בדרך לאלבום, תמיר חיים עסיס חושף: "עברתי שיקום פיזי ונפשי ארוך והבנתי שחיים פעם אחת"
17.12.24 / 15:00
תמיר חיים עסיס (39) נולד עם השם האמצעי חיים שקיבל משמעות נוספת לאחר שנפצע במלחמת לבנון השנייה (2006). באותה עת אמו של תמיר ערכה סעודת הודיה שבה ציינה וחיזקה את השם חיים לאחר הפציעה ששרד. בזמן השירות קיבל תמיר צל"ש על תפקוד ולחימה תחת אש, וכיום הוא כותב, מלחין, עוסק במוזיקה ועובד על אלבום בכורה שכולו מוקדש להתמודדות שלנו עם עצמנו, התמכרויות והתבוננות נפשית ומתאר את סיפור חייו. זמן להכיר.
את רוב חייו המשמעותיים העביר תמיר חיים עסיס בשכונה יא' בבאר שבע ומשם עבר לשכונת רמות. "הילדות בשכונות המתפתחות הייתה קשה עד נוראית" מספר תמיר בגלוי ."גדלתי בסביבה עבריינית וחוויתי לא מעט התעללויות וטראומות נפשיות קשות, עדות לכך היא שבשעת ערב שגרתית בהיותי ישן על הספה בסלון של בית הוריי, אחותי הגדולה העירה אותי שאקום לחדרי והיא טוענת שהתעוררתי, התפרצתי ותקפתי אותה מילולית ופיזית וחזרתי לספה לישון כאילו כלום לא קרה".
ידוע למה?
"אני מאמין שזו הייתה תוצאה של חוסר יציבות נפשית והתחושות שלי שזה רק אני לבד בעולם נגד כל העולם. מקרה דוגמת זה זעזע אותי בתודעה ומלווה אותי עד היום, הייתי אז רק בן 8".
כיום תמיר מתגורר בבאר שבע, רווק ואבא לשיינא, מקור של אור ונחת בחייו. בחייו המקצועיים הוא מנהל חברה פרטית בתחום המיגון האישי, ציוד צבאי וציוד המציל חיים - חברה שפועלת כבר למעלה מ - 18 שנים ברחבי ישראל והמטה המרכזי שלה ממוקם בבאר שבע.
המוזיקה הייתה המפלט שלך באותה תקופה?
"המוזיקה הייתה מפלט הנפש שלי. אבי בזמנו קנה לי מתנה, אוזניות אלחוטיות, לא סטייל "אייר-פודס" - יותר בכיוון של אוזניות אולפן ענקיות שאפשר היה לחברן למערכת ולשמוע מוזיקה ממטרים ספורים. המוזיקה הייתה כל עולמי, הייתי מקשיב למוזיקת עולם אלטרנטיבית, מזרחית ודיכאונית כבדה (דוגמת יוסי עדן) שאפיינה את החיים ויחסי האהבה בשכונות המתפתחות לצד מוזיקה ישראלית עכשווית לאותה תקופה כמו, אתניקס, רמי קליינשטיין ומוזיקה זרה שלא הייתי מבין את שפתה, אך הייתי מדמיין מה הזמר שר ונהנה מהמלודיה.
בשנת 1994, בהיותי בן 9, יצא האלבום "השלישי" של אביב גפן שאליו הייתי מכור. ילד אור הירח מבאר שבע בתוך הכאוס של שכונות המצוקה והפחת. חסכתי שקל על שקל, הלכתי לקנות את האלבום בחנות הדיסקים בקניון הקרוב ולמדתי את כל שיריו בעל פה. לפעמים הייתי משקר לאימי שאני לא מרגיש טוב והייתי נשאר בבית ומאזין לאותו אלבום ולאלבומים נוספים ומקליט שירים מ-MTV בווידאו. הייתי יושב ומחכה שיגיע שיר שאני אוהב וקם מהספה במהירות רק כדי להתפנות שחס וחלילה לא אפסיד שיר. אגב, היום אני מבין את המשמעות של האלבום ההוא ואיך הוא השפיע עליי בגרותית כילד בן 9".
