לרגל יום האישה: "דימונה היא המקום שבו מצאתי את עצמי"

נצנת מקונן, 34, היא דמות יוצאת דופן בנוף הדימונאי: מדובר כנראה באישה היחידה ממוצא אתיופי שמתגוררת בעיר, חיה עם בן זוג ממוצא דרום אמריקאי ויש להם שלושה ילדים יפי תואר. אולם מעל הכל, היא מנהלת סטודיו ליוגה בעיר,"נצנת יוגה".

הכישרון שלך בתחום המשחק היה כה גדול עד שהתקבלת לעסוק בתחום אף במסגרת השירות הצבאי...

"אכן, התגייסתי לתיאטרון צה"ל, שם עסקתי בשירה ובמשחק. עם תום השירות, התחלתי ללמוד משחק מקצועי במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב במשך 6 שנים עד לסיום התואר במשחק". את בן זוגה הכירה בתל אביב ב-2016. היא אמרה לו אז שהיא בדיוק עוברת לדימונה. הוא הפתיע והצטרף אליה. יחד הם הקימו בית ומגדלים משפחה. יש להם שלושה ילדים מתוקים עם שמות מיוחדים וייחודיים: תאומות קסומות בשמות אמן ועדאלאין בנות 3 ואפולו בן השנה.

ספרי על הזיקה שלך לדימונה ולדרום.

"שיחקתי בתיאטרון הבימה בהצגה "איש חסיד היה". אורי וידלבסקי, כיום המנהל האומנותי של תיאטרון דימונה ואז מלחין הבית של הבימה בעל הצגות רבות וידועות פרי עטו, הציע לי לעבור לתקופה קצרה לדימונה לטובת תפקיד בהצגה "הנסיך הקיים". הסכמתי להצעה, והשאר היסטוריה".

מה בעצם משמשת עבורך העיר דימונה, מעבר למעבר הפיזי לעיר?

"זו שאלה טובה, אני חושבת שהייתי ממשיכה עם מסלול המשחק אם לא הייתי "עוצרת לרגע". בדימונה קיים משהו שמאפשר לך פשוט "להיות". חיי העיר הטורדניים והלחוצים יוצרים המון הסחי דעת, וקולות רקע שלא קל להשקיט. בנייני תל אביב חסמו לי את אופק המחשבה ומשהו בתזמון ובמרחבים של דימונה אפשר לי לחלום. המשפט הראשון שאמרתי לאחותי כשעברתי לכאן: "ביטניה, אני מהרהרת!". עכשיו זה יישמע מצחיק, אבל אדם יכול לפגוש עצמו רק בקטעי הרהורי ליבו הכנים. ובצומת הזה אני פגשתי את דימונה. אז כן, היא הרבה מעבר למקום מגוריי, היא המקום שבו מצאתי את עצמי".

תני דוגמא להצגות תיאטרון ידועות בהן כיכבת.

"מאז הספקתי לשחק בהצגות בתיאטראות הבימה, תיאטרון חיפה, התיאטרון הארצי לנוער ועוד סדרות כמו "אימפריה זגורי", "תנוחי", "כדברה", "מלאך של אימא", ואף תפקיד מרכזי בסרט "הנשף" שהיה מועמד לפרסי אופיר".

"מכל הסגנונות השונים שלמדתי בעולם המחול והיוגה, רקחתי וכתבתי שיטה שבה רקמתי את רזי התנועה הנשית. השיטה קרויה "יוגה לאישה'"

וכאן אנו מגיעים למפנה בחייך מהקצה אל הקצה – לימודי יוגה.

"תוך מסע המשחק שלי תמיד תרגלתי יוגה. ליד הדירה בשינקין היה סטודיו קטן שבו לקחתי שיעורי יוגה מקצועיים. זה התחיל ביומיים בשבוע, אבל תוך6  חודשים הייתי מתרגלת קבועה יומיום במכללת סמינר הקיבוצים. עם סיום הלימודים ולאחר תקופה שבה גם לימדתי מחול במכללת סמינר הקיבוצים החלטתי לעזוב את תל אביב לתיאטרון קטן שנמצא בלב העיר דימונה לתקופה של חודש שנמשך לרומן ארוך מעל כ-7 שנים".

