4 רופאות, 4 דורות של גאווה באר שבעית

סיפור כזה לא שומעים כל יום, במיוחד במחוזותינו. אמנם יש לא מעט אנשי מקצוע מבאר שבע אשר רכשו את הכלים שהועברו במשך הדורות במשפחה, אבל ייחוס כמו של משפחת אברבוך קשה מאד למצוא. תכירו את המשפחה הבאר שבעית שמורכבת מ-4 דורות, 4 רופאות, 4 נשים שפשוט הלכו אחרי הלב שלהן למרות שניסו לשכנע אותן לוותר בגלל הקשיים והמורכבות. לכבוד יום הרופא הישראלי שחל אמש, הכירו את סיפורן של 4 בנות משפחה אחת שממשיכות לקום כל בוקר עם תחושת שליחות.

הנכדה/נינה - ד"ר קטיה אברבוך (34), מתמחה במחלקת אף-אוזן-גרון בבית חולים "סורוקה". קטיה מספרת שאמא שלה אנה ניסתה לשכנע אותה לא ללכת ללימודי רפואה אך למרות זאת מקצוע הרפואה משך אותה והיא נחשפה למקצוע מגיל צעיר ולא יכלה לעשות משהו אחר, "עולם הרפואה מאוד סקרן אותי מגיל צעיר. שמעתי סיפורים על סבתי שהייתה מוכרת בכל העיר ונחשבה למבריקה ממש. גם כשאני הולכת עם אמא שלי ברחוב – אנשים מכירים אותה ותמיד אומרים לי שיש לי אמא מדהימה. היא רופאה בחסד ואף פעם לא היו חסרים שוקולדים אצלנו בבית."

האמא/נכדה - ד"ר אנה אברבוך (64), מדריכה ומנהלת רפואית במרפאת מאוחדת בבאר שבע.  גדלה בבית של רפואה, אמא שלה שרה (91) הייתה פסיכיאטרית ונוירולוגית מוערכת ומכובדת מאוד בברית המועצות וכבר בתור ילדה המקצוע של אמה השפיע עליה והיא שיחקה קל הזמן ב'רופא וחולה', הייתה מטפלת בבובות ולא ראתה את עצמה במקצוע אחר מלבד הרפואה - "מילדות לא חשבתי על משהו אחר, שום מקצוע לא משך אותי כמו הרפואה. התקבלתי ללימודים ועבדתי קצת בברית המועצות. בשנת 91' עלינו ארצה, אני, בעלי ושני ילדים. זו הייתה תקופה קשה מאוד – היה צריך לעבור מבחן לקבלת רישיון לעיסוק ברפואה, ולקח לי זמן כי היו לי ילדים קטנים ולא רציתי להשאיר אותם להתמודד לבד. לא הייתה לנו עזרה, אז לקח לי כמה שנים לקבל רישיון ולהתחיל לעבוד. אני זוכרת איך הייתי כשהתחלתי התמחות, אי אפשר היה לתפוס אותי בבית בלי איזה ספר או מאמר."

הרופאה הוותיקה מוסיפה - "בגלל 'עליית הרופאים' מרוסיה בשנות התשעים גם היה אז קשה מאוד למצוא מקום להתמחות. בהתחלה עבדתי כרופאה כללית ורק לאחר מכן סיימתי התמחות כרופאת משפחה. אני עובדת כבר 16 שנים במאוחדת כרופאת משפחה וגם מדריכה ומנהלת רפואית בבאר שבע – אחראית על רופאים אחרים."

וכמובן הדור ה-4: גם סבתה של ד"ר אנה אברבוך ד"ר פוליה שנפלד-הלפרין ז"ל הייתה רופאה שההתמחות שלה הייתה בעור ומין. היא הייתה אמא של אביה ועלתה ארצה עם בעלה שהיה אסיר ציון כשהייתה בת 70 ועבדה בקהילה עד גיל 80.