באותה שנה, ביקש תמיר מאימו לשלוח אותו ללמוד לנגן בגיטרה אצל יעקב רביץ, אח של יהודית רביץ, שהתגורר לא רחוק מהם. אחריי שהוריו שמעו את המחיר לשיעור, הבין תמיר שהם לא יכולים להרשות את זה לעצמם והחליט לוותר, כי הוא לא רצה להכביד על הוצאות המשפחה שגם ככה היו כבדות. "סיפרתי את זה לחברי הטוב שגיא לוריא שהפנה אותי לאותו מורה" שיתף. "ולאחר שהסתדרתי על גיטרה ישנה בת 20, התחלתי יחד עם שגיא ללמוד עצמאית, שגיא למד מהטוב ביותר (רביץ) ואני למדתי ממנו, יושבים ומנגנים יום יום, כל יום. בשלב מסוים ותודה להוריי, עזבנו לרמות ושמתי מחשבתית את העבר מאחוריי. עובדה מעניינת היא ששגיא ומשפחתו עברו באופן מיקרי לחלוטין להתגורר ממש לידנו וכך דרכנו המוזיקאליות והחבריות לא הופסקו ואף לרגע. להפך, רק התגברו".
ספר על התקופה שחווית ביחידה קרבית ובמלחמת לבנון
"השירות הצבאי היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בו למדתי הכל מהכל ובעיקר איך להתמודד עם הסביבה שמאוד קשה היה לי איתה. לא כל כך אהבתי את היחידה שהגעתי אליה וזאת לאחר שחתמתי ויתור במטכ"ל. ראיתי בזה כישלון, שנאתי את עצמי כי עשיתי זאת לא על דעתי ולא אכנס לפרטים מדוע. במקום מטכ"ל, שירתי ביחידה מובחרת אחרת על טהרת הקיבוצניקים, סוג של אנשים שלא הכרתי עד אז ושלמדתי תוך כדי תנועה כיצד להכילם, זכיתי בהם! היום הם חבריי הטובים ביותר, אוהב ומעריך אותם מאוד.בסוף השירות, הבנתי שהכל נכתב מראש, נועדתי למשימה אחת והיא לעמוד בפתח הבית שבו הותקפנו על ידי מחבלי חיזבאללה ולהגן. לפי התחקיר ותצלומי מל"טים שביצע צה"ל, אם לא הייתי נלחם עד טיפת הדם והמחסנית האחרונות, ייתכן והיו לא מעט הרוגים, כולל אותי" (הסיפור מופיע ברשת)
טראומה לא פשוטה
"בשטח, לאחר הפציעה, בעודי מדמם לכל עבר, חבריי הגנו עליי, חבשו אותי, טיפלו בי, הרגיעו אותי ודאגו שאצא מלבנון בחיים ועל רגל אחת עד לנקודת הפינוי ולהגעת צוותים של 669 לחלץ אותנו. כאמור, הם המשיכו להילחם בגבורה כנגד אותו אויב אכזר עד לסיום המלחמה. בטקס קבלת הצל"ש כולם הגיעו לטקס לעודד אותי ולפרגן לי. מבחינתי הצל"ש הוא שלהם לא פחות מאשר הוא שלי, בלעדיהם אולי ולא הייתי חי היום".
קיבלת צל״ש על תפקוד ולחימה תוך כדי פציעה ותחת אש?