מקונן ממשיכה: "מכל הסגנונות השונים שלמדתי בעולם המחול והיוגה, רקחתי וכתבתי שיטה שבה רקמתי את רזי התנועה הנשית. השיטה קרויה 'יוגה לאישה'. התחלתי ללמד יוגה בהתנדבות במשך כשנתיים באולם התיאטרון בדימונה ומאז אני מכשירה מורות ליוגה בעיר ומחוצה לה ובעלת הסטודיו הראשון ליוגה בדימונה ונהנית מכל טיפת זיעה שיורדת בסטודיו".

כיצד הגעת לעסוק דווקא בהדרכת יוגה, מקצוע תובעני הטומן בחובו אחריות רבה למטופלות?

"גיליתי את עולם היוגה באקדמיה למחול לפני כ-20 שנה כשרקדתי בסטודיו בראשון לציון אצל נדין בומר. כעבור 7 שנים ותוך כדי תנועה במסלול חיי, הרגשתי שהגוף שלי מחפש תנועה עם המון חמלה, מגע הוליסטי יותר, שלא עובד מתוך מאמץ בלבד. לרגעים הייתי מאוכזבת מעולם התנועה וחיפשתי משהו משמעותי יותר", היא אומרת.

מה הביא אותך לבחירה המקצועית הספציפית שלך, לעסוק בתחום בו את מתמחה כיום?

"אני ממש לא בחרתי בזה! פשוט עסקתי בזה, ראיתי צורך של אנשים למצוא מקום שלווה, וגם צורך שלי להעניק את המקום הזה. אז כן, אני מוסמכת ומורשית ללמד יוגה אך כל התעודות היו מרצון שלי להעמיק את התרגול. אני מלמדת למעלה מ-15 שנים של תנועה ומחול, והיוגה הייתה עוד זרוע, וכשראיתי מה היוגה עושה לחיי, הבנתי שמחובתי גם להעביר אותה הלאה".

"אני נלהבת לעזור לאנשים למצוא את השלווה הפנימית שלהם באמצעות יוגה ומדיטציה. בשיעורים שלי אני שואפת ליצור סביבה קודם כל שהיא גם בטוחה, וגם מאפשרת ומטפחת את הביטחון של המתרגלות. לדוגמא, אני מאוד אוהבת לצלם אותן, כדי שהן יראו את עצמן דרך העיניים שלי, כפי שאני רואה אותן! כך שהן תחלנה  לחקור את התרגול שלהן ולהביט בעצמן חוות את השינוי. אני מאמינה ביצירת מרחב שבו כל רמות הניסיון מתקבלות בברכה, וכפי שאני תמיד אומרת: 'היוגה צריכה להתאים את עצמה אלייך, לא את זו שצריכה להתאים את עצמך ליוגה".

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר נשים בתפקידי מפתח, בתפקידי ניהול בכיר, בעלות חברות משלהן, נשים בקדמת העשייה בכל תחומי החיים. מובן שיש עוד דרך לשיפור מעמדן של נשים בעמדות בכירות... נשמח אם תתייחסי לזה מנקודת מבטך.

"אוי איזו תקופה נהדרת לחיות בה כאישה אמיתית! בדיוק הייתה לי תלמידה השבוע שאמרה 'את לא מבינה, הייתי כמו סופה! כי עוד מעט אני אמורה לקבל (ווסת), וכעסתי על כל העולם, ונשבעת שכמעט ביטלתי את השיעור, והגעתי למרות הכול, ועכשיו אני ממש מרגישה מאוזנת "בהיי"!  איזה כיף שבאתי'! ועניתי לה שקודם כל כמה כיף לשמוע את זה, ואיזו תקופה נהדרת אנחנו חיות בה, שנשים כבר לא מסתירות את השינויים ההורמונליים, ומדברות במודעות לעצמן. כי זו תקופה מאפשרת! יש ציטוט של ולדימיר פוטין נשיא רוסיה שאומר: 'אין לי מצבי רוח, אני לא אישה'". ופעם הייתי כועסת על המשפט הזה, אבל כיום אני מכבדת אותו, על אף שגם גברים חווים שינויים הורמונליים אבל לא כמו נשים, ועכשיו אני אומרת, נכון פוטין כמו שאימא שלך בטח חוותה שינוי במצב הרוח כשילדה אותך! בטח שיהיה לי שינוי במצב הרוח כי אני אישה, וצריך לכבד ולהכיר בזה וממש לא לראות בזה כחולשה".

ובהקשר הזה, עדיין יש פער משמעותי בשכרן של נשים מול גברים, כמובן לטובת הגברים. מה דעתך בנושא?

