גודTalk
13.04.22 / 15:28
הם מפזזים על הבמה, משננים טקסטים על גבי טקסטים ועובדים לילות כימים בניסיון להיות השחקנים והשחקניות הטובים ביותר. בנוסף לכך, חלקם יהוו בשנים הבאות חלק בלתי נפרד מעולם התרבות הישראלי. אז עוד לפני כן, חשבנו ששווה להכיר אותם מקרוב
אנחנו כאן בבאר שבע נט אוהבים לעלות על הבמה (תרתי משמע), ולתת חשיפה לעשייה תרבותית כאן בעיר. אז ישבנו, חשבנו והחלטנו על פינה חדשה - גודTalk שמה, במסגרתה נכיר פעם בשבוע סטודנט/סטודנטית מבית הספר למשחק "גודמן - בית ספר למשחק בנגב".
והיום: תכירו את אסף פנחסי בן ה-27, במקור מהישוב אפרת שבגוש עציון וכיום מתגורר באושר בשכונה ב' בבאר שבע. כעת הוא בשנתו השלישית בבית הספר גודמן. בשבוע שעבר זכה פנחסי במקום הראשון בתחרות מונולוגים קומיים מטעם אגודת ידידי תיאטרון באר שבע. בימים אלו נמצא אסף בעיצומן של חזרות אינטנסיביות לקראת הופעתו בערב יצירות אישיות – ״inside out״, אשר יעלה בשבוע הבא בגודמן, ערב מופרע ססגוני שכולל חגיגה של ז'אנרים – סטנדאפ, מחזמר, ספוקן וורד,נונסנס, קומדיה מופרעת ועוד.
במקביל, הוא מתכונן לקראת פסטיבל הצגות ילדים בחול המועד פסח, בו ישחק בהצגה לפעוטות בשם - "עץ ההפתעות". מדובר ביצירה מקורית שכתבו חבריו לכיתה ירדן קדוש ואור רוזן. בין היתר יופיע אסף בחודשים הקרובים בערבי "פואטרי סלאם" ברחבי הארץ עם קטעי ספוקן וורד פרי עטו.
בנוסף ללימודיו אסף מתנדב בתפקיד המנהל האומנותי של עמותת "רסיסים" בבאר שבע, שמטרתה ליצור שיח רחב בחברה הישראלית סביב נושאי פוסט טראומה וחוויות קרב, ולהוות כתובת ובמה לשיתוף ושיחה על הנושא החשוב. העמותה מפיקה טקס בערב יום זיכרון ב- "זאפה" בבאר שבע שיתן במה לאנשים לשתף את סיפורם – אסף גם יהיה אחד מהדוברים השנה.
מתי הכרת את עולם המשחק לראשונה?
''את עולם המשחק הכרתי לראשונה בתחילת היסודי. למדתי בבית ספר דתי ובכיתה א' יש אירוע גדול ומרגש שנקרא מסיבת סידור – אירוע חגיגי בו התלמידים הצעירים מקבלים את הסידור הראשון שלהם וכחלק מהאירוע מעלים הצגה. באותה שנה הוחלט לעשות הצגה על סיפורו של רבי עקיבא ואני קיבלתי את הליהוק הגדול ביותר בחיי – לגלם את רבי עקיבא. אחרי כמה חזרות, כשהבנתי שבאמת אעלה על במה מול המוני אנשים, התביישתי נורא, וביקשתי מהמורה להיות אחת מהכבשים בעדר של רבי עקיבא. היא הייתה המומה מהבקשה אבל קיבלה אותה באהבה. במסיבת הסידור הגעתי גאה, מעוטר בלבוש צמר גפן, וגילמתי את תפקידי הראשון בתיאטרון - הכבשה. אני רוצה לנצל את הפלטפורמה כדי להגיד לקוראים – זה בסדר לרצות להיות כבשה, לא כולנו צריכים להיות רבי עקיבא.''
היו לך השראות בתור ילד?
''עולם המשחק התחיל בשבילי כהישרדות. כשהייתי בן שמונה עברתי יחד עם המשפחה לקנדה לכמה שנים, המיתוס המשפחתי מספר שבכיתי במשך שבועיים ולא הסכמתי להיכנס לכיתה בבית הספר החדש והזר. אני זוכר שכשהתחלתי להיכנס לכיתה התבוננתי בשאר התלמידים והבנתי איך הם מתנהגים, למדתי מה מגניב, ותוך כדי שלמדתי את השפה בעצם גם למדתי איך מתנהג מי שמגניב, הפנמתי את התכונות האלה והתחלתי להתנהל ככה ביומיום עד שבאמת השתלבתי בכיתה והגשמתי את שאיפתו של כל ילד - להיות "מהמקובלים". גם השפה עצמה והמבטא היו עבורי סוג של משחק, מעין חיקוי שלמדתי לעשות.''
