אימו של השוטר האמיץ שנפל בקרב על אופקים: "הייתי מוותרת על הגבורה שלו רק שיחזור ויהיה איתנו"
30.10.23 / 12:45
7.10 - שבת השחורה, אופקים. רס"ל מיכאל ליזמי ז"ל (28), שוטר בבילוש באר שבע, התעורר עם אשתו ליגל לקולות המהדהדים של האזעקות, ירדו קומה לממ"ד כדי להיות יחד עם אמא שלו ענבר והתינוקת שלהם ליהי שישנה אצלה בלילה בקומה התחתונה. ברגע ששמע שחדרו מחבלים לאופקים והחל לשמוע יריות ברחוב הסמוך לביתו - ביקש מיכאל ממשפחתו להישאר בממ"ד ולנעול את הדלת, לקח את אקדחו ורץ במהירות לכיוון מקור הירי בעודו לבוש בפיג'מה וכפכפים של בית, רק כדי להילחם במחבלים. הוא נרצח לאחר שמחבל הפתיע מאחור וירה בו. ראיון עם אמא שכולה.
.
כאשר הגיע מיכאל ליזמי ז"ל סמוך לרחוב הגורן באופקים, הצטרף אליו ללחימה הקצין שי אבוקסיס. יחד הם חתרו למגע אל המחבלים, זיהו ארבעה מחבלים שברצונם להיכנס לבתים ולהתחיל בטבח אזרחים, והחלו לנהל עימם חילופי אש. מיכאל הצליח לפגוע בשני מחבלים במהלך הקרב, אבל אז בשלב הלחימה הגיע עוד מחבל שפל אל זירת הלחימה והצליח לפגוע במיכאל מאחורה, בצוואר. הוא נהרג במקום. את התופת הצליחו לשמוע המשפחה, רק בגלל שהוא השאיר את הטלפון פתוח. עד שכבה יחד עם ליבו הטוב.
כבר בלוויה, בעודה מלטפת את האדמה החמה בה נקבר בנה היחיד, החליטה אמא ענבר שהיא בוחרת בחיים ובשמחה ולא בשכול ועצב. היו לזה שני מסרים מובהקים שקיבלה ברגע הקשה בחייה, בינה לבינו. "לילה לפני ישנתי עם ליהי בחדר שלי" משתפת ענבר. "ובבוקר התעוררתי לתוך בור שחור. לא הפסקתי לבכות. ראיתי דמות מעליי מסתכלת וזה היה מיכאל, עם השיער המסודר והחיוך הרגוע, מסתכל עלינו בגאווה ואומר לי שהוא סומך עליי שאדאג לה. המסר השני קרה בלוויה בזמן שקברו אותו. ישבתי ליד הקבר ומימשתי את האדמה. הרגשתי שהנשמה והגוף שלו נפרדים והוא עולה למעלה, הרגשתי שהוא אומר לי שהוא יכול עכשיו לנוח. שם החלטתי שאני משחררת את הכאב ולא אהיה באבל ושכול, אלא אנציח אותו, אדבר עליו ומה שאוכל אעשה למענו. שליהי בתו לא תחיה בצער ונעשה לה אלבום של אבא שלה, שתראה מי היה. שתזכור אותו בגאווה".
מה אמרת לעצמך ברגעים קשים?
"שאני לא נופלת ליגון ולעצב הכבד, אלא עושה הכל כדי להנציח את מיכאל איפה שאוכל. הכי חשוב לי לספר את הסיפור של הבן שלי ולהנציח אותו. הוא היה עניו וצנוע, לב רחב - לא אחד שיספר מה קרה בעבודה. רק בשבעה הגיעו כל כך הרבה חברים וזכינו לשמוע סיפורים מרגשים מאלו שעבדו איתו, למדו איתו ושירתו איתו. תמיד ידעתי שהוא מדהים ומיוחד, מקובל וכל החברים ושאוהבים אותו, אבל מה ששמעתי הוכיח כמה הוא היה גדול. כל הדרך שעשה בחייו הובילה לנקודה הזאת בחייו. הגבורה".
גבורה שעלתה לו בחייו
"הייתי מוותרת על כל הגבורה שלו רק שיחזור ויהיה פה איתנו, אבל הוא יידע תמיד שאני גאה בו והוא מודל חיקוי להרבה אנשים, ילדים ומבוגרים".
