אלמנתו של איציק בוזוקשוילי: "הוא תמיד היה אומר לי ששום דבר לא קורה סתם"

סיפור אהבת חייהם של איציק ואשתו טלי החל כבר בגיל 14, כשטלי עברה עם משפחתה להתגורר בשכונה החדשה: נווה זאב. משפחת בוזוקשוילי כבר התגוררה שם. גורל קוראים לזה. איציק הכיר את אח של טלי והגיע אליו לביקור מאחר והיו משחקים יחד כדורגל בשכונה. "בבית התחלנו לדבר על לימודים ומקצועות שאותם אהבתי" נזכרת טלי לאחור "איציק ביקש שאעזור לו בלשון והזמין אותי אליו בפעם הראשונה. אמא שלו חזרה הביתה מהעבודה ושאלה מי אני, והוא אמר לה בהערצה 'זאת טלי השכנה החדשה."

שם בעצם נוצר החיבור הראשוני ועד היום

"בהתחלה לא רציתי חבר, אבל איציק התעקש וחיזר אחריי. הוא אמר לי "את רק תרוויחי אם תהי חברה שלי", ומשם בעצם שנינו כבר התגייסנו לצבא. הוא שירת במשמר הגבול ונפגשנו אחת לשבועיים שלושה. בזמנו הייתי גם שופטת כדורגל, עד שפעם אחת הוא אמר לי מה, עד שאני יוצא לשבת את הולכת לשפוט?. לאט לאט עזבתי שם, עד שנכנסתי להריון והתחתנו בגיל 19. את אוראל הבכור ילדתי בגיל 19.5. בנינו את עצמנו בעשר אצבעות, עבדנו מאוד קשה".

הורים צעירים - מתי התחלתם לחיות את החיים?

"מגיל 30 באמת התחלנו לחיות, לראות עולם ולטוס הרבה. בעשור האחרון נסענו המון לגאורגיה וטביליסי, העיר שמאוד אהב".

השכול היה תמיד רחוק ממשפחת בוזוקשוילי ממיתר, ורק לאחרונה החלה טלי לחשוב באופן אופטימי עד כמה שיש להם מזל שהם לא נגעו בשכול. הלב שלה היה שמח. "ופתאום זה הגיע" מספרת טלי בקול חצי רועד. "שבועיים וחצי לפני האסון, הנשמה שלי הרגישה שמשהו לא בסדר. התחילו לי חרדות עם סימפטומים של חרדה כמו כאבי ראש, דפיקות לב וסחרחורות, ככה במשך שבוע וחצי. איציק לקח אותי לרופא ואמר לו שהוא לא יודע מה יש לי, כל הזמן לחצים וחרדות. אצל הרופא הוא הוריד את הראש, חייך ואמר בציניות כזו, אולי כבר אז הרגיש, שאולי אני דואגת לו והוא לא יודע".

זה כאילו הרגיש שמשהו אחר קורה לך

"בשולחן שישי בערב, בשמחת תורה, הוא הסתכל עלי ואמר: "את הבגדים השחורים האלה את לא לובשת יותר ושתמיד יהיה לך חיוך על הפנים".

משפחת בוזוקשוילי מתגוררים בישוב מיתר כבר 13 שנה. אבא איציק, אמא טלי ושלושת הילדים: אוראל (24 ) ליאל (21) לוחמת מג"ב, ונועה בת 15. חיים משפחתיים, אוהבים, מאוחדים, כאלה שאוהבים את החיים. "איציק היה בעל, אבא, אדם מדהים" משתפת אשתו טלי "אחד שאוהב את כולם, ולא רק אהב, אלא גם נגע בכל אחד. ידע תמיד לגשת לכל אדם, להרים אותו, להאדיר אותו אם צריך, היה איש מדהים".

איך את מתמודדת?

"אני עדיין לא מעכלת את האסון, כרגע עטופה בהמון משפחה, חברים, שכנים שמגיעים להיות איתי. מגיעים אנשים שאני אפילו לא מכירה, כאלה שחוו טרור ומגיעים לשתף ולחבק. גם מי שמלווה אותנו מתחילת השבעה ועד היום זה קצין המשטרה אבי פרנקל, שמטפל בכל משפחות השכול".

