הכירו רויטל תורג'מן "האמא של כולם"

בצל הקורונה במאוחדת הושלמה בחירת המצטיינים לשנת 2019, כאשר טקס המצטיינים המצומצם נערך במעמד מנהל המחוז, דני מושיוב. בין המצטיינים במחוז דרום: רויטל תורג'מן, מנהלת הסיעוד המחוזית במאוחדת, אשר בלטה בתרומתה המיוחדת, בהישגים ובמסירות לתפקיד.

בנימוקים לבחירתה צוין: "רויטל התחילה עבודתה במאוחדת לפני כ-25 שנה כאחות מן המניין. במהלך השנים בזכות מקצועיות, התמדה ונחישות, הפכה מאחות מקצועית לאחות מנהיגה ומובילה שינוי בעולם הסיעוד במאוחדת ובמחוז הדרום בפרט. רויטל מובילה ביד רמה את צוותי האחיות, דואגת למקצועיות ופיתוח הצוותים ומעל לכל מכירה כל אחות ואח, דואגת להם בפן האישי, המשפחתי - רויטל היא האמא של כולם. היא מנהלת ביד רמה את הצוותים בזמן קורונה אך על זה ייכתב כנראה ספר כשנחזור לשגרה". 

הזיקה למקצוע החלה כבר בגיל 16 

רויטל נולדה בבית משפחת אוחנה לשלמה - איש צבא ורחל - עקרת בית שלימים עבדה כמטפלת בויצ"ו, עד אוגוסט אחרון בו פרשה לגמלאות ולה שלושה אחים. תורג'מן למדה במקיף ו' בבאר שבע, במגמת סיעוד, שם סיימה י"ג. "האהבה לטיפול והנתינה באה מהבית", היא מספרת. "אני במקצוע הזה מגיל 16 בערך. לא בחרתי את המקצוע, זה היה פשוט החוג היחידי בבית הספר התיכון שיכולתי להירשם אליו מפני שכל שאר המגמות לא עניינו אותי".

"אזקוף לזכותה של אמי את הדחיפה הבלתי פוסקת ללכת ולהיות אחות. אני חושבת שהבחירה שנעשתה עבורי, מהר מאוד הפכה להיות דרך חיים מבחינתי. אני לא מכירה משהו אחר. סיעוד זהו המקצוע הכי יפה בעולם, בעיניי. יותר מכך, אחות יכולה להיות הכל - אבל לא כל אחד יכול להיות אחות. יש לנו את היכולת לגעת באנשים, להכיל אנשים, לטפל באנשים ובבני המשפחות שלהם, ללוות אותם על פני רצף של כל החיים - מהריון ולידה ועד סוף החיים. לא הייתי מחליפה את המקצוע הזה בשום מקצוע אחר. נכון הוא שמדובר במקצוע לא מתגמל כלכלית ושוחק אבל לסיפוק שיש בו - אין שום תחליף כולל שום סכום שבעולם".

בשנת 1992 התגייסה לצה"ל - שירתה בבה"ד 10 כסמלת תברואה ובקרה במתקן אשפוז 543 בעיר מגוריה. לקראת סיום שירותה, שימשה לפרק זמן קצר כאחות בבית החולים לבריאות הנפש. "ביקשתי לעבור לבית החולים, ללבוש מדים ולהרגיש את העשייה מקרוב, רציתי להיות אחות".

לאחר שנתיים הבינה כי היא חפצה במימוש הפוטנציאל שלה דווקא בקהילה. "עבדתי בשירות הצבאי שלי כאחות בבית החולים סורוקה במחלקה פנימית וכשנולדה בתי הבכורה החלטתי לעזוב לטובת הטיפול בקהילה. התחלתי את חיי המקצועיים כאחות מעשית בכפר בדוואי קטן בתל שבע. במהלך השנים מילאתי מגוון רחב של תפקידים, מאחות מרפאה ראשונית, אחות יחידת אשפוז בית, אחות בקרת אשפוז, אחות סטומה, אחות לטיפול בפצעים קשיי ריפוי, כלה במנהלת סיעוד מרחבית, ניהול אדמיניסטרטיבי של מרחב נגב וכל מה שביניהם: קורסים, הכשרות, השתלמויות - ומשם מוניתי לתפקיד בו אני נמצאת זו השנה החמישית". 

"רגע של נחת בתוך העבודה המאומצת" 

בסביבתה מספרים כי לא הופתעו מהבחירה בה כמצטיינת המחוז, אולם ניכר כי היא כן. כשקיבלה את הטלפון עם הבשורה ממנהל המחוז, דני מושיוב, היא התרגשה עד מאוד: "זה היה רגע של נחת שמצאתי בתוך העבודה המאומצת סביב מתן טיפול לחולי הקורונה מבוטחי הקופה, ודני צלצל. הנחתי שמדובר בשיחה מקצועית גרידא הכוללת דיווח יומי על המבוטחים שלנו אבל זה לא מה שהיה. הוא אמר בחיוך שהוא מכיר ומוקיר את העבודה המאומצת שלי, את הניהול של מערך האחים והאחיות במחוז ואת התרומה שלי למשימות הכלליות ולכל האתגרים שאני נקרית להם ואז הוסיף שבחר בי כמצטיינת המחוז".

