טל, אח קטן שלי.

את כאבה כאחות שכולה חן שגב ממנפת למען עשייה חברתית מהרגע בו אחיה, רב"ט טל שגב זכרונו לברכה, הלך לעולמו. חן השתתפה בפרויקט "צליל נעורים" של ארגון הילל, היא גם התנדבה באירוע צביעת הדירות של פרויקט הדירות הפתוחות, ובכלל- חן דואגת לפזר המון אנרגיות טובות וחיוכים כלפי הסביבה שלה, שלא מסגירים, ולו לרגע, את האבדן הגדול שחוותה לפני 4 שנים.

לאחר שבשנת 1991 עברה המשפחה טרגדיה נוראית, בה נהרג דודה של חן, דוד יוסף ז"ל, מפליטת כדור בעת שירות מילואים בפיקוד העורף, בשנת 2012 אירעה למשפחה טרגדיה נוספת. ארבעה וחצי חודשים לאחר שהתגייס, עם סיום הטירונות, נפטר רב"ט טל שגב, אחיה של חן. הכל התחיל מכאב ראש, שנראה לטל ז"ל ולבני המשפחה כעוד כאב ראש תמים. יומיים לאחר מכן טל כבר אושפז בטיפול נמרץ, כשסיבת האשפוז היא דלקת בקרום המוח. הרופאים ניסו בכל דרך להציל את חייו באמצעות שימוש בסוגים רבים של אנטיביוטיקה, אך שום דבר לא עזר.

"אני זוכרת שהסתכלתי על העיניים שלו שהיו עצומות, והרגשתי שהנשמה שלו כבר לא בפנים, שהכל ריק".

איפה החסרון של טל הכי מהותי?

"השנה זה יום הזיכרון הרביעי וזו השנה שהכי קשה לי, וזה רק מראה עד כמה הזמן שעובר לא משחק איזה תפקיד. עם זאת, אני גם יודעת לבודד את הרגש לפעמים ולהיות קוגניטיבית, כי אני יודעת שיש סיטואציות שאם אני אערב את הרגש, אני לא אתקדם. בסוף הרגש והכאב תופסים אותי כשאני לבד עם עצמי, לפני השינה, לפעמים ברגעים שלי לבד בבית העלמין. אפילו בתקופת מבחנים- פתאום הכל הופך להיות מאוד אמוציונאלי אבל גם מקבל המון פרופורציות".

חן שגב (24), קצינה במיל' בפיקוד דרום בחיל שלישות, עברה השנה לבאר שבע מהעיר אשדוד, על מנת להתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלה בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון.

את חושבת שתהליך הבחירה בלימודים הושפע מהמוות של אחיך?

"המקרה תפס אותי לקראת סיום השירות הצבאי, ובעקבות המוות אפילו הארכתי מעט את השירות כדי להישאר עוד קצת במסגרת. מאז המקרה, כמעט כל דבר שאני עושה בחיים מתקשר לטל- גם אם אני מראה את זה וגם אם לא. תמיד ידעתי שאני אתעסק בתחומים הומאניים שנוגעים בטיפול באנשים, אבל לקח לי זמן להתגבש על מה ללמוד. הבחירה בעבודה סוציאלית מתקשרת למקרה של טל בעיקר מהמקום שבו אני רוצה להראות שאפשר להצמיח משהו טוב גם מהכאב שלי, ובעיניי להצמיח משהו טוב זה אומר לעשות למען אחרים ולדאוג שלהם יהיה טוב. אנחנו אמנם לא מדברים הרבה על אבדן בלימודים, אבל מספיק שאומרים בשיעור את המילים 'כאב', 'שכול'- זה מיד מתקשר אצלי לטל. באחד השיעורים האחרונים למדנו על 'גישת הכוחות', על פיה אנחנו, כעובדים סוציאליים, צריכים לעזור לאדם למצוא את הכוחות שחבויים בו כשהוא נקלע למצבים קשים. למדנו את הגישה ברמה התיאורטית אבל דווקא הרגשתי שאת הלמידה ה'מעשית' עברתי אני עם עצמי, בהתמודדות שלי עם האבדן של טל".

כעובדת סוציאלית בעתיד, את חושבת שתרצי לעבוד עם משפחות שכולות?

"התחום מאוד מושך אותי".

ואין בך את הפחד שהעיסוק היומיומי בנושא יזין עוד יותר את הכאב שכבר קיים?

"לא. אני דווקא שמחה להתעסק בדברים האלה, זאת ההזדמנות שלי להציף את הנושא ולדבר על מי זה טל ועל מה הוא היה בשביל כולנו. בסופו של דבר זה מקרה שמעסיק אותי ביומיום והוא כל הזמן שם. טל הוא חלק מהותי בחיים שלי. עד היום כששואלים אותי כמה אחים יש לי אני ישר עונה 'שניים! - ואני הסנדוויץ'".

טל שגב זכרונו לברכה, עבר כברת דרך עד יום גיוסו לצה"ל- החל מגיבוש טיס ועד גיבוש שייטת. כשהוא התגייס בסופו של דבר ליחידת "אגוז", המאורע היה מרגש יותר מהרגיל.