7.10. שבת השחורה. ערב קודם לכן, כולם חגגו יחד את שמחת התורה בארוחת ערב חגיגית ובשמחה תמידית. בשעה 06:20 התחילו האזעקות. הכלב שלהם החל לפתע לנסות לשבור את הדלת, וטלי נתנה מרפק לאיציק וביקשה שיתעורר לפתוח לו את הדלת, ועל הדרך לספר לו שיש אזעקות בכל הארץ. "הרגשתי שהפעם זה אחרת" נזכרת ביום הקשה. "זה לא אזעקה אחת ושתיים, אלא יותר. עם כל החרדות שלי קמתי, פתחתי את הדלת ונתתי לו לישון כי הוא לא רצה עוד להתעורר. בתי ליאל צלצלה ואמרה שהיא מגיעה מעומר. היא משרתת כבר שנתיים ושמונה בשירות מג"ב, עשתה דרך יפה והייתה צריכה להיות בשבועות הקרובים בחופשת שחרור".

הלכה בדרכי אביה

"גם איציק היה בעברו במג"ב והוא תמיד אמר לי שהיא תעשה דרך יותר יפה משלו. היא הייתה מ"כית בנים, עברה קורס יסמ"ג (סיירת משמר הגבול) - מהראשונים לצאת לטרור. היא נכנסה הביתה והחלה לקבל דיווחים מכל קבוצות הוואטסאפ שלה, שחטפו ניידת מג"ב. בשמונה בבוקר איציק מתעורר, פותח טלפון ומבין שמשהו גדול קורה. יחד עם ליאל הם מתחילים להתארגן, איציק מבקש ממני לגהץ לו מדים ואני מתחילה ללכת בין שניהם, מבקשת שיישארו איתי ולא ילכו. לפחות שליאל תישאר".

אבל לא אחת כמו ליאל תעזוב את אבא שלה

"היא מתחילה להכין נשקים, איציק נותן פקודות לשוטרים שיוציאו נשקים, וכבר באותם רגעים הם מקבלים דיווחים שמפקד תחנת אופקים נהרג. קפצתי עליהם וביקשתי שיגידו לי מה באמת קורה, אבל שניהם בטלפון וליאל כועסת עליי שאני מבקשת ממנה שתישאר, כי היא לוחמת. איציק עוד מתמהמה ומכין את הקפה האחרון, ליאל עוד לוחצת עליו לצאת כי יש מלחמה בחוץ, ואנחנו יוצאים ביחד. אותי שמים אצל חברים והם ממשיכים לכיוון תחנת שגב שלום, לתחנה של איציק - שם הוא מקבל הנחיה להישאר ולשמור על הגזרה שלו".

וליאל כל הזמן איתו?

"ליאל עולה ברכב ממוגן יחד עם עוד שלושה קצינים לכיוון אופקים, וכשהם מגיעים לבאר שבע, היא שומעת בקשר שמפקד תחנת רהט, ג'ייאר דוידוב, חבר טוב של איציק שמכירים כבר מגיל 18, זקוק לחילוץ בשטח. בהתחלה אמרו שהוא פצוע, אבל אחר כך הסתבר שהוא מת במקום. איציק מתקשר לשוטר שלו שיושב עם ליאל ברכב ומבקש ממנו לחזור לתחנה, כי הוא צריך לנסוע איתם לחלץ את ג'ייאר. הם חזרו לשגב, איציק שם קסדה ואפוד, ולפני שהם באים לצאת הוא מבקש מליאל לצאת מהרכב כי אין לה מקום, אבל היא מתעקשת ומצטרפת אליהם בנסיעה".

ליאל ואבא שלה היו תמיד חדורי מטרה

"תמיד. הם הגיעו לאזור וקיבלו מיקומים היכן נמצאים הפצועים. נכנסו לשטח באזור גילת והחלו להבין את הזוועה וגודל האירוע. ראו רכבים מחוררים בכביש, הרוגים מוטלים על הכביש וישר החלו לחפש היכן הפצועים כדי לחלץ אותם. איציק זיהה חוליה של מחבלים לפי הבגדים השחורים וליאל זיהתה לפי הסרט הירוק על המצח. איציק ביקש מכולם לדרוך נשקים והחל לירות לעבר המחבלים. הוא ישב קדימה ליד הנהג, יקיר בלוכמן, שגם נהרג, וליאל ישבה עם שלושת הקצינים שלו מאחורה. כל אחד התחיל לירות ולהפיל מחבלים. הם פתחו דלתות והצליחו להציל שבעה פצועים. משם נסעו למקום מבטחים והעבירו את הפצועים לניידת משטרה שהביאה אותם למד"א באופקים. איציק שאל את ליאל "ג'ייאר איתנו?" והיא ענתה שלא. אז הוא הבין מאוד מהר שלא הביאו אותו והוא רק רצה להציל אותו – לא ידע שהוא מת. ליאל והשוטרים ידעו שהוא מת, אבל ליאל ביקשה שלא יספרו לו".