''כשחזרתי לארץ אחרי שלוש שנים – הגעתי למקום עם חוקים חברתיים שונים לגמרי, מופרעים יותר, חמים יותר. שתקתי חודשים שלמים והתבוננתי, עד שלמדתי לפרטי פרטים את ההתנהגות של הדמויות המובילות בכיתה, היה בחור בשם עמיחי שכולם אהבו, התמקדתי בעיקר בו, חבר טוב שלי עד היום. הפסיביות שלי והשתקנות היו עד כדי כך קיצוניים עד שהמורה זימנה את ההורים שלי לשיחה ואמרה להם שככל הנראה אני על הרצף האוטיסטי וששווה לבדוק. אחרי כמה חודשים כשאספתי לעצמי את התכונות שיעזרו לי להשתלב, את סגנון הדיבור ובעצם את הדמות שרציתי להיות – התחלתי להתנהג בהתאם והשתלבתי בכיתה ובישראליות בכלל.''
מה התפקיד שהכי תרצה לשחק?
''אני מתחיל בימים אלה לכתוב אופרת ראפ שנוגעת בפערים ובדמיון שבין העולם הדתי לחילוני, היא תתבסס על טקסטים מהמקורות היהודיים ועל החוויות האישיות שלי כמי שגדל בבית דתי וכיום נע בסערה בין שני העולמות. החלום שלי לשחק את התפקיד הראשי כשההצגה תרוץ בכל התיאטראות בארץ ובעולם, שהשירים יושמעו ברדיו ושהיצירה תעזור עוד קצת באיחוי הקרעים של החברה שלנו.''
השחקן/שחקנית שהכי תרצה לשחק לצידם?
''הייתי שמח מאוד לעלות על הבמה לצידה של השחקנית מיטל בילסון – חברתי לכיתה, לא מצליח לחשוב על משהו יותר כיף מלעלות הבמה עם חברה קרובה. האמת שלשחק עם אסי כהן גם יכול להיות נחמד.''
איך נראים הלימודים בגודמן? תאר לנו יום "טיפוסי" בחייך.
''אני לא חושב שיש יום "טיפוסי" בגודמן – כל יום צבעוני וסוער יותר מקודמו. אבל אם בכל זאת אנסה – קם שעה חצי לפני החזרה הראשונה כדי לשתות קפה שחור בגינה ולבהות באוויר. מגיע על האופניים הבינוניות שלי לגודמן ומתחיל בחזרות לקראת הפקת היצירות האישיות שעולה בקרוב, משם לארוחה זריזה של מנת הדגל שלי - אורז עם עדשים בתיבול מלח על מצע של קופסת פלסטיק. ורץ החוצה אל הפארק הסמוך לגדומן לחזרה מופרעת לקראת ההפקה הבאה "חלום ליל קיץ" שתעלה תחת כיפת השמיים. משם שוב עולה על האופניים הבינוניות ונוסע דרומה אל העיר העתיקה כדי לעבוד בבר הכי מרגש בעיר ה- "ששון בר". ומשם, קצת אחרי חצות, מותש וחצי שיכור, שוב לאופניים הבינוניות, נוסע את העלייה האימתנית אל עבר המיטה הנכספת בשוכנה ב', והולך לישון. יום טיפוסי.''
מה הכי רחוק שתהיה מוכן ללכת על הבמה? האם יש גבולות אומנותיים?
אני חושב שכל פעם שאני עולה על במה אני צריך לעבור איזשהו גבול עם עצמי, זאת עבודת השחקן – לדעת את כל המהלך של הדמות אבל לא לדעת איך הוא יקרה. כדי שהקהל יעבור חוויה, השחקן צריך להרגיש משהו ראשוני, משהו שלא ציפה לו. ובמקרים יותר קיצוניים וגבוליים – כל עוד יש הצדקה אומנותית והפעולה באמת משרתת את התמה של היצירה, אני אלך עם זה. אני לא רואה ערך בחציית גבולות או בוולגריות כשלעצמם, אם זה מוצדק ובקונטקסט נכון – אני שם.''
אם היו נותנים לך לבחור - תיאטרון/טלוויזיה/קולנוע?
''אין כמו אדרנלין של במת תיאטרון, קהל חי, טעויות שקורות, לגלות את עצמך ואת הפרטנרים מחדש כל ערב. תענוג.''
החלק הכי קשה בלימודי משחק?
''להתפרנס.''
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
