אין כמו בבית
21.11.17 / 17:50
סיפורה המרתק של ספיר קוסא חושף אותנו אל עולמם של אמנים רבים, ונותן לנו הצצה לרגעים שמחים, מבלבלים ואף לרגעי משבר שחווה כל אמן.
צילום הוא תחום רחב מאוד, ישנם צלמי אופנה, טבע, וידאו, סטילס ועוד. עבודת הצילום היא אומנות לכל דבר, היא דורשת לעיתים דיוק רב בכדי "לתפוס" את הרגע ולעיתים דורשת רק מצלמה וטיול קצת בחוץ. מדובר על מקצוע לא שגרתי ומלא ביצירתיות. בכדי להבין יותר על התחום ישבנו לשיחה מרתקת עם צלמת מוכשרת בשם ספיר קוסא.
-
איך הגעת לתחום הצילום?
כילדה לא היה לי קשר לצילום, הכיוון היה לימודי פסיכולוגיה. עברתי במסלול המוכר צבא, טיול אחרי צבא וחזרה הביתה. אחרי הטיול הגדול חברים הציעו לי לעבור איתם למרכז. כשהגעתי למרכז מצאתי את עצמי מתמודדת עם הלבד בלי משפחה, בלי הרבה חברים, זה הוביל אותי לבחון עם עצמי מה אני רוצה לעשות? מה מעניין אותי? ואז בתוך כל הלבד פתאום מצאתי, אני רוצה לצלם, החשיבה הזאת שאני לוחצת על כפתור וזה מנציח את הרגע זה מדהים.
התחלתי ללמוד צילום מקצועי, נרשמתי למכינה במהלכה החלטתי להתמקד בצילום אופנה וריכזתי את כל המשאבים שלי לתחום. במקביל נרשמתי לבית ספר לצילום בפריז והתקבלתי, עזבתי את המכינה וטסתי. במהלך התהליך הכרתי את מי שהיום בן זוגי, לא רציתי לוותר על זוגיות אז חזרתי לארץ. בארץ, לצערי הבנתי שכל מה שלמדתי לא רלוונטי כי אין מודעות לצילומי אופנה כמו בעולם.
איך מתמודדים עם אכזבה כזאת?
הרגשתי שהכל נעצר, דברים לא הלכו פתאום, תחושת משבר, החלטתי לארוז את כל המצלמות בארון ופשוט לרדת מתחום הצילום. החלטתי לצאת לחופשה ארוכה עם בן זוגי, הפסקה מהכל. טסנו ל-4 חודשים להודו. למרות שלא האמנתי שאחזור לצלם לקחתי מצלמה כדי לתעד את הרגעים הכיפיים שלי. כשהגעתי לשם צילמתי דברים יפים שראיתי ועניינו אותי. פרסמתי חלק מהתמונות באינסטגרם ופתאום ראיתי שהמון צלמים מוערכים מתחילים לעקוב אחרי ומבקשים שאני ישמור להם תמונות, לא האמנת שזה קורה הייתי בהלם.
-
איזה סיפור מרגש / מיוחד הכי זכור לך מכל המסע שלך?
תמונת אנו. בתחילת הטיול בהודו, הגענו לפולגה בצפון הודו. שם פגשתי ילדה קטנה בשם אנו, ילדה עם עיניים מלוכסנות, מדברת אנגלית שוטף הקסימה אותי. ביקשתי ממנה רשות לצלם אותה למזכרת והיא אמרה לי לא! בנחרצות מפתיעה. לא וויתרתי, ראיתי שהיא משחקת בעלים וישבתי לשחק איתה, הצעתי למרוח לה לק ומה לא רק שתסכים לתמונה. לאחר שעה וחצי היא נפתחה, ושוב ביקשתי תמונה, הפעם אחרי מאמצים רבים היא הסכימה, אבל עדיין הייתה נורא רצינית. ביקשתי ממנה לחייך, לעשות משהו והיא פתאום הוציאה לי לשון ופשוט צילמתי. כשחזרנו למלון הסתכלתי בתמונות ונעצרתי על התמונה שלה, מיד הבנתי את הפוטנציאל של התמונה הזאת. ואכן בארץ המון אנשים ביקשו את התמונה. חשוב לי לציין שכל זה באישור הוריה כמובן.
איפה אנחנו יכולים לראות את היצירות שלך?
בחיוך רחב וגאווה גדולה היא משיבה: ביום חמישי הקרוב 30.11.17, בשעה 21:30 בקפה לולה בעיר העתיקה בבאר שבע העיר שלי ! זאת התערוכה הראשונה שלי, והיה חשוב לי לעשות את זה כאן בבית בב"ש. בהתחלה רציתי להציג נושא מסוים, אבל אז חשבתי שכל אחד אוהב תחום אחר אז למה לא לתת לקהל מגוון תמונות, שכל אדם שיבוא יוכל להתחבר למשהו.
-
משהו לסיכום?
בעשייה שלי מאוד חשוב לי להעביר את המסר שהאומנות היא ברת השגה, אנשים נוהגים לחשוב שהם לא יכולים לרכוש אומנות כי זה תמיד מאוד יקר. באתר שלי אפשר לראות מגוון תמונות, במגוון נושאים עם טווח מחירים שמתאים לכל כיס.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