גלגל הניידת שבה ישבו איציק, הקצינים והבת ליאל נפגעה, ואיציק הבין שהסכנה ממשית. הוא החליט שזה הזמן לשים את ליאל במקום מבטחים, כדי שהוא ייסע יחד עם הצוות להציל את חברו ג'ייאר, וביקש ממנה להישאר ולאתר את המיקום שבו נמצא חברו. "ליאל ניסתה למצוא את המיקום" מספרת טלי "ואז התגלה האמת שהוא היה זרוק באיזו תעלה. תחת אש כבדה הם הגיעו אליו וחילצו אותו. ליאל ראתה את אבא שלה עם דם על הידיים ובעיניים נוצצות אמר לה":ג'ייאר מת. היא ענתה לו שהיא אוהבת אותו וביקשה שימשיכו במשימה שלהם להביא פצועים מהשטח, אבל אבא כמו כל אבא, אמר לה שהיא נשארת כאן".

היא הסכימה?

"היא ניסתה לשכנע ואמרה לו שאין להם מספיק תחמושת. אפילו יקיר הנהג אמר לו 'בזוקה תשאיר אותה איתנו, יותר בטוח אצלנו', אבל איציק אמר שלא זה לא. היא לא התווכחה איתו, רק ביקשה שייקחו את הנשק שלה כדי להילחם. איציק הסתכל לה בעיניים ואמר לה לא, תשאירי אצלך".

והיא נשארה?

בהחלט, זו ההחלטה שהצילה אותה. היא הייתה חסרת אונים ונכנסה לניידות בתחנה באופקים כדי לשמוע דיווחים בגל הפתוח. בשעה אחת וחצי צלצלו אליו ושאלה אותו למה הוא לא עונה, אז הוא ענה שהכל בסדר, הוא נמצא בגל מפקדים. זו הייתה השיחה האחרונה שלהם. אני באחת ושש דקות דיברתי איתו. הוא אמר לי בקול רך וחלש שהכל בסדר. בדיעבד אני הבנתי שהוא ראה את החבר הכי טוב שלו נהרג  והיה תחת אש כבדה, בלחימה והבין את גודל האירוע. הוא אמר לי טלי הכל בסדר, אני קופץ לאירוע קטן, שמתי את ליאל בתחנת אופקים ותדאגי שלא תצא משם. לאחר מכן צלצלתי שוב, כי רציתי לשאוב עוד מידע, והוא אמר שהוא לא יכול לדבר עכשיו. משם כבר לא שמעתי ממנו. זו הייתה השיחה האחרונה".

מה סיפרו לך שקרה

"בשעה שתיים ועשרים לא שמעו ממנו. איציק קיבל הודעה להגיע לאזור המסיבה כדי לחלץ פצועים. בקשר הוא שמע ש'ברעים' מתחוללת תופת והוא הרגיש חייב לעזור בחילוץ. על דעת עצמו הוא נסע לרעים במקום למסיבה, ואיך שהם נכנסו לקיבוץ ולקחו ימינה - ירו עליהם באר-פי-ג'י מחבלים שהסתתרו בממ"ד באחד הבתים. ליאל שמעה בקשר: 'שגב 1 והנהג שלו ללא רוח חיים ושני פצועים מאחורה'. תחת אש כבדה הוציאו אותם. בגלל ריבוי האירועים שהיו באותו יום, לא הייתי יודעת לעולם איך איציק לחם אם ליאל לא הייתה איתו ולא מספרת את כל הסיפור. היא זכתה להילחם איתו בפעם האחרונה, קיבלה את הכוחות ממנו וכנראה זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה, זה לא סתם. איציק תמיד היה אומר לי 'שום דבר לא קורה סתם'.

מאיפה הכוחות?

"אני קמה בזכות הכוחות שאיציק נתן לי, מרגישה את הכוח שהוא נותן לנו, את העוצמתיות שהייתה לו. הוא לא היה רוצה שנישבר אלא נישאר מאוחדים, שנהיה משפחה אחת אוהבת ומחבקת אחד את השנייה. חשוב לי להנציח את הסיפור שלו ושידעו איזה גיבור הוא שככה הציל אנשים ובזכותו אנחנו כאן. האירוע היה יכול להיגמר יותר גרוע ממה שנגמר, ואני מקווה שהקדוש ברוך הוא ייתן לעם ישראל כוחות ונגמור את האירוע כמה שיותר מהר. כמה שיותר פחות נפגעים".

.