשבת.

באשר לטענה המרכזית לפיה נאלץ המאבטח להגיע 15 דקות לפני תחילת המשמרת כדי לעבור תדריך, טענה הנתבעת כי הן אינן נכונות בהתבסס על דוחות הנוכחות שלו והוסיפה לציין כי התדרוך עורך 7 דקות בלבד.

החלטת בית הדין לעבודה

סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע, השופט צבי פרנקל החליט לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. כאשר את הטענה לאי תשלום בגין הגעה מוקדמת של 15 דקות לצורך תדרוך קיבל השופט ובגינה חייב את הנתבעת לשלם 13,096 ₪. אך, באשר לשאר הטענות שהעלה התובע החליט השופט פרנקל כי אין לקבלן בשל היעדר הוכחות.