טור דעה: שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום

רגע לפני ראש השנה אני תמיד מוצאת את עצמי מהרהרת על השנה החולפת, עושה חשבון נפש. כמה השתנה פה וממשיך להשתנות השנה, אנחנו מדינה כל כך קטנה שמייצרת רגעים דרמטיים בקנה מידה מטורף. השנה הזאת הייתה אולי הדרמטית ביותר מאז מלחמת יום כיפור, לא רק ברמה האישית, אלא ברמה הלאומית.

ה- 07/10 טרף את הקלפים במדינה שגם ככה הקלפים בה מתערבבים על בסיס יומיומי. אנשים הלכו לבלות במסיבה, יצאו לחגוג חופש, חיים ושלום ומצאו עצמם נרדפים, נרצחים ונשבים. באותה שבת ארורה כל אחד זוכר היטב היכן הוא היה כשהוא ראה את המראות מהעוטף, השריפות, הגופות, הריצה ההמונית של חוגגי המסיבה ואת אנשינו מובלים לעזה על ידי המון זועם. התמונות האלה מהעוטף, משרדות, מאופקים גרמו לנו, לכולנו להבין – הזמן שלנו כאן רגעי. במדינה המטורפת הזאת אנחנו לא יכולים לדעת אם נהיה כאן מחר. עם הכניסה הקרקעית לעזה החלו לפרסם מידי בוקר שמות נופלים, ילדים צעירים בתחילת דרכם שמצאו את מותם בהגנה עלינו. הקומה הראשונה במחלקה לטיפול נמרץ בסורוקה התמלאה במשפחות שמקוות שלבנם היקר, שנלחם בגבורה יקרה הנס והוא יצא מכלל סכנה. הידיעה שבעוד רגע יכול ולא נהיה כאן גרמה לשני תתי תחומים בדיני המשפחה לבלוט מאוד מאז ה- 07/10 וכשנתבקשתי לכתוב את הטור היה לי חשוב לחלוק איתכם את הרהוריי ואת תובנותיי ובסופו של דבר גם את המלצותיי.

התחום הראשון – תחום דיני הצוואות, מינוי אפוטרופוס ועריכת ייפוי כוח מתמשך. בני משפחה של חיילים מצאו עצמם פתאום צריכים להתמנות לאפוטרופוסים על בניהם הצעירים כי הם לא יכולים עוד לקבל החלטות בעצמם, משפחות צעירות שלא העלו על דעתם שרוב בני המשפחה ילכו לעולמם, היו צריכות להתעסק במי יהיה אפוטרופוס של הילדים שנותרו יתומים ומי יקבל את ניהול עזבונם. אנשים לא אוהבים להתעסק עם המוות ומה יקרה אחריו ולכן באופן טבעי נוהגים לדחות את העיסוק במה יהיה איתי אחרי לכתי או מה יהיה איתי אם לא אוכל לטפל כראוי בענייניי. כן אלה נושאים שלא כיף להתעסק בהם, אבל אחרי ה-07/10, אחרי שכולנו הבנו שהמוות יכול להגיע כך ב-06:30 בבוקר אל תוך הבית, פתאום המחשבה על צוואה, מינוי אפוטרופוס, מסמך הבעת רצון וייפוי כוח מתמשך החלה לחלחל לכל בית. חשיבותם של המסמכים האלה ברגעים הקשים ביותר שעוברים על מי שנשארים מאחור היא קריטית. הרי כולנו רוצים לעשות את מה שהכי נכון ליקירנו, כולנו רוצים לקיים את רצונם האחרון של מי שלא יכולים עוד לעסוק בכך בעצמם בין אם הם בחיים, אך לא כשירים לקבל החלטות ובין אם הם הלכו לעולמם והותירו אחריהם נכסים ורכוש. נכון, זה לא תחום שנעים לעסוק בו. נכון, אף אחד לא אוהב לחשוב על מה יקרה בלכתי, אבל ההמלצה הכי טובה שאוכל לתת לכם בפרוס השנה החדשה – תתייעצו עם עורך דין בקיא בתחום והכינו עצמכם גם לזה.