"כן, אך הצל"ש הוא לא הנושא, ההישרדות היא הנושא. לאחר שיקום פיזי ונפשי ארוך הבנתי שחיים פעם אחת וגרוע מזה, מתים פעם אחת. התחלתי לעסוק באיך לפתח את עצמי ואשקר אם אומר שזה הלך בקלות, הייתי אומר שלקח לי לא מעט זמן של התמודדות עם עצמי ועם הסביבה בשביל להבין איך לחיות בשלווה אמיתית, ועד היום, זו עבודה אין סופית, כל יום אני מרוויח עוד צעד. צל"ש הוא אות לכך שעשית את מה שאומנת לעשות בצורה שראויה לשבח, קבלת החיים במתנה ולהתחיל מחדש זו הסטירה המשמעותית שקיבלתי. השינוי שחוויתי הוא רצון עז לדהור קדימה והשאיפה להשגת מטרותיי".
מה קרה לך מאז השבעה באוקטובר והאם שירת במילואים?
"פירק אותי, הרס אותי, זעזע את הקרקע ברמה שלא יכולתי לסמוך על איש סביבי. מה עוד שהרגשתי מועקה כי רציתי להשתתף, להיות חלק, להילחם באויב, להציל את העם שלי, את הילדים, את החברים, את אותן נשמות שעברו את הנורא מכל. אני גם לוחם בנשמה מטבעי וגם אוהב אירועי טבע, פסטיבלים, חופש ואירועי אהבה דוגמת הנובה.למעשה הייתי בדרכי לרעים אך ויתרתי בחצות אותו לילה ונשארתי לישון בגבעתיים.למחרת כאשר פרצה המלחמה, ניסיתי להגיע ולהיות קרוב לילדה שלי, להגן עליה. הרגשתי שהעולם קורס ואם אני לא צמוד אליה בגופי, הנורא עלול לקרות. אני עדיין שם חרדתית וכל יום אני חושב איך לשפר את ביטחונה האישי. מאמין שזו תופעה שכיחה בימנו".
תמיר אוהב לכתוב על התמודדויות שהאדם עובר בנפשו, על אהבה וחוסר אהבה עצמית, על הנושאים והרגשות הכי פשוטים ורגילים שלמעשה מהווים בסיס לאושר שלנו ואנחנו כמעט לא שמים לב אליהם מאחר ולדעתו אנחנו במרוץ אין סופי של בעיקר מה חסר לנו. שיר הנושא באלבום: "איך אני עושה" שכבר עלה לרשת, מתאר חלק מהתמודדויות אלו.
לשאלה איזה מוזיקה הוא אוהב ומעריך, יש לתמיר תשובה קלישאתית, לדבריו, כי אין לו סגנון אחד - הוא באמת אוהב הכל. "אני משוגע על מוזיקה אלקטרונית ואוהב לרקוד עד אור הבוקר" שיתף "או עד שכואבות הרגליים, מוזיקה ישראלית של פעם ושל עכשיו ומזרחית בנשמה שאני לא מוותר עליה וזורמת בעורקיי. מידי פעם שם פלייליסט דיכאוני של יוסי עדן בפול ווליום ושר איתו, מכיר את המילים בעל פה כמובן, רק שבניגוד לאותה תקופה בילדותי, היום הוא מעלה בי חיוך ענק, חיוך של ניצחון".
ספר על האלבום שאתה מתעד להוציא, על השירים ולמה אתה מקדיש אותו להתמודדות שלנו עם עצמנו תוך כדי התפתחות והגשמה העצמית?
"האלבום הראשון, שאוציא בקרוב, עוסק ברובו ב"יציאה" מהתמכרות ומהתלות. ההתמודדות שלי עם החיים ועם העבר כללה התמכרויות לכל דבר שטיפה גורם לך להרגיש טוב יותר, גם אם זה לשבריר שעה או שניה. האלבום הוא לא במנעד או בקצב שמח במיוחד, אך אני מקווה ורוצה דרך מילותיו ולחניו להשפיע על כל מי שמרגיש כמוני. לעניות דעתי, רוב אוכלוסיית ישראל ואולי כדור הארץ. המילים והלחנים באים לי פתאום באמצע שום מקום או זמן".
