תערוכה חדשה במוזאון הנגב לאמנות: "תזוזה"

ב- 23.5.2022  תפתח במוזאון הנגב לאמנות התערוכה "תזוזה". בתערוכה , בחרו האמנים להנציח תנועה וריקוד שמהדהדים לזמנים שונים ומבטאים פולחן, סכסוך והקרבה. המתח שבין האמנות לבין התנועה עובר כחוט השני לאורך כל התערוכה וקושר את העבודות בחלל מסוים ובזמן נתון.

"ריקוד הוא הצורה הלא מילולית של ייצוג והבעה", אומרת נירית דהן, אוצרת התערוכה, "במרכזו ניצבת ההעמדה הסובייקטיבית והאסתטית של הגוף ומתן צורה לתנועה בזמן ובחלל.  בן אדם הוא כוח שנע בזמן ובמרחב. המידה שבה הוא מסוגל לשלוט בכוח תנועתו ביחס לזמן ולמרחב קובע את הצלחת פעולתו".

האמנים בתערוכה: רועי אפרת, איתן בוגנים, יעל בלבן, הילה בן-ארי, רעיה ברוקנטל, אסף גרובר, מירב הימן ואילת כרמי, מאיה ז"ק, בר פרום, רונן שהרבני ויניר שני.

תזוזה, מוזאון הנגב לאמנות, 23 במאי- 3 בספטמבר 2022

העצמאות 60, באר שבע | טלפון:   08-6993535
שעות פתיחת מוזאון הנגב לאמנות:  ימים שני, שלישי וחמישי 16:00-10:00, יום רביעי 19:00-12:00. ימים שישי ושבת 14:00-10:00 כניסה חינם

על התערוכה והאמנים:

חלק מהאמנים מבקשים לבחון את היחסים שבין התנועה לקיפאון, בין האדם לטבע ובין גוף לחומר. בעבודתיהם של בר פרום ואילת כרמי ומירב הימן עבודת התנועה הוקפאה לכדי אובייקט המייצר שאלות לגבי מימד הזמן אל מול מימד החומר. במרכז יצירתן של אילת כרמי ומירב הימן עומד אובייקט, ספק פסל ספק מכשיר מדעי ובעצם השימוש בו הוא  יוצר סימנים וצללים על האדמה. התנועה המעגלית אותה יוצרת המדענית החוקרת המסתובבת עם המתקן היא הד למחקר שנעשה לשם הבנת הטבע על כל מושגיו. התנועה המעגלית מאפשרת לה למדוד את השטח ולהטמין בו  חלקיקים ואגב כך עשרות עיגולי אור נעים על גופה ומסביבה במחול אור אינסופי.

באופן דומה בר פרום, בעבודותו, משתמש באובייקט עץ גדול. הוא חושף את העץ ובכך מגלה פני שטח קמורים וקעורים, המדמים עמקים וגבעות. בתהליך זה הוא מקפיא רגעים בזמן: סימון המפגש בין הגוף לרצפת העץ יוצר קומופוזיציות שונות במרחב, המתחיל כתנועה ומסתיימת בהקפאה שלה במרחב. עבודה זו מאפשרת ומזמינה את הצופים לקחת חלק פעיל - לגעת בה, לדרוך עליה, לשכב בתוכה ולהסתכל עליה מלמעלה.

עבודה נוספת שמאפשרת את התערבותו של הצופה היא עבודתו של אסף גרובר. גרובר שיסף וחתך בפעולה פיסולית סדרתית עשרות כדורי באולינג צבעוניים. עצם הצבתם כ"מבוך" – הכדורים יוצרים תנועה חדשה- את זו של הצופה, שנאלץ ללכת בין סבכי הכדורים ובכך ליצור תנועה חדשה- כזו שהכדורים מכתיבים לו.

ההכרחיות בתנועה באה לידי ביטוי גם בעבודותיה של יעל בלבן,  אמנם היבט הריקוד נראה באופן גלוי בדימוי הרקדניות, אך ישנה גם תנועה סמויה ביצירות אלו – התנועה של האמנית עצמה העושה שימוש בטכניקת הרפידוגרף. היא חוזרת שוב ושוב על סמל של חותמת הלקוח מעברה המשפחתי - החתמת מסמך טיהור שמו של סבה, שנים לאחר שהוצא להורג בידי המשטר הסובייטי באשמת בגידה.  וממנו  באמצעות הקפידוגרף  היא יוצרת  את הדימויים על הנייר. הסדר והחזרתיות שבעבודת הרפידוגרף מנוגדים לזריקות הצבע המבולגנות.

דואליות כזו נמצאת גם בעבודתו של רונן שהרבני. מצד אחד צנצנת, פריט יומיומי, סתמי אפילו. מצד אחר חלל המבטא ניסיון ליצור מערכת אקולוגית חדשה המורכבת ממבני מחייה בסיסיים עם חוקים חדשים ובלתי תלויים בתנאים החיצוניים. תוך כדי ערבול המבנים, המזכירים פתיתי שלג בכדור בדולח, מופיע בתוך החלל הסטרילי קיר בטון מעין מחיצה. בניגוד גמור לתכונות הבטון כאובייקט הפרדה סטטי, הקיר מסתובב ומתחיל תהליך ערבוב המאפשר את מעבר המבנים מצד לצד. הדמויות המופיעות משני צידי הקיר משלימות את תנועתו ובכך מעלות את השאלה, האם הן מקור הכוח המסובב את הקיר. והאם יצליחו לחדור את מעטה הבטון ולהיפגש. בסיומו של התהליך הדמויות נעלמות, המבנים מידלדלים והצנצנת חוזרת לנקודת המוצא  עם החומר הבסיסי שמתפרץ ומתפוצץ שוב לחלקיקים המרכיבים  בתורם מערכת אקולוגית חדשה.

הדימויים של הילה בן ארי, על מתח והשהיה, מתגרים גם הם בממד הזמן וכוח הכבידה במה שנדמה כהצעה לעצור את שניהם. בן ארי מביימת רגעים של הקפאת רטט תנועה, כופה על הצופה להתבונן בשימת לב, לעקוב אחר מתח, נשימה, מיצמוץ עיניים ומאמץ שרירים של הדמויות שהן בגודל כמעט אנושי. גם בעבודתה של מאיה ז"ק, החותמת את התערוכה, האמנית מבקשת מהצופה לתת דעתו לפרטים, דרך העיסוק בניסיון האנושי לכפות צורה וסדר על המציאות בתהליכי אילוף ומשטור. בסביבה שבה נדמה שהכול מתרחש בהתאם לתכנית חל שיבוש כאשר לפתע הסדר מופר.