רוצים להשאיר את הצעירים בבאר שבע? התשובה כל כך פשוטה

להישאר או לא להישאר: הדילמה שפוגשת את הסטודנט הממוצע בבאר שבע, בין אם "נייטיב" אסלי באר שבעי אמיתי שגדל והתחנך בעיר, ובין אם הגיע מכל מקום אחר כדי לחוות את חווית עיירת הקולג' הישראלית שאפשר למצוא רק כאן.

כסטודנטית אני יודעת - אין לי עיר אחרת. מחירי הדיור הנוחים, הקרבה הגיאוגרפית לאוניברסיטה שמאפשרת מגורים במרחק הליכה, מרכזי קניות מתחת לדירה השכורה ודי והותר עסקים קטנים שפונים לקהל היעד שלנו, גם הם במרחק הליכה, לצד האוניברסיטה שנחשבת לאחת הטובות בארץ.

התחושה הכללית היא שהעיר נועדה לנו, המענה הותאם לנו, לפעמים גם על חשבון תושבי השכונות הוותיקות (שסובלים ומרוויחים בו זמנית מהשהות שלנו כאן). ולמרות הכל, כצעירה שרוצה להקים משפחה כאן בנגב, להמשיך את החזון הבן גוריוני ולהנות מאיכות החיים שיש לבאר שבע להציע, אני וצעירים כמוני מרגישים תקועים- בעיקר בגלל שההזדמנויות להתפתח מוגבלות.

בטור שכתבה קים לגזיאל (דה מרקר), הפנתה את תשומת הלב לפוליטיקאים שמפתחים ישובים כפריים בנגב "על חשבון" פיתוח השכונות הישנות בעיר, והסבירה שעד שבאר שבע לא תאפשר הזדמנויות תעסוקה, צעירים ימשיכו לברוח. הטור מעלה מספר שאלות:

האם יש סתירה בין פיתוח ישובים בנגב ובין פיתוח שכונות ותיקות? מהו היקף הזדמנויות התעסוקה עבור צעירים בעיר? והאם זה באמת מה שמבריח את הצעירים?

אז לא, אין סתירה בין פיתוח ישובים בנגב ובין פיתוח שכונות ותיקות, להפך. יישוב הנגב הוא אינטרס של תושבי השכונות הוותיקות, החדשות, ובעצם של כל תושבי באר שבע, הנגב וישראל כולה. הקמת ישובים מסודרים היא הדרך היחידה להגביר את המשילות בנגב המופקר ולהפוך אותו מ"מערב פרוע" לנווה מדבר. באותו הזמן, אפשר להמשיך ולפתח שכונות ותיקות, כך התושבים יוכלו להנות מפירות הנגב המיושב, אולי אפילו לטייל בו בביטחון.

בנוגע להיקף הזדמנויות התעסוקה בבאר שבע, לגזיאל צודקת כשאומרת שצעירים רבים לא מצליחים למצוא עבודה בבאר שבע ובדרום בכלל. הזדמנויות התעסוקה מוגבלות מאוד והשכר נמוך יותר מבמרכז. אבל לא זו הסיבה המרכזית להגירת הצעירים. בעידן של פוסט קורונה והרחבת האפשרויות לעבוד מרחוק, ייתכן שהפתרון האמיתי נמצא במחוזות אחרים.

בתגובה לטור של לגזיאל פרסם ראש המחלקה לרפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון, אורן ווכט טור דעה אורח (דה מרקר). בטור מסביר ווכט, תחת הכותרת: "באר שבע לעולם לא תהיה תל אביב", כי הפתרון להשארת הצעירים בנגב טמון דווקא בתמריצים כספיים, הקלות מס ומימון שכר לימוד. מה שווכט לא הבין, זה שאנחנו לא רוצים לחיות בנגב בזכות כסף של אחרים, אנחנו רוצים לחיות בנגב ולכלכל את עצמנו, בזכות כסף שלנו. 

הכותבים אכן העלו מספר סוגיות חשובות: תעסוקה, ביטחון אישי, פיתוח שכונות... אבל הם לא הצליחו להפנות את הזרקור לפתרון המהיר והיעיל ביותר:

תחבורה ציבורית יעילה למרכז.