תן דוגמא
"המילים של השיר "איך אני עושה" התגלו אליי ב-27.11.20 בשעה 4:44 לפנות בוקר ונכתבו ישירות על הדף ללא מחשבת יתר, אני נוטה לכתוב את הזמן בו נכתב השיר לכל שיר שנכתב, זה מסמל עבורי משהו. האלבום עוסק בין היתר בנושאי התמכרויות, התבוננות נפשית ויחסים רעילים ששואבים את כולנו לתוכם ולא משנה מאיפה אנחנו ומה הרקע שלנו".
איך כל ההתמודדויות האלו נקשרות לחייך והיכן זה פגע בך?
"להבנתי, התמכרות ושימוש לרעה בהנאות רגעיות הם תוצאה של טראומה, ככה אני מקבל. ככל שיש יותר טראומות, מידת ההתמכרות גדלה יחד איתן. ההתמכרות היא למעשה תלות שבלעדיה אתה סובל ואיתה אתה סובל לא פחות, אבל קשה לך לשחרר ממנה. היא לא חייבת להיות לדברים בנאליים כמו סיגריות, אלכוהול או הימורים, אלא יכולה להיות קשורה למיניות, ספורט, חומרים נרקוטיים לא שגרתיים, מאכלים, יחסים חברתיים רעילים או סתמיים וכו'. בהיותי סופג את טראומות הילדות והמלחמה וההשפעות הנפשיות שלהן, הרגשתי צורך לברוח מעצמי בכל מחיר. לעיתים קרובות כשהסביבה הייתה רעילה, הרעלתי את עצמי יחד איתה במקום להתרחק ממנה וכך נולד לו אורך חיים התמכרותי ותלותי שהפך לכדור שלג של בריחה, חוסר קבלה עצמית וחוסר אהבה עצמית".
איך זה פגע בך?
"הייתי פליט! נפלטתי מהמסגרת, מהמערכת ובעיקר נפלטתי מעצמי. פליט של חוסר יציבות נפשית יום יומית מול הפחד האין סופי להיות צלול ובמודעות לעצמי. פשוט פחדתי להיות אני, ובסוף בסוף, לא להיות אתה, זה הכי להיפגע".
למה חשוב לך דרך המוזיקה לעזור לאחרים?
"כי אנחנו נשמות עדינות בחברה שיפוטית, מנסים כל הזמן להיות מה שאנחנו לא ובעולם פחות ביקורתי אולי אפילו לא מעוניינים להיות. זה מייצר אצלינו טראומות ופחדים עצומים, אז לתקן את העולם אני לא אוכל וגם הפסקתי לנסות, אבל להוות דוגמא באומץ דרך המוזיקה ולהביע מסר בקול גדול שגם אני מרגיש כך וכך. גם אני סובל, גם אני לא מושלם, גם אני חווה מועקות, כאבי נפש ומנסה לעשות הכל כדי להשכיח, לברוח, לא לסבול, לאלחש ולמרות כל אלו, אני נשאר אני, שמח ומאושר. אז לשאלתך, חשוב לי להוות דוגמא דרך המוזיקה להתפרקות לרסיסים ואז לתקומה ובכך לתת תקווה למי שזקוק לה. כולנו שם".
מה החלום? להופיע ברחבי הארץ עם השירים מהאלבום?
"אני מאמין שיכולות הביטוי הכי טובות שלי הן בהופעות "לייב" ולאו דווקא דרך הפקות אולפן, אבל זה לא החלום שלי. החלום שלי הוא להגיע לכמה שיותר אוזניים ובכך להשפיע על אנשים בכל קשת הגילאים אך בעיקר על בני נוער וילדים שבירים כמוני (אז) דרך הפצת המסרים שבשירים שלי, כפי שהשפיעו עליי אביב גפן, אביתר בנאי, יוסי עדן כאשר הצילו אותי מתהומות נפשי ברגעים שהכי הייתי זקוק להם. אני רוצה ומקווה לעשות את אותו הדבר עם המאזינים שלי. אם יבקשו אותי להופעה למטרה זו, אגיע".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