למה היית כל כך מופתעת?

"הייתי די מופתעת, לא כי אני חושבת שאני לא ראויה - אלא כי אני עובדת מבלי לצפות להוקרה או לתעודת הצטיינות. כשאני מגיעה לעבודה, אני כמו יהודי טוב שנמצא בבית התפילה: אין לי זמנים, אין לי שעות, אני כל כולי מרוכזת בעבודה - ולכן הופתעתי. לפי ארגון הבריאות העולמי זו שנת האחים והאחיות בארץ ובעולם והבחירה בשנה הזו, מבחינתי, מעצימה את ההתרגשות כפליים. בנוסף, בשנה הזאת נכפתה עלינו מציאות לא מתוכננת, התמודדות יומיומית לא פשוטה בצל הקורונה, תוך סיכון חייהם של הצוותים הרפואיים ובני משפחותיהם וזה נעים לקבל הערכה על העבודה הנעשית".

איך באמת מתמודדים עם המציאות החדשה של הקורונה?  

"לא האמנו שהמגיפה הזאת תעצור את שגרת חיינו ותסיט את מרבית הפעילויות השגרתיות לטיפול אך ורק בנשאי קורונה, מבודדי קורונה ובחשודים בקורונה. בעצם את רוב הטיפול במרפאות הפכנו לטיפול מרחוק או בבית המטופל, כמובן תוך הקפדה על כל ההנחיות של משרד הבריאות. המשכנו לתת מענה מקצועי לכלל המבוטחים שלנו - אם זה ביחידת אשפוז בית, אם זה באשפוזי היום. אנחנו יודעים שבתי החולים והשירותים האלקטיביים בבתי החולים נסגרו ולכן באופן יזום מאוחדת הסיטה את כל המבוטחים לאשפוזי היום, ודאגנו לשמר את הרצף הטיפולי שלהם בקהילה".

"אני יכולה להגיד שמערך הסיעוד, בעת הזו של המשבר, הוכיחה מעל לכל ספק שהסיעוד - האחים והאחיות הם חוד החנית, הלב הפועם של מערכת הבריאות בארץ ובעולם ובלי אחים ואחיות מערכת הבריאות לא הייתה יכולה לשרוד ולהתמודד עם המגפה העולמית. למרות האתגר המורכב, האחים והאחיות מתמודדים איתו ועדיין ממשיכים להוביל ולשמר את האיכות הרפואית, מקיימים פעילויות יזומות לאיתור קשישים החיים בעוני, קשישים בקבוצות סיכון ובדרגות סיכון, אוכלוסיות חלשות שזקוקות לסיוע וכל הזמן עומדים על המשמר כדי להעניק סיוע מקצועי".

עוד הוסיפה בגאווה גדולה: "שיש לי את הזכות לעמוד בראש מערך כה חשוב ומשמעותי בתקופה הזו. מבחינתי האחים והאחיות הם גיבורים אמיתיים. הנוכחות בעבודה גבוהה כמו בשגרה, למרות שהילדים בבית ואין מסגרות. האחים והאחיות מגיעים לעבודה ועושים את המוטל עליהם בצורה המקצועית הטובה ביותר, הם קואופרטיביים ויותר מכך אף פונים אליי באופן יזום בכדי להצטרף למשימות מיוחדות, גם כשמדובר בסיכון בריאותם".

אילו קשיים מתגלים בתקופה הזו?

"לתקופה הזו יש הרבה מאוד שותפי תפקיד, הרבה מאוד גופים וכולם שותפים למשימה הלאומית - אם זה משרד הבריאות - הגוף הרגולטורי ואם זה פיקוד העורף, מד"א וכל המדרג ההיררכי. הרבה מאוד פעמים קיבלנו הנחיות סותרות ומאוד מבלבלות מצד הגופים הללו. מאוד קשה לפעול על פי הנחיות כשהן לא די מגובשות. עוד דבר שעורר שאלות ותהיות הוא הסיקור של התקשורת לעבודת הקודש של האחים והאחיות וסגלי הרפואה שעושים בבתי החולים, במחלקות המונשמים ובמחלקות המבודדים כשאף אחד לא מתעד את עבודת האחים והאחיות וסגלי הרפואה שנמצאים בקהילה.  מרבית החולים הקלים נמצאים בבתיהם או בבתי מלון, ובאחריות קופות החולים. לסגלי הרפואה בקהילה יש התמודדות לא פשוטה וחורה לי שבתקשורת לא מתקשרים דיו את העבודה שנעשית על ידי האחים והאחיות שבקהילה". 

תרצי להוסיף משהו לסיום?

"מאוחדת בשבילי זה בית, זה מקום שטוב וכייף לעבוד בו, אני מאוד אוהבת את האנשים שיש במאוחדת, ההון האנושי יקר מפז. במשך שנותיי בארגון צברתי הרבה מאוד חברים, קולגות ואנשי מקצוע מהטובים שיש - ולא הייתי מחליפה את מאוחדת בשום מקום עבודה אחר. יש הרבה אנשים שראויים להערכה ולהוקרה במערכת שלנו - ועצם העובדה שבסופו של דבר אני נבחרתי - גרם לי להבין שהלב שלי במקום הנכון, שהבחירות שלי נכונות ושלהשקעה שלי יש תמורה".