לענבר (53) ארבעה ילדים. מיכאל היה הבן השני לעוד שלוש אחיות: עדי, שני ואור. היא ואבא של מיכאל התגרשו לפני שנים רבות וכיום היא שכרה וילה באופקים ובה שלוש יחידות דיור. מיכאל היה גר מעליה יחד עם אשתו ליגל והבת ליהי, רק בת שנה וחודשיים. ענבר מספרת על מיכאל שהיה ילד שתמיד אהב לצפות בסרטי פעולה וחלם להיות שוטר. "יש לי חברה שוטרת, אז הוא שאל אותה איך מתגייסים למשטרה ומה התהליך עד שמגיעים לימ"מ" נזכרת ענבר. "הוא תמיד שאף להגיע גבוה. היא סיפרה לו על פנימיית 'כנות' של המשטרה שכוללת גם פנימייה חקלאית, לימודי קרימינולוגיה וגם חלק ממכבי תל אביב כדורגל והוא פשוט התחיל ללמוד שם. היה תלמיד חרוץ, בחר לעבוד ברפת, במטבח. המדריכים סיפרו עליו שלא היה אחד שרב עם אף אחד, תמיד משכין שלום בין כולם, דומיננטי ואהוב על כולם. מרוב שהיה לו שם טוב, הוא שכנע עוד שני חברים מהשכונה שיבואו ללמוד שם והם המשיכו למכינה קדם צבאית בחצור הגלילית. לאחר מכן התגייס לעורב של גולני ועבר את כל המסלול כלוחם. לאחר השחרור עבד כמאבטח במעבר מיתר עד שהתגייס למשטרה והגיע לאן שרצה להיות: תחנת בילוש באר שבע".
לא ויתר על החלומות שלו
"הוא כל כך רצה להתקדם ולצאת לקצונה כדי להתקדם בדרגות ותפקידים במשטרה, אז הוא החל ללמוד לתואר ראשון. הוא רק סיים את השנה הראשונה וחיכה לצאת לקצונה, כי הקצינים ביחידה שלו כבר ראו את הפוטנציאל. בדרך הוא התחתן עם ליגל אהובתו ונולדה להם בת יפהפייה לפני שנה וחודשיים, ליהי שמה".
ספרי על יום שישי האחרון שלכם יחד
"זה היה ערב חג וכולנו חגגנו יחד כרגיל. בסוף הערב ליהי נשארה לישון אצלי, כי רציתי שמיכאל וליגל ישנו וייהנו להיות ביחד, זמן איכות. בשעה שש וחצי בבוקר החלו האזעקות. מיכאל ידע שאני לא מצליחה לסגור טוב את החלון בממ"ד והגיע לסגור אותו, כי הוא איש חזק, ואז כבר כולנו נשארנו יחד בממ"ד. הבת שלי שמתגוררת בהמשך הרחוב מצלצלת אליי ומספרת בהיסטריה שהיא שומעת יריות, אז אמרנו לה שתבוא אלינו מהר הביתה כדי שנהיה יחד והיא הגיעה תוך שתי דקות. פתאום מיכאל אמר שהוא עולה לקחת את האקדח האישי שלו, חזר ואמר שהוא יוצא, לקח את המפתחות של הרכב ויצא".
איך הגבתם?
"אשתו ביקשה ממנו שלא ילך, אבל הוא אמר לה שלא תתערב וביקש שתיכנס הביתה עם הילדה. האחות שני צעקה לעברו שיחליף נעליים, כי הוא היה עם כפכפי בית ומכנס שורט, אבל הוא לא עצר לרגע ויצא חדור מטרה. רק בשבעה הבנו שהוא עזב את הרכב בכיכר ורץ לכיוון מיקום היריות, כי הוא ראה את הרכב שהיו עליו המחבלים ונכנס בריצה לשכונת מישור הגפן".
יש עדויות מהשטח?
"מישהו היה שם וצעק לו שלא ייכנס לרחוב כי יש מחבלים, והוא ענה לו שהוא שוטר והולך שם. ביקש ממנו לחזור הביתה. שם הוא כבר פגש את השוטר שי אבקסיס שגייס אותו למשטרה ויחד הם נכנסו לתוך קרב יריות, עד שהגיע מחבל וירה בו מאחור. אחד הכדורים פגעו לו בצוואר והוא מת במקום. שמענו הכל בטלפון".
מה הכוונה?
מתי ידעתם שהוא נפגע?