"ברגע שהוא התגייס הקשר בינינו קיבל פנים אחרות... פתאום התמלאתי גאווה לראות אותו, את טל אח קטן (כך הייתה מכנה אותו) על מדים, ובכלל עשה אותי גאה לעבור איתו את כל הדרך עד שהוא התגייס ליחידה שהוא התקבל אליה. כשהוא התגייס גם פתאום התחלתי להבין עד כמה הוא דומה לי, וגם היום כשמספרים עליו כל מיני סיפורים על מי שהוא היה, יש המון דברים שאני מזהה אותם גם בעצמי".

כמו מה למשל?

"נגיד זה שיש לו חברים מכל מיני סוגים, בין אם זה החברים מהגלישה, או בין אם זה הילד מהכיתה שקשה לו מבחינה הסתגלותית. גם עם בני הדודים מצרפת הוא מצא דרך לתקשר, למרות המחסום של השפה. אני גם כל פעם שומעת שאומרים על טל שהוא קודם כל היה חבר. אני כן מרגישה שיש בי את תחושת החברות הזו כלפי אנשים שחשובים לי ואני באמת דואגת מהמקום האמיתי. גם חשוב לי להיות אדם טוב יותר- כי כזה הוא היה".

הסגל הפיקודי של טל עדיין בקשר איתכם? בסופו של דבר הוא לא הספיק לשרת מספיק זמן ביחידה.

"ביום ראשון (8.5) ארגנו ערב שירי לוחמים לכבוד טל במקיף ט' באשדוד, והייתה הגעה מרשימה של אנשים- מעל 500, והנוכחות של הצוות שהשתחרר והסגל הייתה ממש יפה. שמחתי לראות שלמרות שטל היה במחלקה תקופה קצרה, היה חשוב להם לבוא ולהראות שהוא השאיר אצלם משהו. בסוף הערב, כשחלק מאנשי הסגל הגיעו אלינו הביתה, הם אמרו לי שהתקופה של הטירונות היא תקופה מאוד מאוד אינטנסיבית, ושהסיפורים שהם שומעים על טל לאחר המקרה מחברים אותם יותר לבן אדם שהוא היה לפי מה שהם הכירו. מבחינתי הנוכחות באותו ערב, לא רק של הסגל, זו ההוכחה למי שהיה טל".

איך הרגשת כשראית את ההורים שלך מתמודדים עם אבדן כל כך גדול?

"אנחנו משפחה אחת מאוחדת, אבל כל אחד מתמודד עם השכול בצורה מאוד שונה, שכול הוא עניין מאוד אישי. אני ואבא שלי מתמודדים בצורה קצת יותר דומה, בין אם זה לדבר על הכאב או בין אם זה לארגן ערב שירי לוחמים לזכר טל. ההתמודדות השונה גם יוצרת הסתכלות שונה על החיים- אני עדיין רוצה לטרוף את העולם לעומת אמא שלי שרואים עלייה עוד את הכאב שהיא סוחבת. בסופו של דבר אמא זו אמא, ואין כאב יותר גדול מזה. אבא שלי תמיד מזכיר לנו שטל תמיד היה אומר "יהיה בסדר", אז אני בטוחה שגם טל לא היה רוצה שנעצור את החיים שלנו. מבחינתי החיים חזקים מהכל וזו לא קלישאה".

את אמרת ש'שכול הוא עניין מאוד אישי', אבל יש יום בשנה שבו השכול של כל המשפחות השכולות הופכות להיות המרכז של כל החברה הישראלית. איך את מתמודדת עם היום הזה?

"יום הזיכרון הוא בעיניי ערך מוסף עבור המעגלים שרחוקים מהמשפחות השכולות בחברה שלנו. זה נותן לאנשים את האפשרות לעצור לרגע את החיים ולנסות להתייחד איתנו, המשפחות השכולות. ההתמודדות עם השכול מבחינתי היא חלק מאוד מרכזי בחיים, וזה מקל על הכאב לראות שיש יום שלם שמוקדש לטל ולשאר החללים. עם זאת, עוד לפני שמתחילים החגים, תופסות אותי תחושות מאוד קשות, מבלי שאני רוצה. התאריכים הראשונים שאני מסתכלת עליהם בלוח שנה הם האזכרה של טל וערב יום הזיכרון".  

ולעובדה שיום הזיכרון הופך תוך שעה ליום העצמאות יש משמעות בעינייך?

"מהיום שבו טל נפטר לא חגגתי יום עצמאות. זה מעבר חד. זה צורם לי. אנשים יוצאים לחגוג ברחובות אבל אני עוד עם הכאב".

את מרגישה שטל איתך, מלווה אותך בתחנות שאת עוברת בחיים?

"אני בעיקר מרגישה אותו כשאני רואה שדברים תמיד מסתדרים, כמו שהוא היה אומר. בחלומות שחלמתי עליו מאז שנפטר הוא תמיד הופיע כדמות חיה, ותמיד ניסיתי לגונן עליו בהם כדי שלא יידע שהוא נפטר. הרגשתי אותו איתי גם כשעשיתי צניחה חופשית בזמן הטיול בדרום אמריקה, ממש הרגשתי שהוא עוזר לי להתגבר על הפחד גבהים שלי ושבזכותו הצלחתי לקפוץ בסוף. אני יודעת שטל תמיד נמצא איתי, הולך איתי תמיד".