"כן, זה ממש מבאס לשמוע, אישית הייתי עוזבת מקום עבודה כזה, זו אפליה לא מתקבלת על הדעת לכל דבר"!

האם בעידן ה-ME TOO העולם הוא מקום יותר בטוח ונעים לנשים?

"תלוי היכן את ממוקמת על המפה! אך בעולם המערבי, ואישית יכולה להעיד כי גם בתיאטראות ועולם המשחק, הסוגיה הזו נמצאת ביתר תשומת לב".

אם היית יועצת ראש העיר למעמד האישה – מה היית ממליצה לו לשפר בסוגיה הזו?

מקונן: "בנושא בריאות האישה, מפריון, דרך סרטן השד ועד דימוי גוף חיובי! העלאת מודעות ליתרונות היוגה המועילים לבריאות האישה. להקים תכניות אף חינמיות לתרגול ביתי. הרצאות על רווחתה הגופנית, הנפשית והרגשית המוכחת. מענה רפואי זמין, תורים לאולטרא-סאונד. לדוגמא, עם הריון התאומות, היה עליי לנסוע לסורוקה בכל שבועיים (!) וזאת בתקופה שלא היה לי רכב. בדיקות פשוטות שהיה ניתן לקבוע כאן בדימונה. גינקולוגים חסרי כבוד שמטפלים במצבים רגישים לנשים (מניסיון אישי, בגלל זה מחכה רק לתור לנשים גינקולוגיות). במשפט אחד: מענה רפואי ורגשי נשי לקידום בריאות האישה".

איזו דמות נשית מהווה (או היוותה בעבר) עבורך מודל שאפשר לקבל ממנו השראה ומדוע?

"אני חייבת לציין שבכל אישה יש עוצמה אדירה, מיוחדת מאוד, אולי בגלל זה הקפתי את עצמי בקהילת נשים שנרקמת כאן. תחשבו על זה, נשים הן ממשיכות האנושות, וזה לא דבר של מה בכך. לכל אישה יש איזה סוד, איזה סיפור שהיא סוחבת אתה, ובדרך כלל קשור, לנשיות שלה, להורות שלה. ומשהו במסע הזה מרתק אותי" .

"תנוחות היוגה האהובות שאותן אני מלמדת הן אלה שעוזרות לנשים שלי למצוא איזון ויציבות בתרגול שלהן. אני מאמינה שכאשר תלמידה מסוגלת למצוא תחושה של איזון ויציבות, היא יכולה להתקדם בביטחון ובמחלה כלפי העולם וכך להוות השראה אינסופית".

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

מקונן: "קצר, אין כזה! החלום שלי הוא למצוא זמן פנוי ללמוד בס, גיטרה בס היא החלום הסודי שלי. עד אז אני מחפשת שעות נוספות במחוגה...

"כרגע בזמן הפנוי זה פשוט להיות עם הילדים שלי שהם באר, מעיין של השראה ואהבה אינסופית".

נשמח אם תשתפי אותנו בשאיפות המקצועיות-אישיות שלך לשנים הקרובות.

"הגישה שלי להמשיך ולהוביל את תרגול היוגה באופן מאוד ממוקד. המטרה שלי להפוך את היוגה לנגישה עבור כל מי שחפץ בשלווה פנימית מושרשת באמונה שיוגה היא מסע אישי. אני שואפת להמשיך וליצור סביבה בטוחה ותומכת שבה המתרגלים יכלו לחקור את החוכמה הפנימית שלהם ולמצוא שלווה בתוך עצמם. וכך להיות מודעים יותר למחשבות, לרגשות ולתחושות הפיזיות שלהם, כדי שיוכלו ללמוד איך להיות נוכחים ברגע באמצעות תנועה ונשימה מודעת ולהתחיל להבין את הפוטנציאל של הגוף לריפוי וטרנספורמציה. ולבסוף  לגשת לרמות עמוקות יותר של הרפיה ותובנה. אני באמת מאמינה שהיוגה היא דרך לשלום קודם כל עם עצמך. ולעצמי אני מאחלת למצוא את האיזון בין הבית לסטודיו שכבר נהיה הבית".

עד כמה התמיכה בבית/בחיק המשפחה עזרה לך לממש את עצמך?

מקונן: "זה היה החלום של איתן שלי. התאומות הן יוגיות קטנות ומשתתפות בשיעורי יוגה ילדים, וההתבוננות בהן כמורה מרגשת ומעצימה".