"שמענו מישהו צועק שם על בחור שנפצע ברגל, אבל אנחנו כבר לא זוכרים בדיוק מה שמענו בגלל כל הכאוס שהיה שם. האמנו שזה הוא, רק פצוע. עברו השעות והטלפון שלו כבה, לא שמענו יותר כלום. לקראת הערב הגיעו שניים מהיחידה שלו כדי לבשר את הבשורה, אבל רשמית רק ביום שלישי בלילה זיהו בוודאות, כי לקחו את הגופה שלו יחד עם כל הגופות של הנרצחים ולא ידעו לזהות. רק בטלפון עדכנו אותנו בכך, לכן רק ביום רביעי קברנו אותו. היינו ממוטטים, ההלם הראשוני ריסק אותנו, לא האמנו שזה קרה. אשתו הייתה הרוסה, מיכאל היה שותף מלא בגדילה של ליהי".
ספרי לי איזה אבא היה מיכאל
"מדהים. בגן של ליהי היה סיפור של התעללות בילדים ולכן במשך חודש וחצי היא הייתה בבית עד שחזרה לגן. מיכאל לקח משמרות לילה בעיקר, כדי להיות עם ליהי בבקרים, לטפל בה בזמן שאשתו יוצאת לעבודה, ואז עובד בלילות. הפרנסה הייתה חשובה לו ובמקביל הוא יצא ללימודים, לקח תמיד את הילדה שלו לרופא כשצריך, דאג לקניות, עזר במטלות הבית, כלכלה, יצא גם להתנדב איפה שצריך, ועכשיו הכל נשמט לה בין הרגליים".
מאז מותו, כל יחידת השוטרים לא עוזבת את המשפחה לרגע וענבר רוצה לציין אותם לשבח על התרומות והנוכחות המאירות לב. "כל השבעה הם דאגו להכל" משבחת ענבר. "לפני מותו כל היחידה התכוננה לטיול באילת ואספה כסף לפינוקים. הטיול כמובן בוטל ובכסף הם קנו לילדה של מיכאל בגדים ומילאו לה את הארון, הדפיסו סידורים ותהילים עם השם שלו, הביאו פמוטים מהודרים עם ברכת הדלקת נרות והתמונה שלו, מחזיקי מפתחות עם התמונה שלו, צמידים ועוד הרבה צעצועים לילדה".
עיר מחבקת
"גם ראש העיר והשוטרים, כולם הרוסים ממותו ולקחו את זה קשה. מיכאל היה אהוב על כולם, דמות דומיננטית שהביאה הרבה הישגים. אהבו את השקט הפנימי שלו, שהיה אדם שלא עושה רעש, בעל אישיות נוכחית, לא רב, לא מלכלך על אף אחד, מתנדב ראשון להחליף משמרת למי שהיה צריך. גם לא היה אחד שמתעסקים איתו, כי הוא היה גדול ורחב כתפיים, כולם רצו להיות בני-זוג שלו בכל משימה - אמרו שלהיות עם מיכאל היה נותן להם ביטחון. כולם רצו שיהיה בצוות שלהם מאחר והם סמכו עליו".
למה את הכי מתגעגעת?
"השיר של מושיק עפיה מתנגן לי כל הזמן, המילים בשיר 'אם הייתי יודע שזה ייגמר, הייתי מחבק אותך יותר, אם הייתי מבין שכבר בא הסוף הייתי מקדיש כל שנייה לאהוב' לא עוזב אותי. מיכאל אהב את אייל גולן, העריץ את אייל. אני הייתי אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו, אבל עכשיו אני חושבת שלא מספיק אמרתי. מתגעגעת שהוא נכנס לבית בדלת וישר נותן לי חיבוק ונשיקה. מרגישה החמצה. זכינו לפחות לעשות חג ביחד, ביולי היינו יחד באילת, אבל עדיין מרגישה שלא הספיק הרבה. הוא רצה הרבה ילדים ולא הספיק. היה פרוז'קטור של שמחה".
מה את חושבת שהיה אומר לך כדי לנחם מעט את ליבך?
"היה אומר שאוהב אותי. הוא תמיד רצה להצליח במה שאהב לעשות, אז אם הייתי פוגשת אותו, לבטח היה אומר שאם למות אז רק ככה - רצה למות בגבורה, בלי לדבר הרבה. להיות כמו שאהב, ענו, שקט וצנוע. בטוחה שאם לא היה נרצח, היה מסיימם קצונה ומגיע ליחידה מוברח כמו ימ"מ שאליו חלם להגיע. הוא היה ילד של אמא, תמיד חשוב לו שאני אהיה בסדר, דאג לי ולאחיות שלו, לאבא לו וכמובן לליגל וליהי".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