התחום השני – פרידה וגירושין. כשהמוות ארב בפינה בצפון ובדרום, במעבר לממ"ד ובחזרה ממנו, שהמוות הפך פתאום כה קרוב, אנשים התחילו להרהר על חייהם האישיים, לבחון האם הם מסופקים? מה יקרה אם לא אהיה כאן מחר? האם מיציתי את חיי כמו שרציתי? האיום הקיומי הזה היה כמו קטליזטור לזוגות שחוו משבר בחיי הנישואים שלהם לפני ה-07/10. פתאום זוגות שאולי היו נשארים יחד למרות הקשיים, כבר לא רצו עוד להסתפק בחיים נוחים ורגועים ורצו להגשים את התשוקות שלהם ולחיות את החיים שהם רוצים. מותר לו לאדם לחשוב על אושרו האישי, מותר לו לרצות לחיות את חייו באושר גדול, גם במחיר של פירוק המשפחה. יחד עם זאת, פירוק המשפחה משפיע מאוד על כל המעורבים ובמיוחד על ילדי הצדדים, שנקלעו לסיטואציה שלא על דעתם ולא באשמתם. מחקרים רבים מראים כי בכל הליך גירושין, גם אם הוא מופחת להבות, יחווה ילדם של בני הזוג טלטלה רגשית. הפירוק של התא המשפחתי לשני תאים נפרדים, עזיבת הבית והחדר הפרטי יחוללו בחיי הקטין סערה של ממש, גם אם הוא לא יפגין אותה החוצה. אצל זוגות רבים המשבר הוא בעצימות גבוה. משבר זה גורם לבני הזוג "הנעזבים" לראות בבן הזוג "העוזב" אויב.

מי שהיה עד לפני רגע אהוב ואוהב, הופך באחת להיות אויב, הפיכתו של בן הזוג העוזב לאויב גורמת לצד השני לרצות להכאיב לו, לנקום בו והרבה זוגות נשאבים למקום האפל הזה מבלי לקחת בחשבון את הנזק הנגרם לילדיהם שכזכור לא בחרו במצב הזה. בעת המאבק העצים זוגות נוטים לשכוח שהם אומנם מפרקים את הזוגיות, אך הם יישארו אחד בחיי השני כשיש ילדים משותפים וככל שהפרידה תהיה יותר דרמטית, הסיכוי לשמור על יחסים טובים עם הצד השני הולכים ופוחתים. עורך דין טוב בתחום דיני המשפחה הוא כזה שיזכיר לבני הזוג שהם לא לבד על הספינה הטובעת, שילדיהם גם נמצאים על אותו הסיפון וכדאי לשלוח להם חבל הצלה. אז נכון, אדם זכאי לחוות את האושר האולטימטיבי, נכון שעדיף לו לאדם שאיננו מאושר במקום בו הוא נמצא לעשות הכל על מנת להיות מאושר, זוהי גם טובת הילדים, שכן הורה מאושר יגדל בד"כ ילד מאושר. אך אל לו לאותו הורה למצוא את אושרו על חשבון טובת ילדיו.

ולכן, הטיפ שלי להורים שמתגרשים, תמצאו את הדרך להיפרד בטוב, בכבוד, הנמיכו להבות ותזכרו שאתם אומנם נפרדים, אך תמיד תישארו בחיי בן הזוג כשיש ילדים. גם אם הם כבר בגירים. דמו לעצמכם את ילדיכם הולך על חבל דק, אל תהיו הרוח המאיימת להפילו, היו תמיד רצועת הבטחון שלו, גם כשאתם נפרדים. תבחרו בדרך השלום ולא בדרך המלחמה. תבחרו לנהל הליך שקט ומהיר שיראה גם את טובתו של בן הזוג שיהיה תמיד ההורה של ילדיכם. תבחרו עורך דין שיקח אותכם אל חוף המבטחים ולא אל עין הסערה. תבחרו את זה שיראה את טובתכם אבל יזכיר לכם את טובת ילדיכם. בברכת שנה טובה וחתימה טובה. מי יתן ונזכה לראות בשובם של כל חטופינו וכל חיילינו לביתם.

מיטל אזולאי, עו"ד https://www.facebook.com/profile.php?id=100057266147090&sk=reviews

כתובת מייל: [email protected]

כתובת המשרד: הפלמ"ח 99, באר שבע

טלפון ליצירת קשר: 08-6651990