כי אולי ווכט דווקא צודק כשהוא אומר ש"באר שבע לעולם לא תהיה תל אביב". אנחנו בכלל לא רוצים שבאר שבע תהיה תל אביב. אנחנו אוהבים את העיר כמו שהיא בדיוק, למרות הפגמים של השכונות הישנות. את השקט היחסי, את הנוף המדברי, את העסקים הקטנים, את החום בלי הלחות ואת החום של האנשים. אנחנו רוצים להנות מההזדמנויות שיש לתל אביב להציע, בתל אביב, בלי לחטוף את החלסטרה בפקקים או להזיע בתחנה בגלל אוטובוס שהחליט שלא להגיע. אנחנו רוצים להגיע לתל אביב בקלות, כמו שכל חיפאי או ירושלמי יודע שהוא יכול, בזכות רכבת מהירה או ישירה.

הרי כל סטודנט שנוסע לבקר את ההורים בסופי השבוע מכיר את המשוואה: נסיעה ברכב- משמע פקקים, זמן יקר ודלק יקר (שלא נדבר על ביטוחים, עליות נלוות ופגיעה באיכות הסביבה). האלטרנטיבה המתבקשת היא תחבורה ציבורית, שגם זו עולה לא מעט כסף, עצבים וזמן ששווה כסף, עם זמינות מוגבלת ביותר. כשחווים נסיעה כזו פעם בשבוע או שבועיים לאורך התואר, זה בהחלט לא משאיר טעם של עוד...

כיום, נסיעה ממוצעת ברכבת מבאר שבע צפון לתחנת רכבת תל אביב ההגנה בין השעות 7:00-9:00 אורכת כשעה וחצי. על פי נתוני ווייז נסיעה ממוצעת ברכב מרכבת באר שבע צפון לתחנת רכבת תל אביב ההגנה בין השעות 6:00-9:00 אורכת בין 1:24 ל1:45. על פי נתוני מוביט, נסיעה ממוצעת באוטובוס מבאר שבע לתל אביב אורכת שעה וחצי. לעומת זאת, נסיעה ממוצעת ברכב בשעות ללא תנועה: בין 1:00-1:03.

לא יתכן שרכבת שמגיעה למהירות 140 קמ"ש, תהיה איטית יותר בהשוואה לרכב פרטי שנוסע ללא כל תנועה בכביש. צריך לזכור שחישוב הזמנים שהוצג אינו כולל את זמן ההגעה לתחנת הרכבת או האוטובוס, ואינו כולל גם את זמן ההגעה מתחנת הרכבת בתל אביב לעבודה. הסחבת הזו בדיוק, היא זו שגורמת לעוד ועוד אנשים לקנות רכב פרטי בתחושת חוסר ברירה, מייקרת משמעותית את עלויות המחיה בדרום, מותירה את כולנו כבני ערובה בפקקים בזמן שנוכל להיות פרודוקטיביים, לשבת בנוחות ולעבוד מרחוק מהרכבת.

רוצים לתת לנו הזדמנויות? חברו אותנו לאיפה שהן נמצאות

לא תאמינו כמה צעירים כמוני רוצים לגור בבאר שבע גם ביום שאחרי התואר. גם אם זה אומר "לספוג" את חוסר המשילות, מתוך האידיאולוגיה שאף אחד לא יבריח אותנו מכאן. אנחנו מוכנים לנסוע כל יום את המרחקים הארוכים כדי לא לוותר על האיכויות שיש לבאר שבע להציע. אבל באופן שמתאים למדינה מערבית, עם רכבת ישירה וזריזה שעוקפת פקקים, ותאפשר קצת עבודה מהלפטופ בלי להימחץ כסרדינים.

אנחנו יודעים שיש תהליכים ארוכי טווח שלא ניתן לפתור ביום אחד, שמרכזי תעסוקה זה עניין של זמן, אנחנו גם יודעים שזה עוד יקרה ושיש לנו ראש עיר שדוחף בכל הכוח. אנחנו מוכנים לבלות במבחר קטן יותר של מקומות בילוי, ושכמעט הכל יהיה סגור בשבת. אנחנו מבינים שבעיית הביטחון האישי לא תיפתר לפני שינוי עמוק במשטרה, במערכת המשפט, אולי אפילו מבצע צבאי. אנחנו גם יודעים שחוסר המשילות קיים לא רק בבאר שבע, אלא גם ביפו, בגליל, וכמובן שבשאר הנגב, לצערנו זה זולג (אם לא זלג כבר) לכל הארץ.

עד אז, הפתרון האולטימטיבי עבור צעירים, הוא תחבורה ציבורית, איכותית, יעילה, מהירה, זולה, שתהווה אלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי, ותאפשר לנו להמשיך לעבוד במרכז בלי להשתגע. נחכה בסבלנות לכל השאר.